"מאמי, אולי תעצור ותשאל מישהו?" צילום: ויז'ואל/פוטוס
אתה רוצה להודות לו ולעוף משם. הנה הוא עשה את זה, הוא הוכיח גם לך וגם לחברה שלך שאתה לא יודע! אבל אז, רגע לפני שאתה סוגר את החלון, הוא מוסיף: 'ושלא תחזור אחורה יותר מדי, עוד תכנס בטעות בתוך קלקיליה והם יהרגו אותה ויאנסו אותך' וצוחק בצחוק אבהי מעצבן"
זהו! מהשניה הזאת הוא כבר לא המאמי שלך ואת כבר לא המותק שלו. הוא מסתכל עלייך כאילו פרסמת תמונות עירום של אמא שלו באינטרנט, ואת שומעת אותו אומר בקול מאופק: לא צריך, אני יודע את הדרך"
אני אנהיג, אני אנווט (ואת תהיי יפה ותשתקי)
הוא נוהג ואת לידו. את קצת בלחץ, לא נעים לאחר לחופה של חברה שלך, אבל הוא רגוע. איש אינו יודע יותר טוב ממנו איך להגיע. הוא הרי היה בפלוגות הסיור של גולני, גשש מלידה, מסוגל לאתר נץ בשמיים מעוננים. והוא נכנס לתוך קלקיליה!!!
שמונה וחצי בערב, הוא ואת באוטו. בעוד 15 דקות על השעון תתחיל החופה של חברה שלך.
מאחורי ההזמנה ל"איחוד של זיוית ושלומי", שכמו שאמרת לו "כל כך ברור שעוד חודשיים הם כבר יהיו ברבנות" , יש מפה קטנה שמסבירה איך להגיע לגני טרפנטין אולם שמחות ואירועים (צפונית לכפר סבא).
הוא נוהג ואת לידו. את קצת בלחץ (לא נעים לאחר לחופה של חברה שלך), אבל הוא רגוע (הוא לא סובל את זיוית). הרי איש אינו יודע יותר טוב ממנו איך להגיע. מדובר פה בבנאדם שהיה בפלוגות הסיור של גולני, הוא גשש מלידה, הוא יכול לאתר נץ בשמיים מעוננים, הוא יכול לתפוס חפרפרת בעודה חופרת מתחת לפני הקרקע...
הוא נכנס לתוך קלקיליה!!!
עצור! את שואגת באוזנו הימנית. בדמיונך את כבר רואה איך הורגים אותך ואונסים אותו (אופטימית. בדרך כלל זה להפך). הוא עוצר את המכונית, מסתכל על השלט, מסובב את האוטו ונוסע משם.
ואז, כשמגיעים לאותו אזור חיוג של גן האירועים, את עושה את הטעות הגדולה של חייך ואומרת לו: "מאמי, אולי תעצור ותשאל מישהו?"
זהו! מהשניה הזאת הוא כבר לא המאמי שלך ואת כבר לא המותק שלו. הוא מסתכל עלייך כאילו פרסמת תמונות עירום של אמא שלו באינטרנט, ואת שומעת אותו אומר בקול מאופק: "לא צריך, אני יודע את הדרך".
מובן שהוא לא יודע את הדרך, ואת כמובן אוהבת כל כך להתגרות בגורל ואומרת שוב, אבל בלי ה"מאמי" הפעם, "אולי תשאל כבר מישהו?"
הוא בקריזה, עוצר את האוטו באמצע חורשה, יוצא ומתחיל לשאול את העצים והסנאים איפה זה גני טרפנטין. לפי סימני הגלגלים על החול הרבה גברים ונשותיהם כבר עצרו שם על מנת לשאול את אותה השאלה המתבקשת.
את יוצאת מהמכונית וצועקת עליו, "אולי תפסיק להתנהג כמו איזה תינוק מגודל!" ואז, כשהמאמי לשעבר עומד להפוך לענק הירוק ולזרוק עליך את אחד הברושים, הוא רואה שלט שתלוי על אחד העצים שעליו כתוב "לגני טרפנטין".
באותו הרגע הוא נרגע, לחץ הדם שלו יורד, הוא נושם סדיר, ואז משחרר צעקה: "יש לנו שתי דקות להגיע, תעופי לאוטו!!!"
את קופצת לאוטו וגם הוא נכנס, נורא מבסוט מעצמו ומהחושים המפותחים שלו שעזרו לו למצוא את המקום. הוא שמח עד הגג, ואת... את לא יודעת כמה מזל היה לך שהוא מצא את השלט.
כרגע אתן ודאי שואלות למה מזל? הרי אילו הוא היה עוצר לשאול מישהו היינו מגיעים הרבה יותר מהר, ובלי לאחר.
אז זהו, שאולי הייתם מגיעים יותר מהר, אבל היה נוצר קרע שקשה מאוד לאחות אותו.
בואו נעבור לעבר הקרוב ופשוט נוריד את השלט מהעץ, ובמקומה נשים זוג מבוגר במכונית 4 על 4 שחורה ונשמע גם מה הוא חושב על העניין:
נו טוב, אז נכנסנו לקלקיליה. מאז שמצאו את לוחית הרישוי של הפיז'ו 206 שלה שם ליד משחטות הרכב, היא מה-זה היסטרית.
אתם נוסעים, ואז היא שוב מנדנדת לך בקול לחוץ, "אולי תשאל מישהו?"
אתה עוצר בחורשה, ואז היא רואה רכב גדול ואומרת לך: "הנה, תשאל אותם!" למה היא חייבת להשתמש בכזה קול מתנשא כשהיא מדברת אליך? אתה עוצר ליד הרכב ומאותת לו לפתוח את החלון. "סלח לי, אולי אתה יודע איך מגיעים לגני טרפנטין?"
ואז קורה הדבר שפחדת שיקרה: הגבר שבמכונית לידך אומר "מה אתה עושה פה, זה לא הכביש הזה בכלל, תחזור אחורה איזה קילומטר ותפנה שמאלה".
אתה רוצה להודות לו ולעוף משם. הנה הוא עשה את זה, הוא הוכיח גם לך וגם לחברה שלך שאתה לא יודע! אבל אז, רגע לפני שאתה סוגר את החלון, הוא מוסיף: "ושלא תחזור אחורה יותר מדי, עוד תכנס בטעות בתוך קלקיליה והם יהרגו אותה ויאנסו אותך" וצוחק בצחוק אבהי מעצבן.
אתה מחייך אליו, ובראש חושב - מי הטמבל שכתב לך את הבדיחה הזאת? אומר לו תודה ומסתלק.
היא יושבת לידך עם חיוך של סיפוק מרוח על פניה, וכל כך בא לך להתפרץ ולהגיד לה "הנה, עכשיו את מרוצה? הצלחת להרוג את האגו שלי. מה שאמא, דודה ושלוש חברות לא הצליחו לעשות, את הצלחת בפחות משתי דקות, באמת סחתיין עלייך".
אתן רואות מה קרה? בגלל זה לכל מי שיש גישה לנשק גרעיני יש גם נהג משלו, אחרת אין לדעת מה יכול לקרות.
בנות, תבינו, כשאתן אומרות לגבר שלכן לשאול מישהו איך מגיעים למקום מסוים, אתן בעצם אומרות לו "תודֶה שאין לך מושג איך להגיע". אבל זה לא חצי גרוע כמו שהוא אחרי זה שואל מישהו איך מגיעים ובעצם אומר גם לו, "אין לי מושג איך להגיע!!!" ואם תסתכלו פעם על הגבר שלכן כשהוא מסביר למישהו איך להגיע למקום מסוים, תבחינו שיש לו מין חיוך מוזר על הפרצוף. שלא תטעו, זה לא חיוך של "עזרתי למישהו", אלא חיוך של "הוצאתי מישהו פראייר". ואותו בנאדם שמסביר לגבר שלכן איך להגיע בעצם אומר לו "מה?! טמבל, אתה לא יודע איך להגיע?"
בקיצור, מכל הסיטואציה הזאת רק האגו שלו נפגע ואת יוצאת צודקת, אז נשאר רק להגיד תודה שמישהו תלה על העץ את השלט.
עכשיו בואו נחזור למציאות שבה הכל טוב והגבר שלך לא מושפל, אתם פשוט מאחרים לחופה בעשר דקות.
אתם מגיעים לגני טרפנטין, והוא אומר: "אהה. אני מכיר את המקום הזה, רק שקראו לו אז גני רינטינטין". אתם נכנסים, בפנים המון גברים ונשים שעומדים יחד ומחכים (בינתיים כל הגברים מסבירים איך פעם קראו למקום הזה גני רינטינטין/אירוסין/פיקנסין). את נכנסת, משאירה אותו שישחק עם שאר הבנים והולכת לחפש את זיוית הכלה המאושרת.
את מוצאת אותה, מוקפת מעגל של חברות, מתייפחת: "שלומי לא מסכים לצאת מהאוטו!!!"
"מה, אבל הוא זה שרצה להתחתן!" את מזכירה.
וזיוית עונה: "אני באמת לא יודעת מה קרה. חיפשנו את הדרך ולא הצלחנו למצוא, אז אמרתי לו שיעצור רגע וישאל מישהו איך מגיעים, ופתאום הוא נהיה בנאדם שונה לגמרי".
