עמוק, מורכב, מרגש. "אחד חלקי אחד", האלבום המבוסס על שיריו של ערן בר-גיל, הוא יצירת תרבות ישראלית חשובה.
צילום: שי רוזנצוויג
זה אחד הפרוייקטים התרבותיים היותר ראויים שיצאו פה באחרונה. הוא מורכב מאלבום ובו שירים שמבצעים אנשי הלייבל "אפס" (חברי להקת "דבק" ומור שטייגל) על בסיס טקסטים שכתב המשורר והסופר ערן בר-גיל, ולצידו חוברת שירים של בר-גיל.
אם אתם מחפשים להיטים לרגע, משהו שיעשה לכם נעים ברדיו, תעברו הלאה. אבל אתם רוצים הצצה מרגשת, אמיתית וכנה לעולמו של איש שיש לו מה להגיד, אין לי מספיק מילים כדי להמליץ לכם על רכישת האלבום.
פרוייקטים של שירים מולחנים לא חסרים פה, אבל אלה על פי רוב אינם אחידים ברמתם ומתקשים לייצר אמירה מגובשת של ממש. לא זה המקרה, כאן הלחנים והטקסטים (שעברו שינויים קלים לצרכי הגרסה המולחנת) הולכים ביחד כאילו נועדו זה לזה מראש והתוצאה מרשימה ומכובדת.
המשתתפים באלבום הם בועז ריינשרייבר (גיטרות, שירה), גדי רונן (פסנתר, שירה), מור שטייגל (שירה), אייל גנור (קונטרבס), גיא יונה (תופים) וערן בר-גיל עצמו. החבורה המגובשת הזו, שכבר היתה מעורבת באי אלו פרויקטים, של "דבק", אלבום הסולו של שטייגל ועוד - מגיעה פה לשיאה.
הטקסטים של ערן בר גיל מעולים. השירה שלו פשוטה, לא מתחכמת, אבל יש בה רגעים מבריקים ממש. והעיקר: הוא מצליח ליצור עניין של ממש, לרצות לגרום לך לדעת מה עוד יש לו להגיד. כשהם נפגשים בעיבודים מוזיקלים מורכבים ומיוחדים, זה מעניק להם מעמד של קלאסיקה ממש.
השירים הבולטים באלבום כמו "השיר יפתח לי דלת", "פני הפוליטיים" ובעיקר "משפחה, חברים ועם" הנהדר (הקשיבו לו פה)
- עומדים בזכות עצמם כפנינים מבריקות והם נוצצים בשרשרת היפהפיה שהיא האלבום הזה.
לצערי, עד עתה זכה הפרוייקט לחשיפה נמוכה ולמיעוט יחסי של השמעות ברדיו. מגיע לו ומגיע לכם, שזה ישתנה.
