אין עוררין כי אנה פוליטקובסקיה נרצחה על רקע פוליטי - בשל עבודתה המקצועית ולאור העובדה שהייתה אחת המעטים, שהשמיעו קול חזק ואמיץ כנגד משטרו של הנשיא פוטין. בנחישות ובשיטתיות היא חשפה את ההפרות החמורות של זכויות האדם בצ'צ'ניה ואת שחיתויות הממשל. על כך שילמה בחייה. עיתונות חוקרת בצל כיבוש טומנת בתוכה סיכון אישי גבוה לא רק ברוסיה, אלא במידה גוברת - גם בישראל.
כחוקרת שהפכה לסמל היושר המקצועי בתוך ים של עיתונות בשירות משטרו של פוטין, היא לא הביעה תמיכה באף אחד מהצדדים. "בצ'צ'ניה אין גיבורים ומלאכים", אמרה. "המלחמה נמשכת כל-כך הרבה זמן, שרק בעלי אינטרס ממשיכים אותה. כל האחרים כלואים בין אש לאש". על פוטין אמרה כי מעולם לא הצליח להשתחרר ממנהגיו כאיש ק.ג.ב וכי הוא מחזיר את רוסיה לימים האפלים של השלטון הסובייטי. לא אהבה אותו בגלל הבוז שהוא רוחש לאזרחי רוסיה הפשוטים ולערכי הדמוקרטיה.
ובישראל? לצד זעזוע עמוק מן הרצח, נשמעו גם קולות שטענו כי יש ללמוד ממנו. זאת משום שגם בישראל ישנם עיתונאים החושפים את הפרות זכויות האדם בשטחים, ובכך מחלישים את המדינה מול אויביה. ביסוד אמירה זו עומדת תפיסה מסוכנת, לפיה סיקור עיתונאי של הפרות זכויות אדם באזורי כיבוש, כמוהו כסיוע למיליציות ההתנגדות או הטרור באותם אזורים. לפי תפיסה זו, עיתונאים החושפים את הפשעים שנעשים בצל כיבוש הם בוגדים ודמם מותר.
למרבה הצער, שיח כזה מעיד שלא רק ברוסיה השתרשו המנהגים הפושעים של ה-ק.ג.ב. המשך השליטה בגדה המערבית ובעזה והפגיעה המתמשכת בחייהם של הפלסטינים, משחיתים אט-אט את הדמוקרטיה הישראלית ומכרסמים בחופש העיתונות ובלגיטימציה לביקורת ציבורית. הציבור הישראלי מאמץ בעיקשות ובהדרגה מנהגים של משטרים טוטאליטריים, המפרשים ביקורת על משטר ומדיניותו כבגידה. במקביל, אלימות מצד הצבא מופנית בדרך קבע כנגד כתבים וצלמים של התקשורת הפלסטינית והבינלאומית.
לא מן הרצח וממשטר השתקת העיתונאים יש ללמוד ברוסיה, אלא מאותם קולות אמיצים, הנשמעים חרף הסיכון הגבוה והמחיר
האישי הכבד. אנה פוליטקובסקיה השמיעה את הקול האחר. בישראל, מפלגות ימין קיצוני תומכות טרנספר ואפרטהייד, כמו זו של אביגדור ליברמן, מתיימרות לייצג את ציבור העולים מברית-המועצות לשעבר. אבל פוליטיקה גזענית ומיליטריסטית מעוררת הסתייגות והתנגדות בקרב רבים מהעולים. אינני לאומנית, אך כשאני חוזרת לכתיבתה של פוליטקובסקיה, כשאני שומעת את קולה הצלול והאמיץ שמתעקש לחשוף את האמת, אני מוצאת מחדש את ארץ הולדתי.
התנכלות לעיתונאים, המעלים שאלות נוקבות על המתרחש באזורים תחת כיבוש צבאי, אינה רק נחלת משטרים אפלים בארצות זרות. גם בישראל ישנו כעס ציבורי כלפי עיתונאים החושפים בעיקשות וביושר מקצועי ראויים להערכה את היום-יום של הכיבוש. ברצח המזעזע של אנה פוליטקובסקיה יש לראות אות אזהרה לכל אלה המנסים להציג עיתונות חוקרת וביקורתית כבגידה: כדאי לעצור, בטרם יאבד צלם הדמוקרטיה כליל.
הכותבת היא פעילה ב"קואליציית נשים לשלום" וממייסדות פור"ה - נשים דוברות רוסית למען צדק חברתי
