תשכחו מכדורסל עם החבר'ה. הבילוי הניו-יורקי הגברי הלוהט של חורף 2006 הוא סריגה. עשרות גברים ניו-יורקים ויתרו מזמן על מסיבות סוערות ועל מועדונים אפופי עשן. הם השליכו את הפוטבול, זרקו את נעלי ההתעמלות, והצטיידו בשתי מסרגות ופקעת צמר. הכירו את התחביב הגברי האולטימטיבי.
החנות הניו-יורקית "Knit NY" (בעברית: סריגה - ניו-יורק) מכנסת מדי יום שישי בדאון-טאון מנהטן חוג סריגה יחיד ומיוחד. הכניסה, כך כתוב על המודעה המזמינה את הציבור להצטרף לחוג, מותרת רק לגברים. על כוס בירה ושתי מסרגות לומד המטרוסקסואל הניו-יורקי על סוגי צמר, על "עיניים" ועל מסרגות ורקמה.
צילום וידאו: רויטרס
החוג הייחודי מכריז על עצמו ככזה שמיועד לגברים שהם "גברים מספיק כדי לסרוג וגברים דיים כדי לרקום". בין עין לעין, בין כובע צמר לצעיף, משוחחים הגברים על החוויות הרומנטיות האחרונות שלהם בתפוח הגדול, מתעדכנים בחדשות וגם סתם מחליפים בדיחות גסות.
ג'ונתן בנט, מנהל החנות, משווה את ערבי שישי בהם מתכנס חוג הסריגה, לצפייה משותפת בשידורי ספורט. "זו דרך נהדרת לחבר'ה להיפגש ולקשקש תוך עשייה יצירתית", הוא אומר. "כמו מפגש של צפייה בפוטבול". מדריכת הקורס, איימי קלר, מסבירה שגברים סורגים לא פחות טוב מנשים. "הם ממש ממש מוצלחים ביצירת רקמות מסובכות, אפילו אם הצעיפים שלהם מעוצבים בפשטות. הם נוטים לבחור בסוגי רקמה קשים במיוחד".
ומה אומרים המשתתפים בחוג? "עד עכשיו עשיתי רק כמה צעיפים פשוטים. אני מקווה לסרוג כובעים או כפפות ואולי בהמשך משהו מסובך כמו סוודר או סריג. אני עובד על זה", מספר מייקל ראסמוסן. ראסמוסן, איש שיווק באינטרנט, הכיר את הסריגה כבר לפני החוג, אבל כאן הוא מקווה ללמוד כמה טריקים מאנשי מקצוע מנוסים יותר. משתתף אחר, בריאן רידג'ס, מספר: "זה מרגיע אותי. יש לזה איכויות מדיטטיביות. ניסיתי מדיטציה והרגשתי כאילו אני מבזבז את הזמן. כאן אני לפחות מייצר משהו".
כריסטיאן סאמנר, צלם ניו-יורקי, מסכם את אהבותיו הגדולות בחוג: "אני אוהב לסרוג, אני אוהב בירה, ואני אוכל המון נקנקיות". ומה אומרים הוריו? סאמנר מספר שלא התלהבו מהרעיון אך התאהבו לאחר שהביא הביתה כמה מהצעיפים שסרג.
