10 דברים שאני חייב להגיד לבת שלי

1.  הירגעי - זאת לא צוואה או משהו: זה לא שאני חושש שחיי יסתיימו פתאום. אם כי כשחושבים על זה, באמת הגזמנו קצת עם הבדיחות על ההומואים בגיליון הקודם. זה שאת כל כך קרובה שבא לי למות. וזה בדיוק העניין, שבאמצע השבוע ה-19 פתאום שאלתי את עצמי לא מה עלול לקרות לך בדרך החוצה - אלא מה אם ירצה השם או השבאב או לא יודע מה, ואני לא אהיה כאן כדי לפגוש אותך.

אז בכל מקרה, זאת לא צוואה ואת לא אמורה לקרוא את השורות האלה רק במקרה שכבר בעטתי בדלי. אלה רק כמה דברים שאם לא ייצא לי להגיד, אני ממש ממש אצטער. באמת, כמעט כמו שאת תצטערי אם לא תעשי מה שאבא אומר.

2. הפרידי - זה לא שאמא רעה. זה שהיא מקרה קלאסי של פאסיב-אגרסיב: ברגע שהדוקטור אמר שזאת בת, גברת ק' ואני לוהקנו לתפקידים שנגלם במשך שארית חיינו: אני אהיה השוטר הטוב. היא תהיה הסוהרת הנאצית. שנינו ידענו את זה, ושנינו ידענו שאין לנו מה לעשות בקשר לזה. אז דבר ראשון, בפעם הבאה שאת לא יכולה יותר עם האמא הזאת - שהמצפון שלך יהיה שקט. היא ידעה בדיוק למה היא נכנסת.

זה לא שבמשפחת קמרלינג (או ס') מסתתרת איזה בעיה גנטית ביחסי אם-בת; זה שכל המין האנושי עוד לא ממש הבין איך עושים את הקונץ של שתי נשים תחת קורת גג אחת. זה סיפור שתמיד הולך קשה מדי, אמוציונלי מדי, ובדרך כלל נגמר אצל פסיכולוג שעולה הרבה יותר מדי. אבא והבת שלו, לעומת זאת, זה שידוך טוב בתשעה מעשרה מקרים (ובעשירי, שלא נדע, זה שידוך קצת יותר מדי טוב).

אז אלא אם יקרה משהו מאוד לא צפוי, אני אהיה זה שאת רצה אליו כשאת בוכה - ואמא תהיה זאת שבגללה את בוכה. אבל תקשיבי, גמדה ארורה שחושבת שהיא יודעת הכל: פעם התחתנתי עם האישה הזאת.

אמא שלך היא לא כמוני. היא לא מבזבזת את הזמן שלה במציאת דרכים חדשות ומתוחכמות, כמו סרטים ומשחקים וג'ינג'ר*, לחמוק מציפורניה של המציאות; היא סתם חיה אותה. וזה אומר שהיא חייבת להתעסק עם כל החרא שאנשים כמוני - ואם החינוך שלי שווה משהו, כמוך - מוכנים למכור איברים חיוניים כדי לא להריח אותו. אז כן, בסוף היא גם מתפוצצת במפגן מרהיב של קול ותנועה. נראה אותך חיה גם עם זה שכבר אין פלמ"ח ועדיין קוראים לך שרה, וגם עם בעל שמינה אותך לשרה אוצר, שרה חוץ, שרה תשתיות ושרה דורון. סתם, לא שרה דורון. אבל זה נראה מצחיק בזמנו.

אמא שלך, ילדתי, משלמת את החשבונות בזמן וחושבת שזאת שערורייה להשאיר את האורות דולקים כשיוצאים לפיצוצייה עם הכלב. לא בגלל זה התחתנתי איתה, אבל בגלל זה את יכולה לקרוא את הכתבה הזאת מתחת לבטון של גג ולא ברזנט של אוהל. אמא שלך מאמינה בעבודה קשה ובהשכלה גבוהה; ברור שלא בגלל זה התחתנתי איתה, אבל יש לקוות שבגלל זה את צריכה להחליט אם בא לך משפטים או קולנוע ולא לשאול אנשים אם בא להם צ'יפס או קולה. ואמא שלך היא האדם הכי ישר, הכי נבון, הכי טוב והכי יפה שפגשתי. בגלל זה התחתנתי איתה, ובגלל זה את תצטרכי ללמוד לחיות איתה ולאהוב אותה כמו שהיא.

יו, איך אכלת אותה.

3. למדי לחנות ברוורס, בחייאת רבאק:  שבוע עם הדודה שלך ק', זה כל מה שאת צריכה כדי ללמוד איך נקבה יכולה לחנות כשהיא רוצה. לא ילך עם אחותי, נסי אצל הלל פוסק. הוא די נחמד ברגע שמתרגלים לבייבי-דול. קחי 200 שיעורים, טוסי לניתוח בקולורדו, תעשי מה שאת צריכה. רק אל תוציאי אותי אחד שהביא לעולם עוד אחת מהן.

בכלל, אל תהיי כמו אמא שלך ואמא שלי: התיידדי עם העולם המכאני/ טכנולוגי. אל תסתפקי בלדעת איפה פה זה הכפתור של הווליום. הרי כמו הרבה סטריאוטיפים, גם זה ממשיך להתקיים כי הוא נכון וגם כי המתויגים עצמם מניחים שהוא נכון. ולא, זה לא שאת צריכה להתנהג על הכביש כמו גבר מצוי. בטח לא גבר ישראלי מצוי, שהוא בהמה מצויה בטנדר מצוי של א.א.א הובלות (סיסמתנו: "אתה צריך הובלה, אני צריך דמי ערבות"). רק תנהגי כמו בנאדם, בסדר?

טוב, כוס אמק, שנינו ידענו שלא נתחמק מזה. אז בואי נעשה את זה קצר: תיזהרי מאלה שנראים יותר מדי טוב, שמדברים יותר מדי טוב ושמזיינים יותר מדי טוב. זה הכל.

5. שנני - אין לטוס למדינות שישראל לוקחת בתל"ג: בתי, אין לך מה לחפש בתאילנד או בהודו. לא את עצמך ולא נעליים (הם עושים אותן מגמלים לפעמים, זה נורא). איבדת משהו? נסי באירופה הקלאסית. שנה בפריז נראה לי תפור עלייך. בהנחה שאמא שלך דאגה שאני לא אבזבז את כל הכסף שלנו על ג'ינג'ר*, גם ניו יורק הולך. בקיצור, כל מקום שבו הפרות באות בצלחת וההודים בתפזורת. כאילו, תחשבי על זה רגע: אם החבר'ה האלה באמת מחזיקים במפתחות לעולם יפה יותר, איך יצאה להם מדינה שבאזורים מסוימים שלה אבנים נחשבות לסממן של קידמה?

לא משנה מה דבילים עם חיתולים על הראש ינסו למכור לך, כל מה שאנחנו יודעים - כל מה שאנחנו, לטוב ולרע - זה אירופה. אז תעשי לאבא הזקן שלך נחת, ואם את ממש חייבת לגלות שבעצם את אוהבת בנות והייעוד שלך הוא קדרות, תגלי את זה איפה ששותים יין ואוכלים גבינות. לא איפה שמתקלחים בבוץ.

6. העדיפי כדורסל: לפני הכל תבטיחי לי שלא תהיי מהנקבות האלה שאוהבות כדורגל. לא, באמת, כי אם זה תלוי בי אז אני מעדיף שתעשי ילד מחוץ לנישואים עם השוער של בני סכנין. כדורסל, בתי, הוא המשחק של האדם החושב - וכדורגל הוא המשחק של האדם החושב על גרעינים. תזכרי רק את זה, וכבר עשינו פה משהו.

אודה ולא אבוש: ברגע הראשון, זה שיצאת בת גרם לי לחשוב שהלך על כל התוכניות הספורטיביות. נכון שגם ככה, איך לומר, בבריכת הגנים הספציפית שלנו העמוקים לא מי יודע מה עמוקים - אבל גם אם הייתי מספיק ריאלי כדי לא לחלום על בני קורע-הרשתות, לפחות דמיינתי איך שנינו יושבים בערב של חמישי גשום מול משחק יורוליג (ואני אומר "לא נו, הכושים בצהוב זה הטובים"). רק מה, ככל שאני חושב על זה יותר - תגידי, למה שלא נבדוק איך את ואני בקטע הזה?

מכל הריטואלים של הילדות שלי, איכשהו יצא שאת ערבי חמישי עם קווין מגי ודורון ג'מצ'י וסבא שלך אני זוכר הכי טוב (ואם לא סופרים כמה אירועים מיוחדים וכמה סרטים מיוחדים, גם הכי לטובה). אז חי נפשי שלא אתן לכמה איברים תועים לחרב מסורת משפחתית מכובדת. אה, ורק למקרה שנפשי כבר לא איתנו כשאת קוראת את השורות האלה, תזכרי מה אבא תמיד אמר: הכי גדול שהיה פה זה שאראס. פרקר אוכל אותו בכישרון, אבל הוא כוסית.

7. דעי - הבעיה שלנו זה לא הערבים. זה היהודים וכאילו, הערבים: תראי, האמת היא שאין לי איזה חוכמה פוליטית גדולה להנחיל לך. יש לי רק את הטריק שעוזר לי לשרוד פה כבר 31 שנה, וזה לקחת את הטוב משני העולמות. רוצה לומר - בעצם לא ממש רוצה, אבל היי, אומר - שהשמאל שיחק אותה עם הקטע הזה של להחזיר את השטחים, והימין צודק בהיפותזה שלפיה אם יש לך אפשרות בחירה, עדיף להיות מוקף בסלובנים. אפילו חשבתי על סיסמה למפלגה שתקדם את העניין: "שתי מדינות לשני עמים - כי הערבים לא משהו" (אני עדיין משייף את זה. בכל מקרה, בקלפי שווה ללכת על האות ח'. זה גם בין ו' ל-ט' וגם קיצור של חרא פה שזה לא ייאמן בכלל).

את יודעת מה, אולי בסוף תעשי מה שאני עושה כבר שתי קדנציות: תוותרי על הקטע של ללכת לקלפי. עם קצת מזל, אלה שנשבעת שאת לא מצביעה בשבילם עוד יבצעו את המדיניות של אלה שנשבעת שאת לא מצביעה בשבילם יותר.

8. הסכיתי - קולנוע זה לא אמנות: כשאת קוראת את השורות האלה, שאין בהן ניקוד וגם התמונות מסביב הן לא בדיוק של פיות (אם כי יש כמה דברים מצחיקים על הומואים), את כנראה מספיק גדולה גם בשביל לחטט באוסף הדי.וי.די של אבא. אז:

1. דיר בלאק. שריטה אחת על דיסק אחד מהמארז של "מלחמת הכוכבים", ותוכלי לכתוב את אחד מהספרים האלה של הילדות שההורים שלהן קשרו אותן במרתף ואחרי 14 שנה הן התחילו להסריח אז המשטרה חילצה אותן (ועכשיו הן עושות כדים. ובנות).

2. בתור אחד שקיבל פעם מכתב שנפתח במילים "מר תומר 'אני היחיד בעולם שמבין בסרטים' קמרלינג" - מה זאת אומרת, ברור שזה נאמר כמחמאה - תקשיבי לי כשאני אומר לך שקולנוע זה בידור. יכול להיות לו ערך אמנותי, ויכול לא. זה לא מה שהופך אותו לטוב או לרע. זהו, אמרתי את זה ועכשיו אני באמת יכול למות בשקט.

9. הביני שלא תכננתי עלייך: התחתנתי בגיל 26; תמיד חשבתי שזה יהיה יותר כמו 30. את אמורה לצוץ פה קצת לפני שאני אחגוג 32; תמיד חשבתי שזה יהיה בן. סתם, אף פעם לא חשבתי. כאילו, בכלל. פשוט לא הרהרתי בעניין הזה של לחנך וכאלה. הרי אתה לא שואל את עצמך איך נכון לגדל ילדים ואיזה מין אבא אתה רוצה להיות לפני שאתה מחליט שאתה רוצה להיות אבא.

אבל זהו, שאתה כן. כלומר אני כן. קודם היה איזה ערב ברומא שפתאום הכל התחבר לי ורציתי ילד, אחרי זה נתתי איפה שנתתי - ורק עכשיו, כשאני כבר מחכה לך כמו שלא חיכיתי לכלום מאז "אימת הפנטום", פתאום אני שואל את עצמי שאלות כמו "כיצד אחנך את בתי". "מה עושה אדם". "האם נהייתי מתרומם". ואפרופו חינוך, בדיוק כמו בחלום הזה שיש לי מדי פעם על שיעור מתמטיקה - התשובה הכי טובה שלי היא x.

אנא עארף איזה חינוך אני רוצה לתת לך? אוהב אבל קשוח. רך אבל ספוגי. נשבע לך, בתי, לא יודע. רוצה שיהיה לך טוב, זה מה שאני רוצה. ושתהיה לאמא שלך ולי קצת נחת. מה יש, כל החיים עבדנו קשה. אבל את יודעת מה, אם אני ממש חייב לחנך אותך אז בסדר. הנה זה על רגל אחת: תעשי חברים, תתייחסי לאנשים כמו שצריך, תהיי בן אדם - ועשיתי את שלי.

רגע רגע, לא כל כך מהר. זה לא שאני מאשר לך לא להיות מוצלחת ואינטליגנטית ופצצה: זה שאם לוותר על משהו, אז נראה לי שאני מעדיף אותך נזקקת או נעל או כונפה. רק לא אחת שמשתינה איפה שהיא אוכלת, תעשי לי טובה.

10. זכרי - רק נדמה לי שאני יודע מה טוב בשבילך: כן, בטח שאני רוצה שתלכי ותעשי סרטים בהוליווד. ואמא שלך אולי מעדיפה שתהיי העיתונאית הכי מוערכת במזרח התיכון, אבל היא מספיק חכמה כדי לא לנסות לחיות את חלומות הילדות שלה דרכך. אני, לעומת זאת, די טמבל.

אבל בואי נניח שיהיה לי את השכל ליישם את מה שאני אומר עכשיו לכל מי שרוצה לשמוע, "שתעשה מה שהיא רוצה ורק שתהיה מאושרת". על מי אנחנו עובדים פה: אני אבא שלך ואני יודע מה טוב. אפילו אם אני אהיה מספיק שפוי ומספיק ליברלי כדי לתת לך לסמן את היעד, ברור שאני כל הזמן אגיד לך לאן לפנות.

אבל זהו, שאת לא רוצה לקבל הדרכות מאיזה עיתונאי שרואה יותר מדי סרטים וצורך יותר מדי ג'ינג'ר*. אז תעשי לי טובה, לא משנה מה אני אגיד לך כשהמפה באמת תהיה פרוסה לפנינו - תעזבי אותי ואת השטויות שלי, כולל כל מה שקראת פה. פשוט תחיי את החיים שלך. עם קצת מזל אני אחיה את שלי ואעזור לך פה ושם על הדרך.

*לא באמת ג'ינג'ר