הצד האחר של אוהד נהרין
נהרין, ששם את להקת בת-שבע והמחול הישראלי על המפה הבינלאומית, מוכר בעיקר ככוריאוגרף. במופע החדש שלו שעלה בסוף השבוע בבכורה במסגרת אירועי "פאזה מורגנה" באילת הוא מציג את יכולותיו המוזיקליות
אוהד נהרין מזוהה בעיקר ככוריאוגרף, למרות שלכל מי שנחשף ליצירתו במהלך השנים, ברור שמדובר ברב-אמן שמחבר ומפרק אלמנטים אמנותיים שונים כתנועה, מוזיקה, טקסט ועיצוב קומפוזיציה - ומרכיב אותם לשלם בעל אמירה קוהרנטית.
"פלייבק", יצירתו החדשה שעלתה ביום שישי בבכורה במסגרת אירועי "פאזה מורגנה" של רשת מלונות "ישרוטל" באילת, היא עדות נוספת לריבוי התחומים בהם נוגע נהרין. זהו בראש ובראשונה מופע מוזיקלי, שמורכב מ-11 שירים שאת רובם כתב נהרין ואת חלקם כתבו במשותף איתו המוזיקאים רן סלווין, גיא גרבר, יונתן אופנהיים, קרני פוסטל ואוהד פישוף, שגם מנהל אמנותית את הערב.
את כניסת הקהל לאולם מלוות שתי מארחות, רקדניות אנסמבל בת-שבע דניאל אגמי ויערה מוזס, שמאוחר יותר יצטרפו לנהרין על הבמה. הקהל מתיישב סביב שולחנות, מזמין שתייה, מתאקלם. הבמה מוארת ועליה שלושה מיקרופונים. נהרין עולה בג'ינס וטישרט לבנה, ניצב מול המיקרופון המרכזי ומושך בכבל שחור שמשתרך מהתקרה. מוזיקה מסונתזת וקצבית שולחת ביטים אלקטרוניים לחלל. המקצב מדגדג את גופו, מפעיל אותו וחודר אליו, משתלט עליו ובסופו של דבר מנוער ממנו והלאה כמו באמוק. היד נשלחת לכבל מפסיקה את התנועה.
נהרין מתחמש בגיטרה בס ומלטף אקורדים, מנסה בינו לבינו את הסאונד של הגיטרה. מילות השיר הפותח, שמדבר על הצורך בקיומה של אהבה, נאמרות ברוך ובעדינות רבה. "האמת כבר גילית, לשקר עוד תוסיפי. לא אכפת לי, כל עוד תהיי", הוא שר בקול עמוק ומחוספס. משיכת הכבל משנה את הקצב והשיר הבא, פאנקי גרוב בעל מלודיה מונוטונית-מכנית שמתנהלת בעייפות, נוגע ברוטינה היומיומית של החיים.
מכאן נהפכת המוזיקה לדחוסה ומנוקדת צקצוקים מהירים. לתוך המיקרופון מוטחות מילים ברצף אסוציאטיבי אגרסיבי - חושך, שמים, עננים ומים, חלודה, פטריות אחרי הגשם, חגים, מכסחת דשא, סוס ועוד סוס, שעון, התקפות - המילים מתערבלות ומתרכזות לכדי מאסה אחת צפופה. ברגע מסוים מורץ הרצף לאחור כמו מכונה מקולקלת שאיבדה שליטה. אחת הרקדניות מושכת את הכבל, הרעש נפסק באחת.
אחרי הכאוס, מתפשטת מלנכוליה. בשיר אינטימי וחושפני מאוד שר נהרין: "ראיתי אותך צוחקת, ראיתי אותך בוכה, ראיתי אותך שונה ומשתנה. ראיתי אותך רוקדת, ראיתי אותך גדלה, ראיתי אותך אוכלת, ישנה. ראיתי אותך אוהבת, ראיתי אותך שמחה, ראיתי אותך מלוכלכת, רגועה. ראיתי אותך שותקת, ראיתי אותך זרה, ראיתי אותך מורכבת ופשוטה. ראיתי אותך לומדת, ראיתי אותך יפה, ראיתי אותך שואלת ומשיבה. ראיתי אותך מדממת, ראיתי אותך רכה, ראיתי אותך מסוממת, שיכורה. ראיתי אותך גומרת".
המופע נע בין קצוות כמו מטוטלת. כך למשל בשיר "בום" משובצת מלודיה של שיר ערש ומילים נאיביות שמתגבשות לכדי תיאור מבעית של החיים בצל הפיגועים. "גם בלילה גם ביום גם בבוקר - בום. בום, בום, בום. גם בקיץ גם בצל גם ברדיו - בום. בום, בום, בום. מתי, מתי? מתי, מתי? איה, מיה ויעל, רותי, איזבל - בום, בום, בום. גם בקיץ גם בצל גם ברדיו - בום. בום, בום, בום. מתי, מתי? מתי, מתי?".
הנגיעה בקצוות בעבודה של נהרין משמשת במידה רבה לבניית מתח ביצירה, ממש כשם שקונפליקטים במחזות תיאטרון יוצרים את הדרמה. "קצוות יוצרים מנעד, הם מביאים דבר והיפוכו ואינם חד משמעיים. אני לא אוהב חד-משמעיות, היא מצמצמת", מסביר נהרין.
בתחילת הערב ברור לקהל שנהרין מבצע את השירים ב-live, אבל בהמשך מפוזרים רמזים שגורמים לצופה להטיל ספק בנקודת המוצא הזו. גם שאלות שנזרקות לכאורה לאוויר על-ידי צופים סקרנים כמו "מתי כתבת את השיר הזה? מה האורך של המופע?", מתבררות כחלק מפס הקול. מאוחר יותר, כשרצף השאלות עובד מהתעסקות בשאלות קונקרטיות על המופע והופך לאבסורדי ומשעשע עם שאלות כמו "מה המרחק לקו האופק? בשביל מה צריך אותיות סופיות? למה אנשים אומרים כאילו? למה קוראים לקוטג' קוטג'? ומה ההבדל בין אוקטן 95 לאוקטן 96?" - הצופה מתחיל מתלבט אם מדובר בשאלות שאולי יש לענות עליהן ברצינות או שמא הבדיחה אינה בסופו של דבר עליו.
מי שמכיר את יצירתו של נהרין יוכל בנקל לזהות את הקטע האחרון כציטוט מתוך הסרט "טנגו לליקוי חמה", המבוססת על יצירתו "זצ'אצ'ה". זהו אינו הציטוט היחיד ב"פלייבק". אפשר למצוא בו גם קטע מתוך שיר שהופיע במקורו ב"משה", קטע מתוך "זינה", הפעלת קהל מתוך "אנאפזה" ופרפראזה מבריקה על מחזהו של פיטר הנדקה, "העלבת הקהל", שהיווה נקודת מוצא ל"וירוס של אוהד נהרין". האופן שבו מונחים הציטוטים והפרפראזות ב"פלייבק" מעניקים לחומר המקורי חיים חדשים, ממש כשם ביצירתו הכוריאוגרפית, מעבד נהרין פעם אחר פעם משפטים תנועתיים קיימים לתוך פסקאות חדשות ויוצר מכלול חדש.
למרות שב"פלייבק" חלק מינימלי מוקדש לתנועה בעוד שהחלק הארי של הערב מוקדש למוזיקה, שירה וטקסט, בסופו של יום לא מדובר בשינוי פאזה של נהרין, אלא בהמשכיות, פיתוח והתפתחות של הקיים. מי שמכיר את עבודותיו, יוכל להיחשף לצדדים שעד כה הוגשו במינונים קטנים יותר ומי שייפגש עמם לראשונה בערב זה, עתיד ליהנות מעבודה מאתגרת, מרתקת ומגוונת מאוד של יוצר יוצא דופן.
*"פלייבק" יעלה ב-28 באוקטובר בשעה 22:00 במועדון הזאפה בתל אביב.
הכותבת היתה אורחת של רשת מלונות ישרוטל במסגרת אירועי "פאזה מורגנה"
לפנייה לכתב/ת 
