לסימולטורי טיסה יש עבר עשיר מאוד על המחשב. בעצם, כל עוד יצטרכו טייסים להתאמן על סימולטורים לשם ביצוע משימות, יהיה מי שיסב את התוכנות הצבאיות הללו לשוק הפרטי. יש לא מעט משוגעים לדבר שמבלים שעות ארוכות מול המשחקים הללו, במטרה לחוות במידה מציאותית ככל הניתן את הטיסה בשחקים.
אחרים יעדיפו סימולטורים פשוטים וארקיידיים יותר, ועדיף כאלו שמאפשרים לנו גם לירות במישהו. כיום מדובר בז`אנר נישתי יחסית, אבל בעבר הלא רחוק, ואולי גם בעתיד, הוא נחשב לאחד המכובדים שבתעשיית המשחקים.
F-15 Strike Eagle
אי שם בזמנים העתיקים לפני שני עשורים, ישב לו מתכנת צעיר ואלמוני בשם סיד מאייר והכין את משחקו המקצועי החמישי. מכיוון שכל המשחקים הקודמים ברזומה שלו היו סימולטורי טיסה, היה זה אך הגיוני שגם הכותר החדש יהיה כזה.
לא היה לו שום מושג שדווקא המשחק הזה, אותו החליט לבסס על מטוס הקרב F-15, יהיה זה שישים אותו על המפה כמפתח משחקים מוכשר ומבטיח במיוחד.
F-15 Strike Eagle היה למעשה סימולטור הטיסה הקרבי המצליח הראשון, שמכר מעל למיליון עותקים ברחבי העולם. בעזרת רדאר ומפה קטנה יכולנו לנווט בין סוללות טילי נ"מ ולהלחם במטוסי האוייב, לשלוח טילים ולהטיל פצצות, ולנסות לחזור בשלום לבסיסנו.
המשחק, כמו שני המשכיו, הציג גרפיקה מרשימה לזמנו (נסו אתם ליצור סימולטור עם ארבעה צבעים בלבד ו- 32K זכרון) ומשחקיות קלילה יחסית, מהירה ומהנה ביותר. זהו אחד מהאבות המוקדמים של הז`אנר, וזכור לטובה עד עצם היום הזה.
Microsoft Flight Simulator
| Microsoft Flight Simulator |
כמעט בלתי אפשרי למשוך שחקן מזדמן לעבר שורת הטייסים הוירטואליים של Microsoft Flight Simulator. אחרי הכל, הסדרה לא כוללת אף אויב, רובה או פיצוץ.
ואולם, לחובב המטוסים האזרחיים, סדרה זו היא התגשמות חלום: העולם כולו נגיש לחלוטין עם רבבות שדות תעופה, ביניהם ניתן לטוס עם עשרות סוגי מטוסים; דימוי הטיסה אמין מאוד, ומגיע עד לפרטים הקטנים ביותר; וגם הגרפיקה מרשימה מאוד יחסית לתקופה בה יוצא כל כותר.
עוד בימים בהם הסדרה אופיינה בצבעים מונוטוניים בלבד וקווים לא ברורים במקום שדות תעופה, כמו המשחק הראשון מ-82`, היא הייתה מבין החלוצים בז`אנר התעופה האזרחית והפכה במהרה לפופולרית ולמוכרת בעולם.
כיום, אחת מהנקודות המשמעותיות ביותר היא היקף ההרחבות הזמינות להורדה בחינם מהרשת: החל מאלפי מטוסים ושדות תעופה חדשים, דרך תוספות קטנות כמו נאומי קברניט בזמן שיוט, ועד לפיקוח טיסה מקוון עם אנשים אחרים באמצעות האינטרנט.
F-19
בסוף שנות השמונים הגיע למחשב האישי משחק שהצליח לקרוץ גם לשחקנים שמעולם לא אהבו סימולטורי טיסה. האטרקציה המיוחדת שלו כללה ישיבה במפציץ חמקן, מסוג F-19, שאיתו יצאנו למשימות מסוכנות ביותר בבסיסים מזרח גרמניים, בחופיה של לוב או בנקודות אסטרטגיות באירן.
המשחק, שצויד בגרפיקה מרשימה למדי ביחס לאותן שנים, איפשר לשחקן לא רק לקחת חלק בעימותים אמיתיים מאותן שנים, אלא גם להרגיש ממש כחלק מטייסת, באמצעות "לוח הורדות", טבלאות ניקוד והשוואות לעמיתיו ליחידה וטבלת מדליות ענפה, שתיגמלה אותנו אפילו בעיטור "לב הארגמן", במקרה שהמטוס עבר זעזועים קשים, כשאנחנו עדיין בתוכו.
נכון, ביחס למשחקים של היום מדובר במשחק פשוט למדי (במיוחד החלק של הנחיתה), אבל באותה התקופה - זה היה משחק מהפכני, מהסוג שאפילו בא עם לוח נייר, אותו היינו שמים על המקלדת, על מנת לזכור איזה כפתור עושה מה, מעטים היו הסיכויים להצליח בלעדיו.
בשורה התחתונה, למעט כמה משחקים דומים (כדוגמת F-15, של אותה Microprose), לא יצאו משחקים רבים שמשכו אליהם כל כך הרבה שחקנים, שכיום אמנם לא משחקים יותר בסימולטורים, אבל בהחלט נזכרים בערגה ב-F-19 הקטלני שלהם.
Falcon
אם רוצים לתאר בקצרה את ההבדל בין הסימולטורים מסדרת Falcon למשחקים אחרים בשוק, הכי יעיל יהיה להזכיר כי אורכה של "חוברת" ההדרכה של Falcon 3.0, שיצא בשנת 1991, הוא כ-300 עמודים, ושל Falcon 4.0, משנת 1998, הוא כ-600 עמודים.
ההבדל בין אורך חוברות ההדרכה הללו לזה של סימולטורי טיסה אחרים, הבדל של מאות אחוזים, מבטא יותר מכל את ההשקעה העצומה במאפיין יחיד: ריאליזם.
Falcon הוא ממש לא הסימולטור המתאים לטייס המזדמן; הוא ידרוש דקות ארוכות מאוד של קריאת הסברים על הפעלת המערכות של מטוס ה-F16, ויחייב את השחקן בשעות ניסיון רבות על מנת להשתפר בו.
עם פירוט מדהים של מטוס הקרב על כל מערכותיו וקמפיין מושקע וארוך, מצליח המשחק לסחוף אליו המוני שחקנים רציניים, והראייה הבולטת לכך היא כמות גדולה של שחקנים שמשחקים גם כיום ב-Falcon 4.0 (לאחר ההרחבה החינמית וההכרחית) על אף הגרפיקה המיושנת להחריד.
Red Baron
מאנפרד בון ריכטהופן, הברון האדום, היה אולי הטייס הגרמני המפורסם ביותר במלחמת העולם הראשונה, שהפיל עשרות ממטוסי כוחות הברית בעזרת המטוס הדו כנפי שלו.
משחק המחשב שנעשה על שמו הציג קמפיין מצויין שבו התחלנו כטייס צעיר באחד מצדי המתרס והמשכנו עד שהפכנו ללוחם מדופלם המטיל אימה על טייסי האויב.
השליטה הפשוטה למדי, מערכת המשימות הסוחפת והעובדה שהדרך היחידה להוריד מטוס אחר הייתה "לשבת על הזנב שלו" (כמו במלחמה ההיא), גרמו ליצירת משחק מהנה ומותח במיוחד.
עם התקדמותנו במשחק יכולנו לעבור לטייסות מפורסמות יותר ולבצע משימות מסוכנות יותר, ואף לצאת לקרב אחד על אחד מול הטייסים הכוכבים של האויב - כולל הבארון האדום בכבודו ובעצמו.
למרבה הצער, הסדרה סבלה מהנפילה המביכה של משחק ההמשך, שהיה אחד המשחקים המבוגבגים ביותר שיצאו לשוק ואחד הגורמים לנפילת של Sierra. חבילת תיקון שלמה (Red Baron 3D), שיצאה שנה מאוחר יותר, הפיגה במעט את הטעם המר והציגה את המשחק כפי שהיה צריך להיות מהתחלה.
אך בסופו של דבר, בעיקר בזכות העובדה שהמשחק הראשון נחשב עדיין, בצדק רב, כסימולטור הטיסה הטוב ביותר של מלחמת העולם הראשונה, הסדרה זוכה להכרה הראויה כאחת הטובות מסוגה.
הכתבה פורסמה במקור באתר המשחקים vgames.co.il.
