אולי יש דרך אחרת לפצות את האשה
בהמשך לתגובות הנזעמות של גברים רבים לכתבה שהתפרסמה כאן השבוע על אפשרות לפצות את האשה בעת הגירושים בגין הפגיעה בקריירה שלה בתקופת הנישואים לטובת קידום הקריירה של בעלה, מועלית כאן הצעה להשיג את הפיצוי הזה בדרך מתונה והוגנת יותר. דעה אחרת
אכן נכון, נשים רבות מוותרות במידה זו או אחרת על פיתוח קריירה מלאה, על אף שאינן נופלות בכישוריהן וביכולותיהן מהגברים, בני זוגן. הוויתור על הקריירה הוא לרוב תוצר החלטה משותפת של שני בני הזוג. על מנת שלא לפגוע בקריירה של שני בני הזוג, מתקבלת החלטה להקריב, על פי רוב, רק את הקריירה של האם.
הנורמות החברתיות מאפשרות לאשה לפתח קריירה חלקית בלבד תוך גידול ילדיה, ולזכות בהערכת החברה על כך. רוב מקומות העבודה מכירים בנורמות אלה, ומאפשרים לנשים לעבוד בעבודה חלקית. במצב ההפוך, בו האשה מפתחת קריירה והגבר מבקש לעבוד באופן חלקי ולגדל את ילדיו, מצטמצמת הלגיטימציה החברתית, וזאת בעיקר בשל התפיסה המסורתית לפיה הגבר צריך להיות המפרנס העיקרי במשפחה.
מכל מקום, תוצאת המצב החברתי המתואר היא צמצום יכולת ההשתכרות של האשה ביחס לבעלה וכן ביחס לפוטנציאל ההשתכרות המקורי שלה. המצב הזה אינו מעורר קושי כאשר בני הזוג נשואים, שכן האשה נהנית מפירות כושר ההשתכרות של בעלה, הן מבחינת רמת החיים בה היא חיה והן מבחינת הרכוש המשותף שנצבר. הגבר, מצידו, מוכן לחלוק עימה את שכרו ותנאי השתכרותו, כמי שמסייעת בידו לקיים משפחה.
הפיצוי הניתן כמזונות לילדים אינו כולל את רכיב הזמן שהיא משקיעה בהם
כמתואר בכתבה, הקושי נוצר בדרך כלל כאשר הצדדים מבקשים להיפרד, ובמיוחד כאשר לבני הזוג ילדים צעירים. במצב דברים כזה, האשה, שממילא כושר ההשתכרות שלה חלקי, הופכת להורה המשמורן, ונמנע ממנה פיתוח קריירה מאוחרת. "הפיצוי" הניתן לה בצורת מזונות ילדים איננו מספיק, שכן הוא אינו כולל את רכיב הזמן שהיא משקיעה בגידול הילדים, אלא את הוצאות גידולם בלבד. התוצאה היא פגיעה באשה המתגרשת, וזאת במיוחד כאשר יש לבני הזוג ילדים קטינים (כאשר הילדים בגירים יכולה להישמע טענה לפיה האשה יכולה לפתח קריירה מאוחרת לאחר הגירושים, ולכן אינה זכאית לכל פיצוי מבעלה).
החלטת בית המשפט המתוארת בכתבה, לפיה נדרש הבעל המתגרש לשלם מעין מזונות אשה למשך כל ימי חייה, מהווה דוגמה לניסיון מעט קיצוני לפתרון הבעיה שהוצגה כאן. העברת חלק ממשכורתו באופן קבוע אל גרושתו יוצרת פגיעה בלתי מידתית בקניינו של הגרוש, ונטולת הצדקה, במיוחד כאשר אין לבני הזוג ילדים קטינים המצויים במשמורת האם.
יש לצמצם את הפערים בין שני בני הזוג על ידי הגדלת מזונות הילדים
הפיצוי עבור הפסד הקריירה של האשה ניתן לה הן במהלך החיים המשותפים, בהנאה מרמת חיים המושפעת משכרו של הבעל, והן בחלוקת הרכוש המשותף בשלב הגירושים. לאחר הגירושים יש לצמצם את הפערים בין שני בני הזוג על ידי הגדלת מזונות הילדים (הוספת רכיב), כך שיכללו גם את הזמן שהאם המשמורנית משקיעה בילדים המשותפים. כך ניתן יהיה לפצות את האם על פרקי הזמן בהם איננה יכולה לעבוד, ובו בזמן להימנע מפגיעה קניינית בלתי מידתית באב תוך כבילה של בני הזוג זה לזו עד סוף ימיהם.
פיתרון זה אינו רק הוגן, אלא אף ניתן ליישום בקלות יחסית. כך, כאשר בית המשפט קובע מהו סכום המזונות שישולמו עבור הילדים (ולצורך קביעה זו לוקח בחשבון גם את הנתון של כושר ההשתכרות של האב), הוא יכול להוסיף רכיב נוסף שמתמחר את הזמן שמושקע בילדים ובו נמנע מהאם לעבוד מחוץ לבית. כאשר הילדים גדלים ומסתיימת זכאותם למזונות, תמה חבותו של האב גם כלפי האם, שיכולה לשוב ולעבוד במשרה מלאה.
פיתרון זה אמנם אינו פותר את הקושי בכניסה מאוחרת לשוק העבודה, אולם הוא מעניק פיצוי סביר לצד האחד, תוך פגיעה מתונה בצד האחר.
קרן רז מורג היא עורכת-דין ממשרד כבירי-נבו-קידר.
