קטל לצורכי פנים
הפעם אין איש המעלה בדעתו כי למרחץ הדמים תהיה תוצאה שיש בה שמץ של חיוב
נכון לרגעים האלה – כ-70 הרוגים.
אפילו צה"ל מאשר כי קרוב ל-20 מתוכם הם אזרחים חפים מפשע. ואם הצבא מודה ב-20, אין כמעט ספק שמספרם מגיע ל-30. הרי לדידו של הצבא, די להכריז על פלסטיני מת שהוא היה "חמוש", וכבר דמו מותר. אסורות רק השאלות על נסיבות מותו. וכבר ראינו ילדים "חמושים" וסוסים "חמושים" וקשישות "חמושות", ולאחרונה גם חובשים "חמושים" באלונקות.
הלכו, כנראה לבלי שוב, הימים הרחוקים והתמימים שבהם אפשר היה ללעוג להודעות "קול קהיר", ולהאמין ללא סייג להודעות דובר צה"ל, המקצועיים והמתנדבים כאחד. הניסיון המר והמצטבר מלמד כי לכל הודעה צה"לית ראוי להתייחס במידה גדלה והולכת של חשדנות וספקנות. יותר מדי פעמים נחשף הצבא בשקרים, בלהטוטים, בהתחכמויות ובניסיונות לא מכובדים לייפות תמונות כעורות ולטהר שרצים.
אחת מאמרותיו המפורסמות ביותר של הנרי קיסינג'ר קבעה כי אין לישראל מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים. כל שהיא עושה ומדברת לא נודע אלא לאוזניה-היא ולעיניה-היא.
"ימי תשובה" המדממים (כמה נאה ומכובס שם זה... אף כי "ימים אדומים" בכל זאת יאה יותר) מוכיחים כי קיסינג'ר עשה עימנו חסד. לא רק על משרד החוץ השתלטו צורכי הפנים אלא גם על משרד הביטחון ועל ה(ר)מטכ"ל. כבר מזמן לא שוגר הצבא לבצע פעולה שהיא עד כדי כך משועבדת לצרכיו הפנימיים של ראש הממשלה. אפילו העוסקים בהתכתשות בקושי מעיזים למצוא בה טעם ותכלית אמיתיים.
רק רא"ל יעלון, שכבר ניצח את הפלסטינים פעמים כה רבות, שב ומבטיח בקולו הסמכותי הבטחות שגיבות. כל האחרים, למודי ניסיון שכמותם, מקפידים להשמיע את הקלישאות הריקות והמקובלות: "נגבה מהם את המחיר", "הם ישלמו על הדם", "עד שיצעקו מספיק". וכמובן גם את האוקסימורון הפופולרי – "הפעולה תאפשר יציאה מעזה לא תחת אש" (שפירושו בשפת אנוש "אני מצית את היער כדי שהוא לא יישרף").
הפעם הזאת אין איש, אף לא אחד, המעלה בדעתו כי למרחץ הדמים תהיה איזושהי תוצאה שיש בה שמץ של חיוב. הפעם הזאת, אין אדם בר-דעת אשר אינו יודע היטב שכל הקטל הנורא הזה הוא לצורכי פנים בלבד.
לצורכי ראש עיריית שדרות אלי מויאל, שביקש כל-כך יפה "למחוק את בית-חנון". מותר לקוות שהוא יסתפק בג'בליה, או ב-100 גופות פלסטיניות, כדי שיוכל לעמוד ביתר קלות ובמצב רוח משופר במטחי הקסאם הבאים. שהרי אם גם ילדים ערבים מתים, הכל נראה יפה יותר.
לצורכי המפד"ל, שהעירה בנימוס כה תרבותי לראש הממשלה שהוא אינו הורג מספיק פלסטינים, בגלל ההתנתקות החביבה עליו כל-כך.
לצורכי דעת הקהל, למען תשמח בחגיה עם הנקמה זבת הדם.
לצורכי תושבי שדרות, למען לא יוסט כעסם המוצדק ויופנה חלילה אל האפיקים הנכונים, ולמען תועמק אהבתם לבריון השולט בם.
לצורכי הקואליציה, לבל תימוט חלילה בטרם עת.
לצורכי ליכוד, כדי שירווה מעט נחת נוטפת דם ולא יציק יותר מדי לעומד בראשו.
רק לצורך אחד לא נועדה הפעולה הזאת: לצורך קירוב קיצו של הטבח ההדדי.
המתעקשים לדלות בכל זאת בדל דל של הארה מתוך כל החשכה הזאת יכולים להתנחם רק בדבר אחד: "ימי התשובה" הללו, יותר משהם מבשרים את בואו של יום הכיפורים הם מציינים את סיומו של חג הפורים. עוד שמץ מן המסכה שעטה ראש הממשלה על פרצופו, הולך ונשמט. שרון האמיתי שב ומבצבץ מבעד לתחפושת עושה-השלום.
וכל המקשקשים, בתקווה או בדאגה, על התנתקות ממשמשת ובאה, מוזמנים להאזין היטב לצלילי הימים האחרונים ולהבין – שוב – עם מי יש להם עסק. שרון (כמו ברק) ישמיע אולי את מלוא המיות השלום הנדרשות כדי לשרוד במשרתו, אך הוא לא ייסוג אפילו ממילימטר אחד של קרקע כבושה. ולו רק כדי שלא תיפגם, חלילה, זכותו לצלול לעיתים מזומנות אל מעמקי העיסוק החביב עליו מכל: לנפנף בנבוט ולהכות.
ואם תושבי שדרות, לאחר שוך שמחת הנקם והתפוגגות ההבטחות המושפעות עליהם, יבקשו לדעת כיצד בכל זאת מפסיקים את מטחי הטילים, יואילו נא ללכת ולשאול את תושבי קריית שמונה. כי רק כך זה ילך. בנסיגה.
ועד שלא יימצא לישראל מנהיג אמיץ אשר יבין כי הגיעה השעה לצאת מכל השטחים, עם או בלי המתנחלים, ייאלצו יושבי שדרות להסתפק במופעי נקם תקופתיים והבטחות ריקות להנחה בארנונה.
לפנייה לכתב/ת 
ילד פצוע ברצועה. מרחץ דמים לצורך
צילום: רויטרס
מומלצים
