נשים וגברים זוכרים אחרת את אותם הדברים
אני שכחן גדול בכל מה שנוגע לפריטי לבוש, אבל ייתכן שאני לא חריג. מחקרים מצאו מאפיינים מגדריים ברמות הזיכרון: נשים זוכרות בממוצע יותר פרטים של הופעה חיצונית, וגברים נוטים לזכור יותר פרטים מיניים מפורשים. מה זה קשור לבת הדוד שלי, לפרופ' גאנג'ה ולכלילת החורש?
כתבתי באותה רשימה על אמא שלי ש"לבשה תמיד שמלות מצועצעות בגרסה פועלית של טעם פולני", ואז הגיע מייל מתמר, בת דודי. היא הוכיחה שהזיכרון שלי לוקה בחסר, שלא לדבר על טעויות בסיסיות. ועדיין לא חשבתי לכתוב את הרשימה הנוכחית, עד שקראתי בתגובות שיחה בין הטוקבקיסט "פרופ' גאנג'ה" לבין עמיתתו "כלילת החורש". גאנג'ה היה משוכנע שהרשימה ההיא מבוססת על מחקר בנושא יחסי מין, בעוד כלילת לא מבינה על מה הוא מדבר. האם גם הזיכרון של אותו טוקבקיסט, שיש להניח כי הוא ממין זכר, נוטה שלא לזכור פרטים חיוניים?
המייל הראשון של תמר, שהיה קצר ועוקצני, התייחס לשמלות שכנראה לא היו מעולם לאמא שלי: "ממתי לחצאיות הקלוש הענקיות רחבות הקפלים, בעלות הצבעים האפרוריים והכיסים העמוקים הנסתרים, קוראים 'שמלה מצועצעת'?"
"אוי, באמת שכחתי את הכיסים הענקיים", עניתי במייל חוזר, מבלי לרדת לסוף דעתה של תמר. "התייחסתי בעיקר לצבעים המצועצעים של השמלות ההן, אבל גם התיאור שלך נראה לי די מצועצע בסגנון פועלי. מי לובשת שמלה עם כיסים גדולים, אם לא פולניה עם תודעה של פועלת?"
נראה שתמר איבדה את סבלנותה: "אבינועם, אמא שלך לא לבשה שמלות, אלא רק או בעיקר חצאיות. כאן אני רוצה לחדש לך - אמא שלך לא התייחסה לחצאיות, אבל מאוד אהבה חולצות. היא קראה לזה 'חולצלה'. אני זוכרת את אמא שלך בודקת גם איך משתלב התליון שלה עם החולצלה".
"אני מסיר בפניך את הכובע", כתבתי.
חצאית שגם מירי בוהדנה היתה נראית בה כמו פטריה
תמר המשיכה: "אני עדיין מתקשה להבין את שכחת הכיסים. שם במעמקי הכיסים היה טמון מסרק קטן, שבכל פעם שרוח הייתה מנסה לשבש את הסדר הקיים, אמא שלך היתה שולפת את המסרק הקטן ואחר כך הוא היה נבלע בכיס הגדול כלעומת שבא . ולגבי החצאית, זו חצאית שגם מירי בוהדנה היתה נראית בה כמו פטריה, בגלל הקפלים הרחבים שכל כך משמינים, ועוד החולצה בפנים. היתה לאמא שלך תנועה בה היא היתה מנסה להחליק את הקפלים ולהצמיד אותם לשיפולי הבטן, אתה זוכר את זה?"
אני מתייק בזיכרון שלי דברים אחרים (איור: Liquid Library)
לא נעים להודות, אבל לא זכרתי כלום מכל אלה.
ייתכן שזה מקרה פרטי שאינו מלמד על הכלל. אני שכחן גדול בכל מה שנוגע לפריטי לבוש. ראיתי פעם ידידה קרובה בשמלה מיוחדת ושאלתי אם היא חדשה, והיא אמרה שלפני חודשים שאלתי את אותה שאלה, על אותה שמלה עצמה. אבל ייתכן שהשכחה הזו אינה מאפיינת רק אותי, אלא יותר גברים מאשר נשים. בכל מקרה, אין לי עדיין סיבה מספקת לבסס כתבה בנושא. אלא שכאמור, קראתי את חילופי הדברים בתגובות לרשימה הקודמת שלי.
פרופ' גאנג'ה כתב: "...אני קורא כתבה מופרכת שתלויה בהנחה שלטעמי היא מוטעית, על יחסי מין עם פרטנר אחד לעומת יחסי מין עם מגוון בני זוג...". כלילת החורש טיקבקה בתגובה: "אני תוהה אם גאנג'ה... ואני קוראים את אותה כתבה . אני קוראת דיון... על מצבה הנורמטיבי של הרומנטיקה, וגאנג'ה... מבין את הכתבה הזו כדיון על המשמעויות של יחסי מין".
האם גם הפעם מדובר במקרה פרטי של שני אנשים שאחד מהם הוא במקרה גבר, והשנייה היא במקרה אשה? אני לא מכיר את שני הטוקבקיסטים האלה, ובהחלט ייתכן שבמקרים אחרים שניהם מגיבים בצורה אחרת, תמיד על פי העניין, בלי שום קשר להטיות מגדריות. כך או כך, יש מחקרים שמצאו מאפיינים מגדריים בזיכרון הממוצע של גברים ונשים.
על פי הספרות המחקרית, נשים זוכרות בממוצע יותר פרטים המתייחסים להופעה החיצונית, יותר פרטים מדויקים ויותר פרטים חיצוניים של נשים מאשר פרטים חיצוניים של גברים. המקרה הפרטי שלי ושל תמר ממחיש זאת היטב: אני ראיתי את אמא שלי בצורה שוטפת, בשונה מתמר שראתה אותה רק בחופשות מבית הספר ובאירועים משפחתיים, אבל תמר זוכרת פרטים שאין סיכוי שאני אזכור. שלא לדבר על כך שאני לא מסוגל להגיד כלום על הלבוש של אמא של תמר.
גם ההבדל בין הדרך בה פרופ' גאנגה הבין וזכר את צורת הטיעון ברשימה שלי לבין הדרך בה הבינה וזכרה אותה כלילת החורש אינו בהכרח מקרי. כך, למשל, במחקר שפורסם ב - 2006 התבקשו 31 סטודנטים ו-46 סטודנטיות מארצות הברית לקרוא סיפור מיני ולאחר מכן למלא מספר משימות זיכרון המתייחסות לסיפור. הגברים זכרו בממוצע יותר פרטים ארוטיים מפורשים, בעוד שהנשים זכרו בממוצע יותר פרטים שמתקשרים לאהבה, לרגש ולדמויות המאכלסות את הסיפור.
נשים וגברים אכן נוטים לזכור אחרת, אבל רק בתחומים מסוימים. התחומים בהם מתגלה השוני יכולים להיות משמעותיים ביותר ליחסים בינה לבינו. אפשר אפילו להתעצבן, לריב ולהיפרד רק בגלל זה, כפי שאכן קרה באופן חלקי ומינורי בין שני המגיבים לכתבה שלי. תמר ואני, לעומת זאת, רק צחקנו יחד על מר זכרוני.
