איראן, סעודיה וסין הן המדינות הראשונות המוזכרות בהקשר של הצעת חוק הגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים (הצעה 892), שאושרה בתחילת השבוע בוועדת
השרים לחקיקה. תומכי ההצעה טענו כי סינון תכנים אינו נחלת מדינות חשוכות בלבד והוא מקובל גם במדינות מערביות הנחשבות מתקדמות.
מחקר של OpenNet Initiative, גוף המורכב מקבוצות מחקר ממוסדות אקדמיים מובילים, שפורסם בחודש מאי, קובע
כי הצנזורה של האינטרנט נמצאת בעליה בכל העולם ולא רק במדינות חשוכות. לא רק תכנים פדופיליים נחסמים, אלא
| הצעת חוק הגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים התשס"ו |
|
| מה אומרת ההצעה? |
|
על פי ההצעה החדשה, יחויבו ספקיות אינטרנט לשאול כל מנוי חדש אם ברצונו בסינון תכנים בלתי הולמים לקטינים. מנויים שלא ישיבו או ישיבו בחיוב יחוברו לשירות סינון ללא עלות נוספת. הצעת החוק מגדירה אתרים בלתי הולמים לקטינים כאתרים שעיקר מהותם אלימות, תועבה או הימורים, ובלבד כי התכנים האמורים אינם באופן מובהק בעלי ערך אומנותי, מדעי, חדשותי, חינוכי או הסברתי. בעקבות האישור תוחזר ההצעה לוועדת הכלכלה, ואם תאושר, תוגש למליאה לאישור בקריאה ראשונה. |
|
|
|
|
גם נושאים הקשורים בפוליטיקה, דת ותרבות. על פי בדיקת ynet, האמצעים הקיצוניים ביותר ננקטים במדינות דיקטטוריות, אך גם לא מעט מדינות מערביות מסננות את האינטרנט, אם בדרך של פיקוח ממשלתי או
באופן מתון יותר, באמצעות רגולציה עצמית של חברות האינטרנט.
שתי הדרכים מעוררות ביקורת, אם כי השניה פחות. מה אפשר ללמוד מהניסיון המצטבר של מדינות אלה?
בבריטניה פועל מאז 2003 Cleanfeed,
שירות סינון בצד הספק, המשתמש בנתונים שסיפק ארגון Internet Watch Foundation כדי
לחסום אתרים המזוהים עם פורנו ילדים ושנאה גזעית. עם זאת, הקריטריונים לפיהם Cleanfeed חוסם תכנים אינם ברורים עד תום.
כאשר דף הנכלל ברשימה השחורה נחסם, מוצגת בפני המשתמש הודעת שגיאה במקום לבשר לו כי האתר חסום. אמנם, מדובר בהסדרה עצמית המתבצע בהסכמת השוק, אך כל ספקיות האינטרנט במדינה מחויבות ליישם גירסה של השירות עד סוף 2007.
בשלב זה, רק אתרים המזוהים עם פדופיליה נחסמים באמצעות השירות, אך כמובן שכל אתר עלול להיחסם באמצעותו, באופן שמקל על הממשלה לשלוט בגישה של אזרחים לתכנים לא רצויים ברשת. משרד הפנים הבריטי הודיע כי שקל לחייב ספקיות אינטרנט לחסום גם גישה למאמרים ברשת המעודדים ומהללים טרור, בהתאם לחוק הטרור שהתקבל ב-2006.
בעקבות המוות של ג'יין לונגהרסט ב-2003, בעקבות יחסי מין הכוללים משחקי חניקה בהסכמה, הודה האיש שגרם למותה, גראהם קאטס, כי צרך סקס אלים באינטרנט. בני משפחתה של לונגהרסט פתחו בקמפיין להחמרת החוקים בעניין אחזקת פורנו מהאינטרנט. כתוצאה מכך, הממשלה העבירה בקריאה ראשונה הצעת
חוק האוסרת אחזקה "פורנו קיצוני" הכולל נקרופיליה, סקס עם חיות, עינויים ואונס.
ספקיות האינטרנט הגדולות בקנדה הקימו את פרויקט Cleanfeed Canada,
המופעל על ידי Cybertip.ca,
בהשראת התוכנית הפועלת בבריטניה. במסגרת הפרויקט ספקיות האינטרנט חוסמות גישה לכל הקנדים לאתרי פורנו ילדים החל מחודש נובמבר, 2006, על פי תלונות המתקבלות מהגולשים ונבדקות על ידי cybertip.ca.
על אף שההסדר הזה לא נקבע בחקיקה אלא בהסכמה, הממשלה תומכת בו. יש מי שטוען כי הסינון סותר את חוק זכויות האדם הקנדי, הקובע כי לכל אחד חופש מחשבה, אמונה, דעה וביטוי".
המבקרים מביעים חשש כי גם אתרים הכוללים תכנים משמיצים או מפרים זכויות יוצרים יצורפו בעתיד לרשימה השחורה.
צנזורת האינטרנט על ידי הממשלה הפדרלית באוסטרליה היא לכאורה בין המחמירות במערב.
על פי תיקונים לחוק התקשורת (Commonwealth Internet censorship) שאושרו ב-1999, אזרחים שחשים נפגעים כתוצאה מתכנים באינטרנט יכולים לפנות לרשות לתקשורת ומדיה באוסטרליה (Australian Communications and Media Authority), וזו יכולה להורות על הסרת האתר, אם הגיעה למסקנה שתכניו ראויים לקטינים רק עם השגחה של בגיר (R) או למבוגרים בלבד (X), אם אותו אתר לא מיישם מנגנון לזיהוי הגולשים על פי גילם ואם האתר מאוחסן בגבולות אוסטרליה.
אם האתר מאוחסן מחוץ לגבולות אוסטרליה, הוא יצורף לרשימה השחורה של האתרים האסורים. רשימה זו היא חלק משירות סינון אשר כל ספקיות האינטרנט חייבות להציע לצרכנים שלהן בתשלום אלא אם כן המנוי מודיע לספקית כי הוא כבר משתמש בשירות סינון שהותקן במחשבו. לכן, משתמשים שאינם מעוניינים בסינון נאלצים לשקר.
השירות פועל בצד הספקית והצרכנים אינם נדרשים להתקין תוכנה במחשב שלהם.
עד היום הורתה הרשות על הסרת מספר אתרים אוסטרלים, ועל פי ארגון ה-EFF, לפחות במקרה אחד האתר הנחסם העתיק את האחסון לשרת בארה"ב. בארבעה החודשים הראשונים של 2006 פעלה הרשות לתקשורת
נגד
| דעה / גל מור |
|
| זה לא ייגמר בפורנו |
|
חשיפה של ילדים לפורנו אינה חיובית, מעטים יתווכחו בעניין הזה. אך הקשר בין הצעת החוק להגבלת גישה לאתרים לבין חסימת פורנו הוא מקרי בהחלט. יש עשרות אלפי אתרי פורנו באינטרנט, ועוד הררים של פורנו ברשתות שיתוף קבצים. טכנולוגיות הסינון הקיימות לא יוכלו לחסום את השפע הזה. לעומת זאת, תוכנות כאלה יוכלו לחסום אתרים מאוד מסוימים. שר התקשורת הודיע כי ועדה ממשלתית תקבע אילו תכנים ראויים ואילו לא. בשלב זה מדובר בתכני אלימות, פורנו ו"תועבה" בלבד. גם על השאלה מהו תועבה מתחולל ויכוח, אך גם אם נניח כי כולם יסכימו בשאלה הזו, כמה זמן יעבור בטרם חברי כנסת שוחרי פרסום יציעו לחסום באמצעות השירות גם את אתר החיזבאללה, או אתרי סמים, אתרים המעודדים התאבדות, אתרי שמאל קיצוני וימין קיצוני וכל תוכן "מזעזע" אחר. ברגע שהכלי הזה יהיה זמין בידי המדינה, תמים מי שמאמין כי היא לא תתפתה להשתמש בו |
|
|
|
|
236 אתרים שהכילו פורנו קשה, 12 מהם, שאוחסנו באוסטרליה, הוסרו מהרשת והשאר הוספו לרשימה השחורה מאחר ופעלו מחוץ לגבולות המדינה.
מספר קטן של תלונות הוגשו בנושא אתרים המאוחסנים מחוץ לגבולות המדינה, ואחוז קטן של המנויים בחר להשתמש בשירות הסינון. ככלל, הגישה לפורנו מכל הסוגים ממשיכה להיות חופשית למדי –בין אם אלה מאוחסנים באוסטרליה או מחוץ למדינה.
בשנת 2002 הודתה הממשלה כי סינון ברמת ספקית האינטרנט אינו יעיל או מדויק וככל הנראה אינו מוצדק. בסוף 2004 אמרה שרת התקשורת, הלן קונאן, כי הממשלה מסיקה כי
סינון בכפייה הוא בעייתי מאוד, וכי השגחה מצד ההורים והסברה תועיל הרבה יותר.
בשנת 2006 הודיעה הממשלה כי תוכנית מפלגת הלייבור לחייב את ספקיות האינטרנט להציע לגולשים אינטרנט נקי מפורנו ותכנים בעייתיים אחרים (הדומה להצעה של ח"כ אמנון כהן) צפויה להאט מאוד את הרשת, יישומה כרוך בעלויות גבוהות
מצד הספקיות ותועלתה מוטלת בספק. בשנה שעברה הודיעה הממשלה כי תשקיע בפיתוח שירות סינן חינם שיסופק חינם ל-2.5
מיליון בתי אב.
בית משפט בבלגיה פסק לאחרונה
כי ספקית אינטרנט חייבת לחסום הפרות זכויות יוצרים המתבצעות באמצעות שירותי שיתוף קבצים הפועלים ברשת שלה. זוהי הפעם הראשונה שבה מוטלת האחריות הישירה לטיפול בהפרות זכויות יוצרים על ספקית אינטרנט באירופה.
ארצות הברית אישרה ב-1996 את חוק Communications Decency Act,
שאסר על חשיפת קטינים בפני פורנו באינטרנט, באופן שחייב כל אתר פורנו לזהות את גולשיו כבגירים. פעילים למען חופש הביטוי נלחמו נגד החוק והצליחו לבטל את רוב סעיפיו בבית המשפט העליון ב-1997.
בשנת 2000 אישר הקונגרס האמריקני הצעת החוק Children's Internet Protection Act (ובקיצור, CIPA), המחייבת בתי ספר וספריות ציבוריות להתקין תוכנות לסינון האינטרנט. החוק קובע כי מוסדות שלא יתחייבו להשתמש בתוכנות הסינון לא ייהנו עוד ממימון הממשל הפדרלי, ומחייב מבוגרים שמבקשים לגלוש לאתרי פורנוגרפיה לבקש רשות מהספרנים.
CIPA, בניגוד להצעת החוק של אמנון כהן, מתרחשת במרחב ציבורי (הספריה) ולא במרחב פרטי (כגון הבית), ולמרות זאת החוק נחשב לבעייתי ביותר והוא מקבל ביקורת נוקבת. המבקרים נאבקו נגד החוק, אך זה אושרר
על ידי בית המשפט העליון ב-2003. הקונגרס שוקל גם לחייב בתי ספר וספריות לחסום גישה לאתרים של רשתות חברתיות.
כל ספקיות האינטרנט הגדולות בדנמרק מיישמות מסנן תכנים מבוסס DNS, החל על 98 אחוזים מגולשי האינטרנט במדינה. על אף שהמסנן נועד במקור לחסום רק פורנו ילדים, הוא עורר שערוריה כאשר גם אתר סקס לגיטימי נחסם בו בחודש מרץ, 2006. באוקטובר, 2005, נחסמה הגישה לאתר הורדות המוזיקה AllofMP3.com בעקבות פסיקה
של בית המשפט.
ספקיות האינטרנט של נורווגיה מפעילות סינון דומה כדי לחסום אתרים המזוהים עם פורנוגרפיית ילדים על פי השלטונות. משטרת שוודיה, המפילה סינון דומה, הודיעה ב-6 ביולי כי אתר הביטורנט Pirate Bay מציע קישורים לחומרים פדופיליים ואם לא יחדל מכך יצורף לרשימה השחורה של האתרים האסורים. אתמול (ג') הודיעה המשטרה
כי האתר לא יסונן לאחר שהסיר את הטורנט הכולל את התכנים האסורים, אך באתר הכחישו כי נמחקו קבצים כלל.
פרסום הוראות כיצד להכין פצצות באתרי אינטרנט יהפוך לעבירה פלילית ברחבי אירופה, והאחריות על חסימת תכנים אלה תוטל על ספקיות האינטרנט, על פי יוזמה חדשה
של האיחוד האירופי. בחודש אפריל הצהיר האיחוד
כי ספקיות האינטרנט יידרשו לפעול גם נגד אתרים המעודדים גזענות.
צרפת אוסרת על יאהו למכור פריטים נאציים באתר המכירות הפומביות שלה. העניין עדיין נידון בבתי המשפט בשלב הערעור.
בחודש יולי, 2006, הממשלה ההודית הורתה לספקיות האינטרנט במדינה לחסום 17 אתרי אינטרנט, בהם אתרים המאוחסנים מחוץ לגבולות המדינה, בשירותי אחסון האתרים של Geocities, Blogspot ו-Typepad. כתוצאה מקושי טכני לחסום אתרים ספציפיים בשירותים אלה, נחסמו הדומיינים האלה כליל למשך שבוע.
כל המדינות המערביות המסננות תכנים באינטרנט עושות זאת באופן פחות גורף ביחס להצעת החוק הנידונה בישראל. אמנם, חלק מהמדינות, בהן אוסטרליה ובריטניה, מסננות תכנים בכפייה, מבלי לשאול את הגולשים כלל אם הם מעוניינים בחסימה או לא. עם זאת, הן מגבילות את החסימה לאתרי פדופיליה או גזענות בלבד.
כמו כן, רוב המדינות האלה מיישמות מנגנון של הסדרה עצמית, על פיו חברות האינטרנט הן שמחליטות אילו אתרים יסוננו ולא המדינה. הדוגמאות שהובאו בכתבה זו עשויות להצביע על כך, כי כאשר יכולת הסינון קיימת, הפיתוי להשתמש בה למטרות שונות מאלה המקוריות הוא רב.