סנובים, אצל הצדיק חבקוק כבר הייתם?
טיול מודרך בקברי צדיקים בגליל יכול להפוך למסע מרגש אל תוך הנפש, גם אם לא ממש מאמינים. משתטחים, פותחים בקלפים, טומנים פתקים ומדברים על החיים. ואם זה לא יועיל, זה בטח לא יזיק
שלוש חברות מהעבודה דחו את ההזמנה שלי ב"לא, תודה" מנומס. הרביעית געתה בצחוק: "את באמת מאמינה בעבודת האלילים הזאת? בחייך". החמישית יעצה לי להתכופף כדי להרים את הבורג שנפל לי מהמוח וכשהתכופפתי דחפה לי לכיס כמה מטבעות שאחלק בין קופות הצדקה. השישית תהתה: "את? צדיקים? בטוחה שאת אשכנזיה?". ידיד נפש בעל אופקים רחבים ביקש שאמסור דש חמה לרבי כרוספדאי, כאילו שאני מכירה. ורק ידיד אחד תמך: "השתטחות נעימה שתהיה לך".
כל ההערות הציניות האלה עברו לי ליד האוזן. על חטאי אתוודה - אני מאמינה בכל מה שעשוי להביא מזל וברכה. וגם לשמור עלי מעין רעה. הבית שלי מלא חמסות ועיניים כחולות וקלחי שום ופרסות סוסים. בעלי אומר שיש לי תקציב מיוחד לפותחות בקפה ובשוקו. וגם בקלפים. יש לי ספר תהילים בתיק, באוטו ובמגירת החיתולים. לאור הנתונים האלה ודאי תבינו למה אף פעם לא הבנתי ישראלים שנוסעים עד ליהופיציק הכי נידח כדי לחלוץ נעליים, להיכנס לאיזה מקדש, לעשות מדיצטיה קלה ולדווח על הארה. סנובים, אצל חבקוק הנביא כבר הייתם? למה להיזכר בשורשים היהודיים רק בעת צרה?
השתטחות קבוצתית ומסע אישי
המאמינים בלב ובנפש עולים לקברי צדיקים דרך קבע. ל"ג בעומר כבר הפך מזמן למילה נרדפת להר מירון ולרבי שמעון בר יוחאי ולהילולה ולגזיזת שיער. מדי פעם, בעיקר בראש חודש, מתארגנות נסיעות קבוצתיות באוטובוס של גברים בלבד או נשים בלבד ליער ביריה, למשל. קברו של רבי יונתן בן עוזיאל הוא המקום לבקש זוגיות טובה ושלום בית, הולדת ילדים ומציאת זיווג מוצלח.
אבל גם בסתם יום של חול, בלי שום חג ומועד, אפשר לפתוח את הדלת
באתר זה או אחר ולמצוא אנשים מתפללים בדבקות, מניחים תפילין, מדליקים נרות ולוחשים מיני בקשות כמוסות אותן אפילו לא מעיזים לבטא בקול רם. הרי רבי נחמן מברסלב כבר אמר שהוא מעדיף להאמין בשטויות ואמונות כוזבות ובלבד שלא יחלוף ליד האמת כאשר כבר שכח ואיבד את היכולת שלו להאמין.
מי שאינו חסיד מושבע ולא מתבייש להודות שאינו בקיא בתחום, יכול להתארגן - בקבוצה של עובדים או של חברים - ולהזמין סיור מודרך. אנחנו חברנו ליזהר הס מ"דרך הלב". הס (37), מדריך טיולים שלמד פילוסופיה בירושלים ונסע למזרח כדי להשתלם בטכניקות של חיפוש האמת, מאמין שכל טיול, לא משנה מה המסלול, הוא קודם כל טיול פנימי. "המבנה של הגליל הוא כף יד וראש", הוא מסביר. "כשעולים מצומת גולני לגליל העליון חוצים רכס-עמק ושוב רכס-עמק, מה שמאפשר לנו להתחבר למקומות הגבוהים בחיינו ולמקומות הנמוכים בחיינו ולהבין שהחיים הם דרך שבה לא נשארים במקום אחד.
"הטיול מטיל אותנו לתוך הנוף הזה ומעורר שאלות שעוזרות לנו להבין טוב יותר את עצמנו - גם אם לא תמיד נמצא את התשובות". כן, עכשיו הכל ברור.
עץ המשאלות ומוקד התפילות
מאחורי החלון ברכב שלנו זורם המון ירוק. קשה לתאר כמה יפה הארץ בימים אלה, של אחרי ובתוך הגשם. יזהר קורא לסיור הזה "מקומות קדושים בגליל ובנוּ" ומסביר שצדיקים רבים נמלטו לגליל אחרי מרד בר כוכבא, כשנאסר עליהם לשבת באזור יהודה וירושלים. אבל כשאנחנו מגיעים לתחנה הראשונה, קבר חבקוק, מישהו מעיז להרים את האצבע ולשאול את מה שאחרים שומרים בבטן: "מאיפה לך לדעת שדווקא כאן הוא נקבר?".
יזהר משיב בנועם שזו אכן טעות. שגיאה נפוצה. כולם מדברים על קברי צדיקים, אבל יש לנקוט בלשון הקבלה ולומר ציוני צדיקים. הסיבה: "בקבר ניתן לבקר רק פעם אחת במהלך הגילגול שלנו, כשאנחנו נהיה בו. ציון הוא המקום שבו, על פי המסורת של עולי הרגל, נקבר הצדיק, והמאמינים עולים כדי להתקשר עם סיפורו ורישומו".
ציון חבקוק הנביא - בצמוד לתעלת המוביל הפתוח - עבר שיפוץ יסודי לפני
יותר משנה. הכיפה נצבעה בטורקיז וכך גם הסורגים. עץ הזית שצמח ממש בתוך הקבר חטף מכת ברק ונשרף, אך שרידיו עדיין שם. ענף בודד משתלשל מהכיפה, דרך התיקרה, לתוך המבנה הקטן. אני מתפלאת לראות שמישהו תחב פתקים בין חרכי הגזע. משאלות, מן הסתם. שמעון, השומר המסור של האתר, אומר שככה זה.
תמיד.
הנה עץ החרוב הזה, שצמוד לקבר. "שוברים ענף קטן, לוקחים אותו הביתה, מרתיחים אותו במים, אחר כך מצננים ומכניסים למקרר". עד כאן הכל ברור? יפה. אז עכשיו, "גם הגבר וגם האישה שותים מהמים האלה כל יום, במשך ארבעים יום. וזהו".
מה זהו? אני מתפלאת. "ייוולד בן זכר". אלא מה.
שמעון מספר שבראש חודש הגיעו מאה אוטובוסים. לפחות. ובאמת, רואים עקבות. דף קטן מתנוסס על דלת: "דחוף, בעניין מצב משפחתי: רווק, גובה 1.81, מקום מגורים השרון, מבנה גוף מלא, מוצא אשכנזי-מרוקאי. אשמח להכיר אישה יראת שמיים".
יזהר נוהג להגיש למטיילים חפיסת קלפים שיצרה אשתו, אפרת, שבזכותו הפכה אף היא לטיילנית. 64 קלפים יש בחפיסה וכל אחד מהם מייצג מקום או ערך. צריך לשלוף מהחפיסה קלף אחד, עם היד החלשה, ולראות בו את המסר. בקלף שלי, למשל, מצויר פטיש וכתוב "עוצמה". אנחנו נסחפים עכשיו לשיחה על הקשר בין עוצמה לעצמי.
מי שלא מעוניין בשיחות נפש יכול לנצל את הזמן כדי לרדת לעין חבקבוק, לטבול במים ולדמיין איך אבות אבותינו טבלו במקווה.
בדרך לתחנה השנייה, ציון רבי יהודה בר עילאי, מישהו שואל איך בכלל משתטחים. נשכבים על הבטן? מכסים את הקבר? מה? ויזהר עונה: "מנהג ההשתטחות ידוע בעיקר מהארי הקדוש, שהיה נוהג להשתטח בפישוט אברים ולבוא במגע עם החוכמה והסוד שהצדיקים היו מוסרים לו".
בציון רבי יהודה בר עילאי נהוג להתפלל לפרנסה. גם המבנה הזה שופץ והורחב ומאחוריו עומדת סוכה להדלקת נרות זיכרון ושבת. על דלת הכניסה אני מוצאת שלט מודפס: "מוקד התפילות. אם אתה מעוניין אך נמנע ממך מלהגיע, באפשרותך שאברך, תלמיד חכם, יתפלל בעבורך 40 יום רצוף, כולל שבת וחג, בכותל ובקברי צדיקים, בתרומה של 72 שקל בלבד".
עצות הדדיות ושבע הקפות
הדרך מתפתלת אל יער ביריה שמעל צפת. יזהר מסביר שהצמחייה של יער
זה מייצגת את השלבים השונים בחיי נישואים: "בכניסה ליער יש אורנים שמזכירים את המצב בו אנו מחטיים ודוקרניים ומשירים מהעלים חומציות דקה שלא מאפשרת לשונים מאיתנו לצמוח. בהמשך ישנם ארזים שמהם נבנה בית המקדש, ומיום שחרב נהוג לומר שהמקדש הוא בין איש לאשתו. לאחר מכן צומחים ברושים שמבטאים את הבנייה האישית ואולי משהו מהאגו שזועק לשמיים".
אחרי שחלפנו על פני הברושים פתאום נפתח היער בבת אחת אל עמק שבו צומחים המון עצי פרי - רימון, תאנה, זית, חרוב. זהו עמק עמוקה, המרמז לנו שהמקום העמוק לעבודה רוחנית הוא בזוג ובמשפחה. כאן נוהג יזהר לפרוש שמיכות, כריות ושטיחים ולקושש עצים למדורה. הוא מכין קפה או תה ומחכה. הלב שלו אומר לו מה יקרה. בעוד דקות ספורות, אולי ממש בעוד דקה, מישהו יתחיל לשיר, ספונטנית, בלי גיטרה ובלי שירון. באווירה המיוחדת הזאת יגלוש יזהר לסיפורי זוגיות של צדיקים ואחר כך יבקש מכל אחד מהנוכחים לתת לחבריו עצה אחת בענייני נישואים.
העצות, כצפוי, מוכרות וידועות, אבל כל אחד מקשיב לדברים שיוצאים מפיו ולאלה שיוצאים מפי עמיתו לעבודה או השכן. כאן מקבלים המטיילים קלף נוסף מתוך חפיסת דרך הלב ומחליטים איזה קלף הם שומרים לעצמם כמסר אישי ואיזה קלף הם נותנים לאחר, כדרכם של צדיקים.
בשלב הזה של הטיול הבטן כבר מקרקרת, אז עוצרים בחוות בת יער, השוכנת בלב יער בירייה וצופה אל עבר הלבנון ובקעת החולה והגולן. נוף עוצר נשימה. בראש ההר ניצבת מסעדת בשרים משובחת ולמרגלותיה פועלת מסעדה עממית יותר, כשרה, המיועדת לטיולים מאורגנים. כדאי לבוא לכאן ליום שלם, עם הילדים. אפשר לרכוב על סוסים, לשחק באולינג עם כדורי עץ, לצעוד בין העצים ולהשליך את האשפה שהצטברה במכונית לתוך אחד מעשרות פחי הזבל הציוריים הפזורים בשטח - כל אחד מהם מעוטר בפרסה אמיתית.
אבל אני, למרות הרעב והנוף המזמין, רציתי להגיע כבר לקבר רבי יונתן בן עוזיאל. הרבה תיאורים שמעתי על צעדות לפידים באישון לילה ועל אנשים שעושים תיקונים באמצעות תפילות והטלת נרות לתוך האש. קבוצות מאמינים, כולם בלבן, נוהרות לשם, לצד אנשים בודדים.
הפופולריות של האתר הזה משכה אליו גם סוחרים. אפשר לקנות כאן חמסות ועיניים ותהילים וצמידים בתכלת-טורקיז וגם כיפות ומטפחות ראש בשלל צבעים. המוכרים ישמחו לספק לכם נר וגפרורים ודף ודפס עם הפסוקים שיש לומר.
אבל בינינו, כדאי להסתכל בעיקר במה שבתוך תוככם. וגם להאמין. אחרי הכל, מה אתם עלולים להפסיד? אולי כשתתחילו להקיף את המקום, שנהוג להקיפו שבע פעמים כדי להפיל את חומות הלב, תמצאו אהבה?
- סיור מודרך בין קברי צדיקים: יזהר הס, טיולי דרך הלב, טל' 3291713 052.
לפנייה לכתב/ת 
