כשהוא רוצה סקס ואת לא (או להיפך)

מין הוא אחד מעמודי התווך של מערכת היחסים הזוגית, אבל בחיים המודרניים, אחוזי התזזית ועמוסי הלחצים, הוא עלול להפוך לא פעם לעניין של עבודה – משהו שעושים כי צריך, אם בכלל. אם כזה הוא המצב אצלכם, מה זה עושה לזוגיות שלכם? האם עדיף לעשות את זה בלי חשק מאשר לא לעשות את זה בכלל? ולחילופין, האם זה לגיטימי לבוא לבני הזוג בדרישות, גם כשהם לא רוצים?  

מה שאתם אומרים, ומה שבני הזוג שומעים

מין הוא אמנם דחף פיזיולוגי בסיסי ומרכזי בהוויה שלנו, אבל הוא גם מעין מראה שדרכה אנחנו בוחנים את השאלה (שאינה פחות חשובה מהדחפים המיניים שלנו, ובכל מקרה, לא ניתנת להפרדה מהם). השאלה - האם אנחנו אהובים, ועד כמה אנחנו רצויים. אם אנחנו מרגישים דחויים, וכשהדחייה חוזרת על עצמה באינטנסיביות רבה, היא הופכת את הספק למסקנה ודאית: "היא/הוא לא אוהב/ת אותי", אני לא מושכ/ת אותו/ה יותר". וכיוון שאלו לא בדיוק תחושות שקל לבטא בקול רם (כי מה אם יתברר שזה נכון?), הן נשארות ברוב המקרים ללא מענה, מחלחלות לתוך הקשר, ויוצרות בינינו לבין בני הזוג ריחוק וניכור. וכך קורה שבני זוג רבים מעדיפים שלא ליזום יותר מין, לא לחזר, לא להתקרב – כדי לא להיתקל בדחייה. הם צוברים מרירות, מסתגרים בתוך עצמם, ולא צריך דמיון רב כדי להבין שהרבה טוב, לא יכול לצמוח מזה.

נו, אתם בוודאי חושבים לעצמכם עכשיו, מה אנחנו צריכים להבין מזה? שגם אם לא מתחשק לנו לקיים יחסי מין, אנחנו חייבים לעשות את זה כדי לא לפגוע בבני זוגנו? לא. כי גם לקיים יחסי מין בלי חשק זה לא פתרון, כי הרי כולנו מספיק רגישים כדי לדעת מתי בני הזוג שלנו עושים לנו טובה, ומתי הם באמת נמשכים אלינו ורוצים בקרבתנו, ויחסי מין שזה טיבם הקבוע – הם יחסים שטחיים, מכניים ומשעממים, שמרוקנים את הזוגיות מתוכנה העשיר.

אבל חשוב להבין שיחסים זוגיים (כן, גם יחסים מיניים), הם פינג-פונג של תן וקח. באהבה בוגרת יש גם מימד של התמסרות, שפירושו: אני מעמיד/ה את עצמי לרשותו של השני, גם אם זה לא במיוחד מתאים לי, כי יחסים שאינם מעניקים לשני בני הזוג סיפוק הדדי, מאבדים מחוסנם, וכי אהבה, היא בין השאר, היכולת ליהנות מהנאתו של האחר. ברור, שאף אחד לא יכול לעמוד לרשותו של האחר כל הזמן ובלי הפסקה – במוקדם או במאוחר ההתמסרות מאבדת מכוונותיה הטובות והופכת לזעם ולתחושת ניצול. אבל לקחת בחשבון את האחר ולהתחשב בו, אין פירושו לוותר על קיומנו. מה שאנחנו צריכים לעשות כדי לקחת בחשבון את רגשותיו של האחר, הוא לנסות (בכל פעם מחדש) לבדוק את רגשותינו לעומת רגשותיו של בן הזוג, כך שבכל פעם שלא מתחשק לכם לקיים יחסי מין (או כל דבר אחר), נסו לשקול את חוסר החשק שלכם לעומת מידת הפגיעות של בן זוגכם, חוסנו של הקשר, מידת האינטימיות ביניכם, וכן, אפילו מתי עשיתם את זה בפעם האחרונה. וכשאתם "עושים חושבים", תבדקו גם את הוויתורים ששניכם עושים זה למען זה בתחומים אחרים, שאינם נכנסים בין הסדינים. אולי בן הזוג שלכם מוותר למענכם בעניינים אחרים? אם כן, הרי שיש בכך להעמיד את הדברים בפרופורציות שונות.

זה לא צריך להיראות ככה (index open)

לבקש או לא לבקש

ומה עושים בתקופות שאין אפילו חשק לעשות את זה בלי חשק? חשוב שתסבירו לבני זוגכם מדוע אינכם מעוניינים ("אני עובר תקופה קשה, ובסיומה אתפנה אליך"), ותעשו מאמץ לשדר לבני זוגכם כי למרות שאינם רוצים לקיים יחסי מין, אתם אוהבים אותם והם עדיין מושכים בעיניכם. הרי גם אם אתם לא רוצים לקיים יחסי מין, אתם יכולים לבטא קירבה ואהבה בדרכים אחרות, הפתעות קטנות של התייחסות, חיבוק ונשיקה, תשומת לב קטנה.

אם אתם נמצאים בצד השני, ומרגישים שבני זוגכם מתעלמים מכם – התריעו בפניהם על הסכנה הטמונה בכך, לפני שיהיה מאוחר מדי. יחד עם זאת, בן זוג שחש לאורך תקופה ממושכת, שהחצי השני שלו אינו נענה לו, טוב יעשה אם יבדוק עם

עצמו האם זה לא מעיד על בעיה ביחסים, משהו שאולי הוא יצר או יכול לתקן. כך שלעתים ייתכן שהדרך הנכונה להתמודד עם הסירוב, היא לאו דווקא לתבוע תשומת לב ביתר מרץ, אלא לעשות בדק בית.

והבהרה לסיום: לא מומלץ להשתית את מערכת היחסים על סקס מתפשר. כי אם אין בקשר גם מגע אינטימי אמיתי, שמבוסס על משיכה וקירבה שבאות מבפנים, משהו במרקם המאוד עדין שמחזיק את היחסים, עלול להיפרם, באופן שקשה יהיה לאחות. כך שלפני הכל אתם צריכים לבדוק עם עצמכם אם איבדתם את התשוקה או שמשהו בסיסי מאוד במערכת היחסים ביניכם נהרס, או שאתם רק עוברים תקופה כזו, שבה מסיבה כלשהי אינכם פנויים רגשית לחוש ולבטא תשוקה.