צדיק וטוב לו, דון ז'ואן ורע לו?

דון חואן (להלן, דון ז'ואן), אמן הפיתוי מסביליה, יכול היה לשמש דוגמה קלאסית למקרה של "רשע וטוב לו". לא היה לו אלוהים, ונשים לא עמדו בפניו. אהב ועזב, אהב ועזב, בלי לרחם על קורבנותיו התמימות. כובש נשים שאין שני לו בחוסר התחשבותו ובהצלחותיו. אבל, דון ז'ואן הוא גיבור של מחזה שנכתב (ב-1630) על ידי נזיר, הנזיר הספרדי טיסו דה מולינה. ונזיר, כמו נזיר. דה מולינה הפך את המחזה שלו לסיפור עם מוסר השכל. דון ז'ואן נענש במות רשעים.

דון ז'ואן נחקק בתודעה כהתגלמות הרשע המאושר, מושא לקנאה של גברים רבים ומושא להערצה של נשים רבות. אנוכיותו ונבזותו נראות עליו כמו שתי גומות חן. לא סתם שוכפל הסיפור שלו במהלך הדורות בידי סופרים, מחזאים, משוררים וקולנוענים, ואפילו אופרה כתבו עליו. גבר מושך, רב אמן בחיזור, ממזר חביב , שחייו היו קריאת תיגר נגד המוסר ביחסים עם נשים.

האם סופו האומלל, מות רשעים, הוא גחמה מגוחכת של נזיר? לא בטוח. ממצאים מחקריים מסוימים מלמדים, למשל, שגברים ונשים שמרבים ביחסי מין נראים אמנם צעירים לגילם והם גם בריאים יותר, אבל בתנאי שהם לא מרבים בחילופי פרטנרים. אולי רמז לקשר כלשהו בין מוסר ואושר.

חממה לגידול אושר

בדיאלוג "המשתה" של אפלטון מבחין אריכסימכוס בין ארוס נחות לבין ארוס נעלה. הארוס הנחות, מבית היוצר של דון ז'ואן, עלול לגרום מחלות בגוף האדם. ואגתון, שמתאר באותו דיאלוג את האל ארוס עצמו, מעבר להשלכות שלו בבני האדם,יוצר קשר בין מידות טובות לבין אושר. ארוס, לדבריו, הוא צדיק ומתון, היפוכו הגמור של דון ז'ואן, והוא המאושר באלים. וסוקראטס, בדיאלוג אחר, ב"מדינה", טוען שהצדיק מאושר יותר מהרשע.

הרעיון הבסיסי מאחורי אותן אמירות הוא תרומתו של המוסר להרמוניה בין בני האדם ועם הטבע והעולם. אושר הולך יחד עם סדר והרמוניה, השלמה עם הקיים ולא התנגחות בו. הצדיק נמצא בהרמוניה גדולה יותר עם הזולת, בהשוואה לרשע.

אבל זה רק כיוון אחד המוצא קשר ישיר בין מוסר ואושר. נדלג אל עמנואל קנט (1724-1804). קנט מבחין בין שני המושגים: מוסר הוא חובה שמוטלת עליי כלפי הזולת, בעוד שהאושר הוא נטייה טבעית שלי כלפי עצמי, ולכן אין בו חובה. יחד עם זאת, יש למוסר השפעה חיובית. מעשים טובים עושים טוב לאופי, לתחושה הפנימית, להערכה העצמית, ומכאן גם לאושרו של האדם. התנהגות מוסרית יוצרת תנאי גידול נוחים להרגשה של אושר. אדם טוב חושב על עצמו מחשבות טובות יותר ונהנה יותר מאהבת הזולת.

התרומה לאושר של המחויבות לזולת

נבדוק את ההנחה הזו לאור מחקריה של פרופ' ציפורה מגן, מבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב. מגן בדקה באוכלוסיות של מתבגרים אחר הקשר בין מחויבות לזולת לבין דיווחי אושר, ומצאה כי "אותם צעירים המספרים על חוויות של שמחה, אושר והתרוממות רוח הם גם אלה המביעים רצון רב יותר מאחרים להשקיע זמן ומאמץ כדי לתרום לרווחתו של הזולת, לסייע לאחרים במצבי קושי, לעזור לילדים נזקקים ולתרום לחברה ולמדינה".

בנוסף, במחקר השוואתי בין שלוש קבוצות של מתבגרים, נמצא כי "המתבגרים שהיו מעורבים בפועל בפעילות התנדבותית מתארים חוויות אושר בעוצמות גבוהות יותר ובמלאות רבה יותר, תחושת הקוהרנטיות שלהם גבוהה יותר ושאיפות החיים שהם מבטאים מביעות רצון חזק יותר למחויבות על אישית בהשוואה לחבריהם משתי הקבוצות האחרות".

וכך מסכמת מגן: "תחושת היכולת לסייע לזולת, להועיל למישהו הנמצא במצוקה, לשמש מקור כוח לתמיכה ותקווה, בצד תחושת היכולת להקדיש זמן ומשאבים למימוש ערכים ראויים, חברתיים או אוניברסליים – כל אלה פועלים כגורמים המעצימים את יכולתו (של המתבגר) לחוות את חייו במלאות וכן את יכולתו להיות פתוח יותר לרגעים של אושר אמיתי".

מי אמר שהכל רקוב במדינת דנמרק?

אבל האושר אינו תלוי רק באדם עצמו. אדם שחייו צולחים כרצונו, יתקשה להיות מאושר בעוד המדינה שלו ששה אלי קרב. טילים עפים מעל, הרוח איתן, אבל הפגיעות כואבות. ועד כמה הוא מסוגל להיות מאושר, כשהמדינה שלו מפרה את זכותו לפרטיות? אופייה המוסרי של החברה בה אני חי הוא גורם אושר חשוב ביותר. חברה לא מוסרית יכולה לדכא אנשים מאושרים, וחברה מוסרית מגבירה את הסיכוי לאושר של חבריה.

החברה הקיבוצית התחילה כקבוצת אושר. היא ניסתה לחבר בין הרעיון של חברה שוויונית לבין פיזור מרבי של אושר בין חבריה. וכשהקיבוץ היה עדיין קיבוץ, היו גם מחקרים שלימדו שהקשר הזה, בין שוויון ואושר, עובד לא רע. כך, למשל, ממוצע החיים של חברי הקיבוץ נמצא מרשים במיוחד.

הרעיון הקיבוצי, של חברה שוויונית ומאושרת, גדול אולי על הטבע האנושי. ייתכן שזו הסיבה שהוא נכשל בסופו של דבר. אבל הוא יצר בימי השיא שלו ממוצע גבוה יותר של אנשים שטוב להם. חברי הקיבוץ לא היו מאושרים במלוא המשמעות של המילה, והם עצמם יכולים לספר אלף ואחד סיפורי צער וכאב, ראו את הסרט "אדמה משוגעת". אבל בהשוואה לחברות אחרות, שלא התבססו על השוויון, בהחלט אפשר להצביע על ממוצע אושר גבוה יותר.

שוויון יכול לעודד אושר, כפי שקובע גם מחקר שמדד את האושר ב-90 מדינות - "דרגה גבוהה של אושר מלווה בדרגה נמוכה של חוסר שוויון". דנמרק, כדוגמה. דנמרק מככבת כבר עשרות שנים בדירוגי אושר בינלאומיים, משום שבין היתר היא חברה שוויוניות. דנמרק היא מדינה שוויונית מכמה סיבות: האוכלוסיה שלה הומוגנית מאוד, יש לה מעמד בינוני גדול במיוחד, והיא גם מיישמת מדיניות רווחה המצמצמת פערים. והדנים אכן מאושרים יותר.

גנב שמחפש את המוסר

דון ז'ואן ושכפוליו ברבות הדורות חיו חיים סוערים ומרתקים, אבל אורח החיים הדון-ז'ואני לא יצר סדר כלשהו שניתן לבסס עליו סוג כזה או אחר של אושר. בעלים מרומים רדפו אחרי הדון ז'ואנים למיניהם, הזמינו אותם לדו קרב או ניסו לחסלם בסתר. הגוף לא עמד בדרישות המופרזות של חיי הוללות, לא היה לאותם גברים הוללים מקום אחד בו הם מרגישים בטוחים ורגועים, מקום שאפשר לנוח בו, אף אשה שתהיה לצדם בשעת צרה או מחלה. החברה ככלל נרתעה מהם. אם הם הרגישו פה ושם מאושרים, בכיבוש זה או אחר, לא היה להם דרך לשמר את האושר הזה. אפילו גנבים נדרשים לסדר כדי לשמור על הרכוש שגנבו מהאחרים. גנב שמחפש אושר, הוא גנב שמחפש ליהנות קצת מהמוסר.

• ניתן לשלוח לאבינועם אימייל בנושאי דילמות של רגש ומוסר. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.