סטארט-אפ אמנותי

לאחרונה התפרסם באתר האמנות מארב "מעין מניפסט" מאת איתן שוקר. הכותב מונה את כל תחלואי שיטת יצירת, הפצת וצריכת האמנות הקיימת: " האמן צריך להיות אסיר תודה למוזיאון, לא להיות למעמסה על התקציב, ואם אפשר, אז אולי גם לתרום כמה עבודות"...איתן שואף למצב רצוי בו "אמנים יהיו שחקנים עצמאיים על המגרש, ולא בובות משחק של המערכת החדשה שנוצרת".

הכותב מתלונן שהתרבות והאמנות עלולות להיות נתונות לכוחות השוק רחמנא ליצלן, ומדמה את האמנים לתלמידי הישיבות שתורתם אמנותם, הנזקקים לתרומה כדי להמשיך במעשיהם.

השאלה היא האם האמנים זקוקים לתמיכה ממשלתית כדי ליצור? האם היצירה לא תתקיים ללא מימון חיצוני? הרי אלה בדיוק הטענות כנגד תלמידי הישיבות,

כיום קבלת משכורת, מענק, פרס, מגוף חיצוני שאינו שיך ישירות ליצירה האמנותית הוא דבר רצוי לאמן אך מגביל. מהם הגבולות? ברוסיה הסובייטית, או להבדיל בגרמניה הנאצית הורשו ליצור או נתמכו ע"י הממשלה רק האמנים ה"כשרים" שענו על קריטריונים ברורים. גם בארץ היו מקרים בהם יצירות שהוצגו במוזיאונים ממומנים מהקופה הציבורית סרבו להציג אמנות ש"פוגעת" במבקרים משלמי המיסים.

אני מציע להקים גוף בלתי תלוי של אמנים שחבריו ישתמשו ברשת האינטרנט ככלי ליצירת, הפצת וצריכת האמנות שלהם. הגוף יהווה אלטרנטיבה לממסד האמנותי הקיים, שאינו מיטיב עם האמנים כדברי מחבר ה"מעין מניפסט".

הגוף יהיה סטארט-אפ שיהפוך לאבן שואבת של תכנים ומידע אמנותיים מקומיים וכלל עולמיים, שהם משאב מרכזי ויקר ברשת. הגוף יאפשר חשיפה והפצה של אמנות רבה יותר מאשר המוזיאון והגלריה יחדיו, כמובן ללא עריכה וצנזורה של אוצרים מבקרי אמנות אספנים וספקולנטים אחרים.

הצלחת המיזם יכולה להביא להנפקה בבורסה ורכישה מצד משקיעים. התמורה בעבור הרכישה במידה ותתבצע, תהיה גבוהה ממה שמשתכרים האמנים במצב הנוכחי. גם אם לא יהיה מימוש פיננסי של המיזם, האמנים יזכו לחשיפה רבה וקידום עניינם. האמנות היא חלק מהמידע ברשת, וצריכה להיות חלק מההצלחה הכללית המלווה אותה.

אם אתר שמציע קטעי וידאו "סתמיים" נמכר ב 1.4 מיליארד דולרים, אני בטוח שאתר בעל תכנים איכותיים יצליח לא פחות. האמנים צריכים להתאפק ולוותר על שורה בקורות החיים הכוללת תצוגה בגלריה מסורתית, בעבור עתיד טוב יותר ברשת להם ולאמנותם.

"מרושתים": לבלוג המלא