שתף קטע נבחר

הקלישאות שמאחורי הסרט

ב"הדברים שמאחורי השמש" מתגלה יובל שפרמן כבמאי מוכשר שיודע ללחוץ על כפתורי הרגש בזמן ובמקום הנכונים. שמוליק דובדבני מבקש רק תסריט נועז יותר וצפוי פחות בסרט הבא

 

 

הדבר הכי טוב שאפשר להגיד על "הדברים שמאחורי השמש", סרטו העלילתי הראשון באורך מלא של יובל שפרמן, הוא שהוא מעורר ציפייה לקראת סרטו הבא. שכן שפרמן מתגלה בו כבמאי בעל יכולת כזו, שאם רק יאתגר עצמו באמצעות תסריט נועז קצת יותר וצפוי קצת פחות – הוא עשוי להגיע לתוצאות מלהיבות יותר. התסריט, במילים אחרות, פרי עטו של שפרמן, הוא נקודת התורפה העיקרית של הסרט, שאינו פוסח על אף קלישאה מוכרת בבואו לתאר את דיוקנה של משפחה ישראלית לא מתפקדת.

 


תחושה אמיתית של רעננות. טלי שרון והילה וידור בסרט

 

"הדברים שמאחורי השמש" – שם הסרט לקוח משיר של המוזיקאי הבריטי המלנכולי, ניק דרייק, שהתאבד ב-74' – מעמיד במרכזו חמישה בני משפחה תל אביבית, מנותקים זה מזה, במשך שבוע דרמטי אחד. האב (אסי דיין), שדמותו מתאפיינת בעיקר בבהיות ממושכות בסביבתו, נדרש לטפל באביו הגוסס, שהקשר עמו נותק לפני שנים; האם (סנדרה שדה) מחליטה לממש עצמה כאמנית, ואו-טו-טו היא יוצאת בתערוכת יחיד שבה היא מציירת את בני משפחתה באופן שחושף את יחסה אליהם; הבן הבכור (זהר שטראוס) הוא סטלן המתגורר עוד בבית הוריו ומתפרנס כשליח בפיצרייה; אחותו (טלי שרון) מתמודדת לראשונה עם זהותה המינית; ואילו הבת הקטנה (טס השילוני, תגלית של ממש) משוטטת בבית ומנסה להבין מה עובר עליהם.

 

וכמובן, אסי דיין

כמו לא מעט סרטים ישראליים מן השנים האחרונות – בולטים בהם "כנפיים שבורות", “מדורת השבט" ו"ידיים קשורות" – גם "דברים שמאחורי השמש" מתמקד במשפחה ובחלל הביתי הסגור כאנטיתזה לחלל הלאומי-פוליטי. כאילו מבקש שפרמן – כמו גם ניר ברגמן, יוסי סידר ודן וולמן בסרטיהם – לכונן מחדש את הגבול בין האישי לציבורי שהלך והיטשטש בעשורים האחרונים ביצירות הקולנוע שהופקו פה (במיוחד בייצוגיו של התא המשפחתי בסרטי יצחק צפל ישורון כ"נועה בת 17” ו”זוג נשוי”, למשל). התוצאה היא סרט, שלו היה פוסע במשעולים רגשיים שהם פחות טריוויאליים ומחניפי-קהל, היה עשוי להיראות כמו הדבר הכי קרוב למייק לי שאי פעם נעשה כאן.

 

בסרטים כמו "הדברים שמאחורי השמש" תמיד תהיה ילדה שנוכחותה התמימה מחפה על תושייה ותבונה רגשית. יהיו בהם גם בנים, שמערכת היחסים שלהם עם הוריהם תוביל אותם בהכרח להיפתחות רגשית ותיקון. ויהיה בהם אף אסי דיין, שהופעתו המעט מונוטונית בתפקיד האב שהוא גם בן מתנכר משתלבת, איך לא, בביוגרפיה הפרטית שלו, ומהדהדת את דמותו הקולנועית המצטברת. הסרט, לפיכך – שהופק, בין היתר, בעזרת רבע מיליון דולרים שקיבל שפרמן, בוגר החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, בעקבות זכיית סרטו הקצר "שגרה" מ-2003 במקום הראשון בפסטיבל סרטים קצרים בניו יורק – מעיד בעיקר על יכולתו הלא מבוטלת של שפרמן ללחוץ על כפתורי הרגש בזמן ובמקום הנכונים.

 

שחקני הסרט, בעיקר הצעירים שבהם, משכילים להתעלות מעבר לסיטואציות והשורות הבנאליות שהתסריט מציב בפניהם (נוכחותה הסתמית, למשל, של אחות בית החולים, בגילומה של רוזינה קמבוס, שבנה חולה בסרטן, או הבחירה של אם המשפחה לבטא את רגשותיה דווקא דרך האמנות שהיא, כמובן, משחררת). חוץ מהשילוני, שצול"שה כבר לעיל, בולטים זוהר שטראוס ובעיקר טלי שרון ("למראית עין"), הממקמת עצמה במהירות כאחת השחקניות המובילות של הקולנוע המקומי. הצפייה בהם מעוררת תחושה אמיתית של רעננות, שיש בה כדי לחפות על ביצועיהם הקורקטיים של כל שאר המעורבים בעשיה.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
טס השילוני, "הדברים שמאחורי השמש". תגלית
לאתר ההטבות
מומלצים