לפני כחודשיים הכרתי בחורה שמאוד מצאה חן בעיניי. למרבה הפלא, מכל מכל ערוצי התקשורת הפתוחים באופן תמידי אצלי - חברים, ברים, עבודה, השתלמויות, מכולת - דווקא זכיתי להכיר אותה באינטרנט"
בדיעבד הבנתי שמזל שבסוף כל פגישה 'בינונית' אמרתי לעצמי 'תודה, את קירבת אותי לדבר האמיתי'"
הייתי שואל את עצמי, כבר דיברתי איתה בבוקר ושיתפתי אותה כמה כיף היה אתמול. לצלצל שוב? לא רוצה להיראות לחוץ או נודניק. מצד שני, אם לא אתקשר אולי לא נדבר"
תהיה גבר, תחזר אחריה!
פגשת את הבחורה לה חיכית כל חייך, ואז מתחילות אצלך הדילמות: להתקשר אליה או לא, להיפגש כל יום או מספיק פעמיים-שלוש בשבוע כדי לא להיראות לחוץ? הגעתי למסקנה שאני יוזם. אם יירד לה ממני, זה כנראה מעולם לא היה באמת זה. ומקסימום, זה יצליח לנו
"אקטיביזם שיפוטי" היא גישה לפיה בית המשפט אינו צריך להצטמצם רק בתפקיד של "פה למחוקק", כלומר לתת פרשנות לחוק, אלא עליו לעסוק גם בהשלמת החסר בחוק ובפיתוח המשפט, משמע: מתן לגיטימציה להתערבות אקטיבית של מערכת המשפט בשינוי החקיקה לטובת האינטרסים הציבוריים.
ואם להחיל את הגישה הזאת על תחום ההיכרויות והיחסים, הניסיון לימד אותי שלהיות אקטיבי ככל שניתן, להיות יוזם תמיד, לא רק להגיב, אלא לקחת אחריות מלאה על הסיטואציות שתלויות בי - מביא בסופו של דבר לתוצאות הרצויות.
חשבתי לעצמי כך: אם אתחיל, אזום, אתקשר, אפגש, אשתף, ואפילו בתדירות גבוהה יחסית - אדע תמיד שעשיתי את המקסימום לטובת ההיכרות האמיתית והצלחת הקשר. כשהיתה התאמה זה הצליח לי. אבל בפעמים שהצד השני לא היה מעוניין, בסופו של דבר אחרי שלב המשחקים, ארוך ככל שיהיה, הייתי מגיע לאותה נקודה של פרידה מבאסת מחוסר התאמה.
אפילו ראיתי בה פוטנציאל להיות אמא לילדים שלי
לפני כחודשיים הכרתי בחורה שמאוד מצאה חן בעיניי. למרבה הפלא, מכל מכל ערוצי התקשורת הפתוחים באופן תמידי אצלי - חברים, ברים, עבודה, השתלמויות, מכולת - דווקא זכיתי להכיר אותה באינטרנט. אחרי כל כך הרבה אכזבות וסף ציפיות מינימלי הרגשתי שסוף סוף יש לי הזדמנות להכיר מישהי אמיתית, כנה, יפה מאוד לטעמי. עד כדי כך שאפילו ראיתי בה פוטנציאל להיות אמא לילדים שלי.
כשזאת היתה נקודת המוצא שלי, הכל הפך להיות ממש מפחיד: כל צעד, החלטה, לאן לצאת, מה ליזום בכל יום מחדש, הכל מקבל פתאום משמעות שונה לחלוטין וסדרי העדיפות משתנים לגמרי. למה היא לא התקשרה היום? הייתי שואל את עצמי, כבר דיברתי איתה בבוקר ושיתפתי אותה כמה כיף היה אתמול. לצלצל שוב? לא רוצה להיראות לחוץ או נודניק. מצד שני, אם לא אתקשר אולי לא נדבר. אז כל עוד זה תלוי בי - אצור קשר ונדבר. אם יירד לה ממני, זה כנראה מעולם לא היה באמת זה. ומקסימום, זה יצליח לנו, אחרי הכל, אני הגבר לא?
כשנכנסתי לאתר למחוק את הכרטיס שלי, ראיתי שבדיוק מי שחיכיתי כבר חודש לתשובה שלה ענתה לי שממש בא לה להיפגש. כתבתי "תודה, לא תודה" ומחקתי את הכרטיס שלי מבלי לחשוב פעמיים. בדרך כלל זה היה גורם לי תחושת פספוס, אבל הפעם פשוט מחקתי, ואפילו עם חיוך של אושר.
אז היום אני עם אותה אחת כבר כמעט חודשיים וממש מאושר. אני משוכנע שהסיבה העיקרית לכך היא שלמדתי מהטעויות הרבות שלי בעבר, שנבעו אולי, בין השאר, מחוסר ידע ומודעות בנוגע לשיתוף אמיתי ועשייה מתמדת למען הביחד.
פתאום הכל מקבל משמעות שונה לחלוטין וסדרי העדיפויות משתנים (צילום: סי די בנק)
בסיבוב הנוכחי לקחתי אחריות על הקשר ועל הסיטואציות המשתנות, הפגנתי ביטחון עצמי למרות הפחד וידעתי להגיד "לא" לפעמים. בדיעבד הבנתי שמזל שבסוף כל פגישה "בינונית" אמרתי לעצמי "תודה, את קירבת אותי לדבר האמיתי", המשכתי לצאת ולהכיר ולא התפשרתי - עד שהגעתי למה שרציתי.
שאלתי הרבה שאלות כדי לדעת מה בת הזוג שלי רוצה וכמה באמת אנחנו מתאימים. ניסיתי לקבל כמה שיותר מידע מוקדם עליה - במה היא עוסקת, מהם תחומי העניין שלה. באמת הקשבתי לה ועשיתי כמיטב יכולתי להבין ממנה מה חשוב לה, במה היא מאמינה ומה היא רוצה. ובכל הדרך הארוכה שעברתי עד שמצאתי אותה, הפנמתי על סמך התנסויות בדייטים קודמים שבין אם הצלחתי או הפסדתי את ההיכרות עם בת הזוג האידיאלית שלי, פעלתי היטב ויישמתי את המיטב שבי, בלא קשר לתוצאה הרגעית.
• צביקה רוזנטל היה מומחה הבית של ynet לכושר ומנכ"ל סוכנות הדוגמנות אימג'. כיום הוא מנהל מועדוני כושר ויועץ מקצועי למרכזי ספורט ונופש.
