כרוניקה של שואה ידועה מראש

לידיעת הגולשים: שואה מתרחשת ברגעים אלו ממש. מאז פברואר 2003 מבצעת ממשלת סודן, באמצעות מיליציות חמושות שאת פעילותן היא מממנת, טיהור אתני בשבטים אפריקנים במחוז דרפור. כ-300,000 איש נרצחו עד כה ומעל שני מיליון נעקרו מבתיהם, בעוד הממשלה ממשיכה בהפגזות ובהעברת כספים למיליציות הטובחות בתושבים. מחנות עקורים הם מחזה נפוץ במדינה, כמו גם המגיפות והרעב הפורצים בהם למרות מאמציהם של עובדי סיוע מקומיים וזרים.

העולם, ברובו, שותק. אולי מכיוון שמדובר במוסלמים שחורים, אולי בשל העובדה שזהו סכסוך מקומי במדינה אפריקנית הנתונה תחת משטר צבאי. כבר שלוש וחצי שנים אונס נשים וילדים מתרחש מדי יום באין מפריע ובממדים עצומים. הקורבנות ממשיכם להיערם יום אחר יום, שבוע אחר שבוע. חיילי האיחוד האפריקני המוצבים בסודן חסרים יכולת ממשית לסייע, ללא מימון וחימוש מספק לא נותר להם אלא להתבונן מן הצד.

למרות הזמן הקצר שעבר מאז טבח העם ברואנדה, נדמה כי העולם לא הפיק לקחים. ארגוני סיוע בינלאומיים דוגמת "אמנסטי" זועקים על האסון המתרחש, אבל ללא מענה. סלבז אקטיביסטים כמו ג'ורג' קלוני ואביו והזוג המעורב בראדג'לינה לוקחים חלק במחאה העולמית, אך לשווא. לא מועילות גם ההפגנות הנערכות בארצות-הברית ובעולם כולו. אלא שהמצב הנורא ממילא יהפוך למחריד עוד יותר בסוף השנה, אז יפוג תוקפו של המנדט שניתן לחיילי האיחוד האפריקני והם ייאלצו לעזוב את דרפור. 

הפרה חמורה של זכויות אדם. ילדים ניצולי הטבח בסודן (צילום: רויטרס) 

"האסון ההומניטרי החמור בעולם"

בפברואר 2003, לאחר כמעט 20 שנים של מלחמת אזרחים על רקע שבטי, דתי וטריטוריאלי בסודן, החל מרד נוסף במחוז דרפור שבמערב המדינה. המורדים, ממוצא אפריקני, האשימו את הממשלה באפליית השבטים האפריקנים לעומת התושבים הערבים.

ממשלת סודן דיכאה את המרד באמצעות הפצצות מן האוויר וכן על-ידי חימוש ומימון של מיליציות המכונות "ג'נג'וויד" (בתרגום חופשי: אנשים חמושים על גב סוסים). בחסות הממשלה אנשי המיליציות רצחו אלפים, שדדו ושרפו כפרים ואנסו עשרות אלפי נשים וילדות. הם לא מהססים לרדוף אחר הקורבנות גם מעבר לגבול, בצ'אד השכנה, למרות עימותים עם כוחות הצבא שלה.

בשנים 2003 ו-2004 החלו להתברר ממדי השואה, ואז גם כינה האו"ם את הסכסוך בדרפור "האסון ההומניטרי החמור בעולם" והחל להתערב בהתרחשויות.

 במהלך יולי 2004 קרא הקונגרס האמריקני לנשיא בוש לפעול בנדון ולא היסס לתאר את האירועים כרצח עם.

האיחוד האפריקני שלח כוחות לדרפור, כ-7,000 חיילים דלים באמצעים ובחימוש, שהגדרת המשימה שלהם לא כללה הגנה על אוכלוסייה אזרחית. למרות שהותם שם, לא פחתה האלימות כלפי האזרחים. במקביל, בסוף שנת 2004 נערכו בין הממשלה למורדים הסכמים שהיו אמורים להוות בסיס להפסקת האלימות, אך אלה הופרו כמעט מיד עם חתימתם.

בינואר 2005 קבעה ועדה בינלאומית של האו"ם כי מיליציות הג'נג'וויד אשמות בהפרה חמורה של זכויות אדם. הוועדה ביקשה מהממשל בסודן להסגיר כ-50 אנשי מיליציה לבית-הדין בהאג כדי להעמידם לדין על פשעים נגד האנושות. מיותר כמעט לציין שממשלת סודן סירבה.  

קונדוליזה מתערבת

כאמור, בסוף שנת 2006 יפוג המנדט שניתן לחיילי האיחוד האפריקני והם ייאלצו לעזוב את דרפור. במהלך השבוע שעבר התקיימו דיונים במועצת הביטחון של האו"ם, במהלכם הוחלט על שיגור כוחות או"ם המונים כ-20,000 חיילים שיסייעו לאוכלוסיה האזרחית במחוז. נשיא סודן עומר חסן אל-באשיר סירב, שכן לטענתו מדובר בניסיון השתלטות מחודשת או "ריקולוניזציה".

"סודן היתה המדינה הראשונה להשתחרר מעול הכיבוש הקולוניאליסטי, ואיננו מוכנים להיות הראשונים להיכבש מחדש", אל-באשיר הכריז. אולם הוא מוכן לשקול את הארכת המנדט של חיילי האיחוד האפריקני, בתנאי שלא יהפכו לחלק מכוחות האו"ם ושסמכויותיהם לא יורחבו. בינתיים, כ-14,000 עובדי סיוע מקומיים וזרים

 הנמצאים בדרפור, מתמודדים עם ההחרפה שחלה בשבועות האחרונים בסכסוך ועם אלימות קשה המופנית גם כלפיהם.

בעקבות קריאתה של שרת החוץ האמריקנית קונדוליזה רייס לממשלת סודן לאפשר לחיילי האו"ם להגיע לדרפור, הודיע אל-באשיר כי הוא שוקל סיוע טכנולוגי לכוחות האיחוד האפריקני בדמות מסוקים וטכנולוגיות מערביות מתקדמות. ספק אם סיוע זה יועיל במשהו לאוכלוסייה, אך אין ספק כי ההתרככות-לכאורה במדיניות הסודנית נובעת מהחשש לקרע שייווצר בין סודן לעולם המערבי אם אכן יפונו חיילי האיחוד.

לטענת המבקרים, הסיבה העיקרית לסירוב הינה החשש כי אנשי המיליציות ואנשי ממשל סודנים יוסגרו ויועמדו לדין באשמת רצח עם. אך אם אכן יעזבו כוחות האיחוד האפריקני את האזור, יתבצע במקום טבח עם בממדים שיאפילו על זה שהתחולל ברואנדה. פליטה סודנית תיארה את התחושה הנוראה במילים "לראות את ההגנה היחידה מתפוגגת ולהישאר לגמרי לבד".

תזכורת מ-1994: רצח העם ברואנדה

ימים ספורים לפני תחילת הטבח ברואנדה, הגיע לידי מפקד כוחות האו"ם במדינה מידע לפיו בני ההוטו אוספים נשק על-מנת לרצוח את בני שבט הטוטסי. מפקד הכוחות מסר את המידע לאחראי עליו והתחנן לשיגור כוחות נוספים כדי למנוע את הטבח. האחראי עליו, אחד, קופי ענאן, סירב בטענה כי הדבר נוגד את המנדט של האו"ם.

גם לאחר שהטבח החל האו"ם עדיין סירב לקרוא לו רצח עם, משום שההגדרה חייבה אותו לשלוח כוחות לאזור ולפעול להפסקתו. וכך, מיאנו ארצות-הברית ושאר מדינות העולם להכיר באימה המתחולל ברואנדה. רק לאחר כמעט שלושה חודשים של טבח מחריד באכזריותו, במהלכו נרצחו למעלה מ-700,000 מבני הטוטסי, ביקשה צרפת מהאו"ם לשלוח כוחות חמושים לאזור.

עשור וקצת עבר, ונדמה שדבר לא השתנה. כרוניקה של שואה ידועה מראש. 

לא נוכל להגיד לא ידענו. מפגינים ביום ההזדהות הבינלאומי (צילום: איי.פי)

האם לא למדנו דבר?

ביום ראשון ה-17 בספטמבר צוין יום הזדהות בינלאומי עם הקורבנות בדרפור. בכל רחבי העולם נישאו תפילות למענם, בלונדון נערכה הפגנה המונית מול שגרירות סודן - רק בישראל הטבח לא הוזכר כמעט. אולי מכיוון שמדובר במוסלמים שחורים החיים בארץ עוינת שסיפקה בסיס לכוחות אל-קעידה, אולי בגלל שזו מדינה שאינה מכירה בישראל ואינה מאפשרת לאזרחיה להיכנס לתחומה.

בשבוע שעבר הגיעו לדיוני מועצת הביטחון של האו"ם הסופר ניצול השואה אלי ויזל והאקטיביסט ההוליוודי ג'ורג' קלוני, שביקר בדרפור בחודש מאי האחרון. ויזל קרא למועצת הביטחון לנקוט עיצומים חריפים נגד סודן ולהעמיד לדין את האחראים לטבח באשמת פשעים נגד האנושות. הוא לא היסס לקרוא לסכסוך בשמו האמיתי - שואה.

ואכן, שואה מתרחשת בסודן ברגעים אלו ממש. האם לא למדנו דבר מאסון העם היהודי, משואת העם הארמני, מרצח העם ברואנדה? האם ניתן לטבח להתחולל בלי מפריע? בעוד מספר שנים לא נוכל לומר לא ידענו, ידינו לא שפכו את הדם הזה. כי ידענו. וכי רק אנחנו יכולים לכתוב סוף אחר לטרגדיה של סודן. 

• להשתתפות בקמפיין "Make a Noise" של "אמנסטי" לחצו כאן
  

• לאתר ארגון "הצילו את דרפור" הבינלאומי לחצו כאן
  

• לחתימה על עצומה בינלאומית הדורשת שלום וצדק בסודן לחצו כאן