אבא יש רק אחת (2)

לרצונות ולאחריות שלה ומתמודדת יומיום עם הקונפליקט של עבודה-משפחה. הנחתי גם שאם לאנשים שברמת האידאולוגיה מודעים לשוויון ולאחריות האבהית שלהם קשה, אז למסה הכללית של האוכלוסייה, שאולי פחות מודעת, יהיה הרבה יותר קשה לממש את האבהות החדשה".

הגבלה מי יעשה מה בגידול של הילד. אנחנו לא שואלים את עצמנו אם זה מתאים שאני או הוא נחליף לילד חיתול. ההחלטה נעשית על פי הצורך ובדרך כלל בהתחשב בנסיבות של מי עייף פחות. מעולם לא חשבנו שיש דברים שאני יכולה לעשות והוא לא, גם אם מדובר

בלהאכיל, לקלח או לקרוא סיפור לפני השינה".

דליה חינכה את בעלה לחזור הביתה בשעות סבירות, "מאז שהילד נולד, לימדתי את דני שמחר יש עוד יום והוא יוכל להמשיך לעבוד.

כדי להיות עם הילד, הוא התרגל לצאת פעם בשבוע בשעה חמש ולקחת את הילד לחוג. "בעבודה לא מתפעלים", מתעקש דני, "אבל ברור שאם זה יאיים על מקום העבודה ויפטרו אותי, אפסיק עם זה", הוא אומר.

הראשונה. אחד מהשניים היה צריך להגיע הביתה יותר מוקדם. "מראש ידענו שבעבודה של עודד לא יאהבו את זה, ואני הרגשתי שזה יותר התפקיד שלי להיות איתה בשנה הראשונה, למרות שאני יודעת שגם עודד היה רוצה לעשות את זה".

מר אמא

עודד הוא "מר אמא" אופייני. רגיש, מעורב, אכפתי, נכון לספוג ביקורת מהחברים וממקום העבודהעל התכונות "הנשיות" האלה. "חברים צוחקים עליי שאני הכתובת לנשים בהריון שבאות להתייעץ איתי כי אני נתפס כדאגן, מודע לדברים ומנסה לקחת אחריות מלאה כהורה בבית. בעבודה אני לא נותן לזה ביטוי, כי אני מרגיש מהאנשים שיש לדאגנות שלי דימוי נשי ואני נאבק בזה. כל המשרד יודע שביום שני אני הולך מוקדם לחוג, ואיכשהו הם מוכנים לקבל את זה, אבל לא יותר מזה".

עודד מספר שלא פעם נאלץ לשקר למעסיקיו, כשהוא רוצה לבלות עם הילדה. "אני ממציא סיפורים שאני חולה, אומר שאגיע יותר מאוחר ואשלים שעות, כי זה נתפס כנשי לרצות להיות עם הילדה שלך. כשהילדה חולה, כדי לא להיתפס כלא רציני ולא ממוקד בעבודה, אני יוצא החוצה ומדבר איתה בסתר כדי שאף אחד לא ישמע שאני מדבר עם הבית".

"עמוק בפנים זה מבאס אותי. הרבה פעמים אני רוצה לעשות יותר עם הילדה ומרגיש כאילו זה לא מה שצריך להיות. אני מרגיש לא פחות מתוסכל מכל אמא אחרת, שלא מצליחה לממש את ההורות שלה, אבל אין לי למי להגיד את זה, כי התגובה של כולם היא, 'סליחה, יש פה אמא, לא? אז תתרכז בעבודה'. בקיצור, אף אחד לא ממש מבין אותי. מצאתי את עצמי הרבה פעמים מעדיף לשתוק או להבליג, במיוחד בעבודה". לעבודה, כך עולה מן המחקר, יש משקל משמעותי בעיכוב האבהות החדשה. אנחנו" לא מספיק מעורבים בגלל העבודה, מצפים שנביא כסף הביתה, נעבוד קשה, וזה בעצם אומר שהאישה תהיה יותר עם הילד", אומר אורן, 31, מנהל קרנות. בסופו" של דבר זה מתחיל ונגמר בעבודה, אנחנו מגיעים עייפים וסחוטים וטרודים בעוד מיליון דברים, וזה על חשבון הילד". העבודה" תופסת חלק משמעותי בחיים שלנו", אומר גרשוני, העבודה" משפיעה על הדימוי האישי שלנו ועל איך שאנחנו מעריכים את עצמנו. אם מה שאני מקבל מהעבודה זה מסרים שתומכים בהתקדמות בעבודה ולהיות מחובר להשקעה ולרווחים, בעצם מה שאני מבין זה שכל המסרים שקשורים למשפחה צריכים להיות בסדר עדיפות משני". עודד: "אין מה לעשות, היום בשביל להיות אבא טוב אני צריך לדאוג

גם לפרנסה. אני לא יכול לסכן את העבודה שלי בדרישות לצאת מוקדם הביתה. היה אצלנו מישהו כזה והסתכלו עליו בצורה מאוד לא יפה והיום הוא לא בחברה. אף אחד לא יבין גבר, שיגיד 'אני מבקש להתקדם אצלכם בחברה, אבל תיתנו לי לעבוד פחות כי אני רוצה להשקיע בבית'". ובאמת נסו לחשוב, מתי שמעתם לאחרונה גברים מפטפטים בהתלהבות על השן הראשונה של ילדם? גברים" יציגו קודם כל את עצמם כפטישים במקום העבודה", אומר גרשוני. גרשוני: "הרבה פעמים מה שגורם לאמהות למנוע מהבעל מעורבות זה העניין הכלכלי, אבל יש גם טרנד של אמהות חדשה, שבה קשה לנשים לוותר על הדימוי של אמהות והנקה. התינוק הוא מבצרה של האישה, וגם האישה הכי מתקדמת קרועה בין שני העולמות האלה וזה מחזיר אותנו אחורה".

לעומת זאת, גם האמהות הכי קרייריסטיות ידברו על הילד, אולי כדי לתת מענה לדימוי האמהי שלהן כמו שהחברה מגדירה אותו. כששאלתי גברים מה משמח אותם, אף אחד לא סיפר ששימח אותו שהילד התקדם, אלא רק דברים שקשורים לעבודה. אצל נשים זה היה שונה. הן דיברו על הישגים בעבודה אבל גם על הרגע הראשון שראו את התינוק זוחל, או שהן דיברו על הקשר המיוחד שלהן עם הילדים".

חולה, כשגם אשתי רוצה להישאר איתה", אומר עודד. גרשוני: מתברר" שהדימויים הישנים של המשפחה הטובה והגבריות הנכונה טומנים בחובם איסור על ביטוי רגשי ישיר גם אצל גברים ביחס לטיפול בילד ובדרישה להימנע מקונפליקטים פתוחים עם בנות הזוג בנושאים האלה. האיסורים האלה מתורגמים לחוקי רגש מסוימים המגבילים את האפשרות שדאגות מסוג זה של גברים ייכנסו לתוך שיחות זוגיות וכן באינטראקציה בעבודה. הרבה פעמים מה שגורם לאמהות למנוע מהבעל מעורבות זה העניין הכלכלי, אבל יש גם טרנד של אמהות חדשה, שבה קשה לנשים לוותר על הדימוי של אמהות והנקה. התינוק הוא מבצרה של האישה, וגם האישה הכי מתקדמת קרועה בין שני העולמות האלה וזה מחזיר אותנו אחורה". כך קרה גם אצל הדס ואמיר, בני 31, שניהם עורכי דין שכירים במשרדים גדולים, הורים לילד בן שנה וחצי. לפני ההורות הם חשבו שיצליחו לגדל את הילד יחד, מבלי שההורות תפגע בעבודתם. "רציתי להיות שותף, אבל כבר כשהדס היתה בהריון היא הבינה שלא תוכל לחזור למשרה מלאה, כי היא צריכה להיות בבית בשביל הילדה. אחרי הלידה היא עברה למשרה חלקית ואני בעצם המפרנס העיקרי. אני לא אוהב את זה אבל אני חושב שזה מה שצריך לעשות היום, זה מחויב המציאות ואין ברירה. אני מנסה לפצות על זה ביומיום בכל מיני דברים, כמו למשל ללכת עם הילד לטיפת חלב, אבל הקשר של הדס עם הילד כל כך התחזק שגם כשאני יכול ללכת עם הילד לטיפת חלב, אני מרגיש כאילו אני חודר לנחלה שלה, לטריטוריה שלה.

"אף אחד לא מסתכל על זה כנורמלי אם אתה דאגן יותר מדי לילד שלך. יש אנשים שבכלל לא מבינים מה אני מעסיק את עצמי בזה. החברים שלי אמרו 'תעזוב את זה, תשאיר את זה לאשתך'. חוץ מזה, לפעמים אני מרגיש שיש דברים בגידול של הילד שלאשתי חשוב לעשות את זה ואני לא יכול לקחת לה את זה, כמו למשל חופשת לידה או ללכת עם הילד לטיפת חלב. לפעמים שנינו רוצים ללכת עם הילד לטיפת חלב כי גם לי חשוב לשמוע באופן ישיר מה הרופא אומר, אבל במציאות אין מצב ששנינו יכולים ללכת, וכשצריך להחליט מי ילך, למרות שאני רוצה ללכת, אני מרגיש שאני פוגע בה אם אני אלך, כי אני יודע שהיא כל כך מחוברת לזה. סביר להניח שהיא תרגיש לא בנוח לספר שבעלה מטפל בילדים כשהם חולים כי יגידו לה איפה האם האמהית". הדס: הרגשתי" שאני צריכה להיות עם הילד, כי הילד צריך את אמא שלו בשנים הראשונות ועברתי לחצי משרה. זה הדבר הכי נכון לעשות, למדתי לחיות עם זה. אני מסתכלת מסביב וביחס לאחרים אנחנו עדיין יותר שוויוניים". גרשוני: היא" אפילו לא מודעת לכך שהיא מונעת ממנו שיתוף ושוויוניות. במחקר התברר שרוב הגברים בכלל לא מגיעים לעימות עם האישה, כי הם מראש מרגישים שהם צריכים לוותר והם מתוסכלים מזה. בניגוד לגברים של פעם, שלא חשבו על זה בכלל, היום הגברים הולכים כמה צעדים קדימה ונבלמים. גברים רבים אומרים, 'אין מה לעשות, האישה ילדה את הילד והקשר שלה איתו תמיד יהיה משהו אחר', או 'אמא זה אמא ויש דברים שהיא תמיד תדע לעשות יותר טוב ממני', או 'כשהבאנו אותו הביתה שנינו הרגשנו שעדיף שהוא יהיה צמוד אליה. בכל זאת האינסטינקטים שלה פעלו יותר טוב'.

"גברים חזרו וטענו בראיונות איתי שמקומה של האישה כאמא הוא מובן מאליו והיא אינה צריכה להיאבק או ליצור אותו, בניגוד לתחושותיהם ביחס לתפקיד האב, שאינו מובן מאליו והגבר צריך להשקיע מאמצים כדי ליצור אותו. אחד הגברים אמר, 'האישה היא תמיד חלק מהילד. לעומת זאת, הגבר צריך להתאמץ בשביל להיות חלק". הנשים עצמן, כך עולה מתיאורו של ירון, אחד הגברים, תורמות לנסיגה הגברית מההורות השיתופית לא פחות מהחברה וממקום העבודה. לפעמים" בלילה אני שומע את הילדה בוכה ואני יודע שאני צריך לקום. תוך שנייה אני מזנק לחדר של הילדה ומוכן לפתור כל בעיה, אבל אז אני מגלה שאשתי כבר הקדימה אותי והיא כבר נמצאת שמה, מאכילה אותה ומרגיעה אותה, אומרת לי, 'זה בסדר, תחזור לישון, אני כבר פה'. לפעמים זה ממש מעצבן אותי, אני מרגיש כאילו אנחנו נמצאים באיזושהי תחרות ולא נעים להפסיד בתחרות הזאת. למרות מה שאשתי אומרת, אני מרגיש שהייתי צריך להיות שם לפניה. מה שדבר כזה עושה זה שבלילה הבא שזה קורה עוד פעם אני אומר לעצמי, 'רגע, למה בכלל לקום, היא ממילא תהיה שם'". החזרה למוסכמות הישנות מודגמת היטב בניסוי קטן שערך גרשוני: הוא הפגיש קבוצת אבות-חדשים, ללא נשותיהם, וגילה שבקבוצה הם נוטים להציג את עצמם באופן מאצ'ואיסטי, לעומת בזירה הפרטית הביתית, שם הם מתנהלים באופן יותר שוויוני. בדל"ת" אמותיהם, כשגברים לא מאוימים בין גברים אחרים, ראינו יותר התקדמות מאשר בזירה הציבורית".

הדימוי והסטטוס

פרדוקס האבהות החדשה, כך עולה מהמחקר, נעוץ בהיעדר הכנה מוקדמת לאבהות מגיל צעיר, כפי שמוטמע אצל האמהות לעתיד. היעדר" המנגנונים החברתיים האלה יוצר תחושת ניכור, חשש מכישלון באבהות, ומביא לאימוץ חוקי רגש ישנים גבריים כמו של האבות שלהם שלא ביטאו קשררגשי בתפקיד האבהות". לא מעט גברים עדיין חוששים מפגיעה בדימוי העצמי הגברי ובסטטוס החברתי שלהם. אני" לא כל כך בטוח שגם אם מקום העבודה היה אמפתי לרעיון, היינו יותר מעורבים", אומר אחד ממשתתפי המחקר, "כגברים מצפים מאיתנו להשקיע קודם כל בעבודה, ואם כל הזמן אני אעשה ויתורים, בסופו של דבר אני אצא מהמירוץ הזה של הצלחה וקידום. אחרי הכל גבר ירגיש מאוד לא בטוח בעצמו, אם הוא יצטרך לפספס קריירה בגלל טיפול בילד. אם אגיד בראיון עבודה למראיין, שאני לא רוצה לעבוד הרבה שעות בגלל שחשוב לי להיות עם הילד, ברור שהוא יעיף אותי לכל הרוחות". כדי לקדם את השינוי, ממליץ המחקר לעודד את הפתיחות בכמה מישורים במקביל. גם אם יש אבות שהצליחו להסתדר במקום העבודה, האישה שלצידם או הסביבה החברתית עשויים לתקוע את המהלך הזה. המבנה הגברי-הייררכי התבסס כאן במשך דורות של הורים, מחנכים ומטפלים, ונראה שיידרשו לא מעט דורות נאורים לעתיד כדי לשנות אותו. יאיר: "כשהלכתי לטיפת חלב ושאלתי שאלות לגבי הילד, האחות אמרה לי, תגיד לנעמי שתתקשר ואנחנו נגיד לה. כאילו שאין לי יכולת להבין מה הן אומרות. בכלל, כל המכתבים שקשורים לטיפת חלב ממוענים לאמא ולא לאבא או לשנינו. כל הסדנאות, התעמלות מים ויוגה לילדים זה לאמא ולילד ולא לאבא. אמנם זה לא סגור בפני גברים, אבל ברוב המקרים שלקחתי את הילד להצגות או לחוגים הייתי הגבר היחידי שם, ועם כל הרצון שלי להיות עם הילד זה לא תמיד נעים. אני רוצה ללכת איתו ליוגה ילדים אבל כולן שם אמהות, ומצד שני לתקוע אותו מול קלטת וידאו בבית אני לא רוצה". שינוי הדימוי החברתי השלילי, הכרוך בהורות הגברית, הוא המפתח למהפכה ההורית, שזקוקה למודלים חדשים, לחיקוי ולהזדהות. רוב הגברים של היום גדלו לאבות מהזן הקלאסי, ללא מודל הזדהות מהבית. הסביבה כיום מציבה להם מודלים של גבריות, שממצה את עצמה בעבודה. גבר שרוצה להיות הורה מעורב צריך להמציא קונספט חדש לחיים.

"ככל שיהיו יותר גברים שבוחרים בהורות הזו ויותר ספרות הורים שפונה לגברים, וככל שגברים מעורבים ייחשפו יותר במדיה בפרסומות, זה יחזק את הלגיטימציה וייתן כלים לאבות האלה", אומר גרשוני. ועכשיו, תארו לעצמכם את מיקי חיימוביץ' מודיעה

ששותפה להגשת החדשות, יעקב אילון, יצא לחופשת לידה.