חינוך אינו היי-טק
במקום לפנות למומחים האמיתיים בהוראה – כלומר למורים - פנה משרד החינוך למצליחנים החדשים
החינוך בארה"ב, ובעקבותיה בחלק מארצות המערב, נמסר תחילה בעשורים האחרונים בידי אנשי האקדמיה. אחר-כך ניסו לתקן בדרכים ארגוניות את הנזקים שהם גרמו.
המהפכה של אנשי האקדמיה נעשתה תחת הסיסמה "התלמיד במרכז". למעשה, פירושה היה "המורה בצד". המורים נדחקו הצידה ואיבדו את מעמדם כמנהיגי הכיתה. צעד ראשון לכך היה שינוי מערך הישיבה בכיתות: התלמידים יושבים בקבוצות, חלקם עם הגב למורה. העדר קשר עין שינה לחלוטין את היחסים בין המורה לתלמיד; התלמידים שוב אינם לומדים להתרכז ולהקשיב. צעד שני היה הנהגת "הוראה מותאמת", שבה כל ילד מתקדם בקצב שלו והמורה אינה יכולה ללמד את כל הכיתה. במקום זאת יש עבודה בחוברות.
נוסף לאלה הופעלו שיטות הוראה קלוקלות ומוזרות – "שיטת הבדידים" בחשבון, "השפה כמכלול" בקריאה, ועכשיו גישת ה"חקר" (שכבר גרמה בארה"ב לאנדרלמוסיה עצומה). עיקרה של הגישה הזאת הוא העדר מוחלט של שיטתיות: היום נלמד חילוק, מחר חיסור.
כמובן, הכשלונות היו מהדהדים. אבל לא היה בכך כדי להפנות את אנשי משרד החינוך למומחים האמיתיים בהוראה, כלומר למורים. במקום זאת הם פנו למצליחנים החדשים: אנשי ההיי-טק והארגון. זה קרה בארה"ב, בבריטניה, ועכשיו גם בארץ. זה נכשל שם, ויש יסוד לחשש שייכשל גם כאן. שלמה דברת נענה לפניית ההצלה של לבנת "בתנאי שיוסכם מראש ליישם את כל ההמלצות". וכך, ועדה שרוב חבריה אינם עוסקים בחינוך מעשה יום-יום, החליטה על צעדים דרסטיים, מרוחקים מן ההוויה החינוכית. למשל:
א. יום לימודים ארוך. מניסיון בבתי ספר שהנהיגו אותו אני יכול להעיד: הילדים אינם מסוגלים לעמוד בכך, וגם לא המורות. אחה"צ עייפים כולם מכדי לקיים הוראה של ממש, ויש מקום לחשוש מפרישה המונית של המורות הוותיקות, עמוד השדרה של ההוראה בארץ, שלא ירצו לעמוד בכך.
ב. סגירת החינוך המיוחד, שילובם של ילדים בעייתיים בחינוך הרגיל משרת פעמים רבות רק את הכחשותיהם של ההורים. הילד עצמו ניזוק, הסייעת המלווה אותו בכיתה מוציאה את כל הילדים מריכוז, ולימודיה של כיתה שלמה נפגמים.
ג. אקדמיזציה של הכשרת המורים. פירושה יהיה העברת רוב הכשרת המורים לאוניברסיטאות, שם ילמדו מפי אנשים שאינם מנוסים בהוראה בעצמם ועיקר עיסוקם במחקר חינוכי, שאין לו נגיעה אמיתית להוראה.
ד. אוטונומיה מנהלתית של בתי הספר, או הפיכת בתי הספר למפעל, עם קריטריונים של יעילות. בין השאר, העסקת מורות חסרות ותק, זולות יותר, והעמסת המורים בבחינות ובבירוקרטיה. בבריטניה היה בכך כדי להביא להתפטרות 70% מן המורים בתוך שלוש השנים הראשונות לעבודתם.
חינוך אינו היי-טק, והפתרונות לבעיותיו אינן ארגוניות אלא חינוכיות. מעשה החינוך מתנהל בין מורה לתלמיד, לא בין מנהל למורה. חזרה לגישות הוראה המבוססות על היגיון בריא, הקטנת הכיתות והעלאת שכר המורים ישפרו את החינוך בארץ במחיר קטן בהרבה מזה שמציעה ועדת דברת.
פרופ' רון אהרוני, פרופסור למתמטיקה בטכניון
לפנייה לכתב/ת 
מערך הישיבה החדש. המורה בצד
צילום: אורן אגמון
מומלצים
