גיא מרוז: "לכולם אתרום, רק לא ליגאל עמיר ומשפחתו"
העיתונאי גיא מרוז טוען כי רק מי שמתנגד כי איבריו ייתרמו צריך לחתום על טופס ולשאת כרטיס. הוא שולל את הדעה כי יש להגביל את התרומה, למעט סייג אחד
החתימה
"חתמתי על כרטיס אָדי בבחירות האחרונות, לפני שנתיים בערך".
הגורם
"תמיד רציתי לחתום ופתאום זה היה לי נגיש. הלכתי ברחוב אבן גבירול, בשכונה שלי, הייתה שם מישהי שהחתימה וחתמתי באותו הרגע".
ההתלבטות
"לא הייתה לי שום התלבטות טרם החתימה על הכרטיס. אף פעם לא הצלחתי להגיע ולחתום, זה לא היה נגיש. צריך בכלל לבצע היפוך: לא להחתים את אלה שרוצים לתרום את אבריהם אלא את אלה שמסרבים לתרום. זה לדעתי הדבר הנכון לעשותו, ואז אחוז המצטרפים יהיה הרבה יותר גדול".
חותמים עכשיו:
פרויקט תורמים לחיים:
התגובות
"בסביבתי המשפחתית והחברתית מדובר בצעד מובן מאליו. לדעתי, הבעיה הגדולה היא סתם עצלנות של אנשים שלא הולכים לחתום. אני לא יכול לבוא בטענות לאיש. אני חושב שיותר אנשים היו חותמים אם זה היה מצורף לארנונה, או באמצעות שיחת טלפון בה היו מתקשרים לאדם והוא היה מסכים ומאשר, ואז היו שולחים לו את הכרטיס הביתה. שיהיה משהו אוטומטי, בלי העניין הזה של ללכת ולחתום. בנושא הזה הטענה שלי היא לאָדי".
פגשתי בחולה
"לא פגשתי בחולה אך חרוט בזיכרוני, בעיקר סיפור מלפני עשר שנים בערך, על חרדים שלא הסכימו לתרום. אף פעם לא הצלחתי להבין את זה, למה החרדים לא מוכנים לתרום".
אני עושה
"בהקשרים אקטואליים, בפלטפורמות שלי, ברדיו, בעיתונות ובטלוויזיה אני מדבר על הנושא. בכל פעם שמתעורר עניין של השתלה, או של אדם הזקוק להשתלה".
כולנו שווים
"בשום פנים ואופן אני לא מקבל את הדעות שיש להגביל את התרומה לאדם כזה או אחר. המשפחה היחידה שאני לא מוכן שתקבל את האברים שלי היא משפחת עמיר".
מילה לספקנים
"החיים הם ערך עליון. ברגעים האלה, בהם קורה משהו לאדם ומישהו צריך את האברים כדי להינצל, זו מצווה ענקית. זה באמת משהו שלא דורש מאיתנו כלום, לא לתרום כסף ולא שום דבר. זה לא משנה לנו בעודנו בחיים. לכן, אני לא מבין בכלל למה זה לא חלק מהחוק, כמו שמקבלים תעודת לידה שיקבלו גם תעודת אָדי. מי שיתנגד, שילך ויחתום, ואז שהוא יעבור את הביורוקרטיה. זה צריך להיות מובן מאליו".
לפנייה לכתב/ת 
