חורבן בית המקדש השלישי
מדד הפופולריות מתחפש לביל גייטס, והבלונדינית יוצאת להקים לעצמה היכל תהילה משלה
בסוף השבוע האחרון התייצבתי לדינר ודרינק בבר/מסעדה/היכל עיצוב מסה, כשאני חנוטה בשמלת ערב מהממת (ותודה למלבישת הסדרה ששכחה לנעול את חדר ההלבשה) ותסרוקת שלא היתה מביישת מודעה למיקי בוגנים. המטרה: ערב גיבוש לנשות הסדרה אחרי "מלחמת הכוכבות" שפקדה אותנו לאחרונה. הנוכחות: "הצבועה", "הבלונדינית השנייה", "חסרת הביטחון" ואני.
אחרי סבב התנצלויות הדדי "("הצבועה": "למרות שאת התחלת, אני מתנצלת", "חסרת הביטחון": "אני לא בן אדם של אגו ובגלל זה אני סולחת לך"), עדכונים על האודישנים המתקרבים לטלנובלות של HOT ו-yes וצילום פפראצי שדאגנו לתאם מראש (ותודה ליחצנית הסדרה), מצאתי את עצמי בעיצומה של שיחה על גדלים. לשם שינוי, לא ניתחנו את גודל הצנרת של הפרטנרים האחרונים שלנו, גם לא דסקסנו את גודל החזה המנותח של מרביתנו, אפילו לא התלוננו על גודל התפקיד שלנו בסדרה. על השולחן: גודל בית המקדש שיש לכל אחת מאיתנו. גבירותיי ורבותיי, טאלנטים וטאלנטיות, תשכחו מפוסטר אמצע ב"מעריב לנוער" ומועמדות ל"מסך הזהב" כאינדיקציה לפופולריות. בימינו, אם אין לך היכל תהילה פרטי, בית כנסת רפורמי לכוכב המנצנץ, בית מקדש לסלב התורן ובמילים אחרות - אתר אינטרנט, אתה לא באמת קיים.
מכיוון שהבנתי באינטרנט מסתכמת בכתיבת תגובות עצמיות בטור שלי עצמי או באייטמים אחרים שקשורים אליי, לא יכולתי לקחת חלק בשיחת הבנות הלוהטת שהיתה כולה על טהרת השפרצת אגואים. "חסרת הביטחון" השוויצה בביטחון עצמי מפתיע למדי ששני מעריצים פתחו לה לא מזמן שני בתי מקדש באינטרנט, "הצבועה", שיש לה קילומטרז' רציני בפריים טיים, עדכנה שאומנם בעבר היו לה חמישה היכלים שנסגרו והיום רק אחד, אבל כזה שעמוס בטכנולוגיות פלאש ושאר אלמנטים מתקדמים שלא ממש הבנתי מה הם. "הבלונדינית השנייה" היתה אחוזת אקסטזה ולא יכלה להתאפק מלספר שיש לה גם בית מקדש בצורת אתר, פורום, קהילה, קומונה וגם עמוד בית באנגלית ש"העושקת" שלה פתחה לה להצעות עבודה מחו"ל.
"ומה איתך? על איזה שרת האתר שלך יושב?", שאלה "הצבועה".
"יאללה בנות, סבב אלכוהול על חשבוני", צרחתי בהתלהבות והעברתי נושא רגע לפני שהשיחה עברה לעולם שכולו וירוסים, באגים וביל גייטס. פתאום התחבר לי ה-USB. הבנתי שאם בימינו מדד הסלבריטאיות נמדד על סמך כמות בתי המקדש באינטרנט, זה אומר שאני צריכה להתפלל ממש ממש חזק ולהקריב קורבן לאיזה נס קטן בצורת אתר (מבחינתי, הייתי מקריבה את "הצבועה", שבין כה וכה אני לא ממש סובלת, אבל אני לא בטוחה שמי שיושב שם למעלה ירצה אותה בכלל). וכך החלטתי לטפל בנושא במהירות. כבר למחרת היום, כשאני כולי נופת צופים וחתימות של משתתפי הסדרה שלי, נקשתי על דלת השכנים וביקשתי מ"הגאון", חנון מחשבים בן 14 שמתעסק בזמנו החופשי בלהיות אתי אלון ולפרוץ לאתרים ממשלתיים דרך האינטרנט, שיקים לי בית מקדש משלי.
"אני צריך תמונות שלך מגיל אפס, כתבות שהיו עלייך ומלא פרטים מגניבים על עצמך ותוך יום אני מרים לך אתר בן זונה עם פורום וקהילה. תביאי לי גם 200 שקל בשביל שרת לאחסון ו-20 דפים עם חתימות שלך ושל כל השחקנים בשביל החברים שלי".
כמובטח, תוך 24 שעות הקים לי "הגאון" מקדש לתפארת העם היושב בציון, שכלל בעמוד הראשי שלו את תמונתי החושנית, מוזיקת מעליות והפניה בהקלקה מהירה לשלל פרטים לא חיוניים, כמו התפקיד הראשון שלי כבת פרעה ב"גן לאה". בשביל אווירה של פעילות קודש נרשמתי לפורום ההתכתבויות שבאתר וכתבתי בשמי המלא כמה מילים למבקרים. אחרי 24 שעות של דממה תקשורתית והקלקה לאתר כל רבע שעה עגולה בשביל להקפיץ את מונה המבקרים, החלטתי להירשם גם תחת הכינוי "חולה עלייך" ולהגיב לעצמי. אחרי יממה של דממה נוספת נכנסתי גם כ"ליטל 16" ו"אבי המלך!" ועניתי ל"חולה עלייך". אפילו נכנסתי כ"MIMI" וכתבתי שאני שחקנית גרועה בשביל האמינות והשיח הציבורי. פתטי, אני יודעת. אבל זה הרבה פחות פתטי מלראות גן סגור.
אחרי שבוע של פעילות שיווקית, שלא היתה מביישת את רני רהב, באמצעות פיזור כתובת בית המקדש לכל בני משפחתי ו"הפמיליה", שהעבירו את זה לרשימת התפוצה שלהם, שהעבירו את זה לרשימות התפוצה שלהם תחת הכותרת "ג-ד-ו-ל!!! להעביר הלאה: FW", התחיל הוותיקן הפרטי שלי לתפוס תאוצה, וכמות המבקרים גדלה בו מיום מיום. "הגאון", שהתגלה עד מהרה כ"הקרצייה", נקש לי בדלת כעבור שלושה ימים, כשהוא מגובה בשני מחוצ'קנים עם שפמפם נעורים על תקן הוצאה לפועל, וביקש באגרסיביות, יש לומר לטובת הפרוטוקול, את החתימות שלו. "תבוא עוד יומיים", חיפפתי אותו. "הקרצייה" לא שכח לחזור אחרי יומיים באמצע שנת הצהריים שלי רק כדי לשאול בקול צפצפני, צווחני ומתחלף של מתבגרים, "את מביאה לי את החתימות שהבטחת לי או לא?".
"חמודי, תפנים: א. לא צועקים עליי. ב. הבאתי לך 200 שקל. לך תקנה ארטיק ובזוקה וג. תרד ממני, אני אשה מאוד מאוד עסוקה. אני, סלבריטאית!", נבחתי עליו לפני שחזרתי למיטה. בערב קיבלתי מהבנות בסדרה (להלן: "המתחרות") מיילים שהמקדש שהעברתי להן במייל לא עולה. שום תמונות, שום קהילה ושום קודש. הכל הושמד עד היסוד. "הקרצייה" נקם בי, טימא את קדושתי והוריד את האתר מהרשת. אספתי את שברי האגו ולא נכנעתי למורד. טלפון אחד לגאון מחשבים מתמחה בייצור בתי מקדש שמצאתי בדפי זהב, כרטיס ויזה אחד, 300 דולר בשני תשלומים וסידרתי לעצמי בית מקדש לשנה עם טכנולוגיות פלאש, אש, מים ותמרות עשן לתפארת מדינת ישראל וערוץ !E. אני טיפוס די חילוני במהותי, אבל יש דברים בסיסיים שכל סלב מאמין באשר הוא חייב לעצמו, ועל זה אני לא מוותרת. אמן.
נ.ב
אני רוצה לנצל את ההזדמנות החגיגית כדי להצהיר שהמקדש שלי פתוח לכל הדתות באשר הן ולא רק בשלושת הרגלים.
כל קשר בין הדמויות למציאות אינו מקרי ביותר.
לטור הקודם של הסלבריטאית
