מגרש הגרוטאות של גוגל

בתחילת ספטמבר 2008 ימלאו עשר שנים ליום בו הוקמה חברת גוגל. אך החברה שהביאה לנו את מנוע החיפוש שהפך לשם נרדף לאיתור מידע ברשת, היא בעלת עוד כמה שירותים משפיעים כמו Gmail, YouTube ו-Google Docs. לקראת עשור ליום היווסדה של גוגל, אנחנו מגישים לכם סדרת כתבות אשר באה לבחון את מצבה של גוגל בתחומים העיקריים בהם היא פועלת, וכיצד הדבר משפיע עלינו הגולשים - במיוחד בישראל.

למרות שכל בשורה היוצאת מבית גוגל נחשבת אוטומטית לדבר הבא שיכבוש את הרשת וישנה את האופן שבו כולנו גולשים באינטרנט, לא תמיד זה קורה. לא מעט כלים ושירותים שהחברה תלתה בהם תקוות נדחקו לשוליים, וגולשים בודדים שאפשר רק לכנות "חובבי הז'אנר" מגיעים אליהם על בסיס קבוע. במקרים אחרים פיתוחים מורכבים של גוגל נגנזו לחלוטין, והחברה נאלצה למחול על כבודה בעשותה כן.

כשתקראו את הרשימה הבאה זכרו: גם אי הצלחה, במונחים של גוגל, אינה בהכרח כישלון. החברה מעודדת יצירתיות ורעיונות שנראים במבט ראשון חריגים, ומאפשרת לעובדיה לפתח ב-20% מזמן העבודה שלהם פרוייקטים אישיים בתחומי העניין שלהם: מהצגות תאטרון ועד שירות מיילים שגרם למהפכה בתחום הדואר האלקטרוני.

Google Answers - שאלות ותשובות

לכל שאלה יש תשובה בגוגל, שנו חכמים, אך לא תמיד קל למצוא אותה. לשם כך השיקה גוגל ב-2002 את Google Answers, שירות במסגרתו מומחים שמונו מטעם גוגל משיבים על שאלות מקצועיות או מבצעים חיפוש דקדקני, זאת בתמורה לסכום

כספי שהמחפש הציע תמורת הסיוע - משני דולרים ועד 200.

הקושי האמיתי היה, כצפוי, לגרום לאנשים לשלם תמורת מידע, איכותי ככל שיהיה. אחרי הכל, מידע יש ברשת בחינם כמו חול, ושירותים אחרים (Yahoo Answers, Yedda ופורומים מקצועיים) סיפקו את התשובות האלו לגמרי בחינם. מבקרי השירות טענו גם כי גוגל גובה תשלום תמורת שירות שספרנים בספריות ציבוריות אמורים לבצע ללא תשלום.

כעת העמוד של Google Answers כולל רק כיתוב לפיו "מצטערים, אך השירות נסגר". ארכיון התשובות שכבר נכתבו עדיין זמין לצפייה, אך לא ניתן לשאול שאלות חדשות.

Google Base - בסיס נתונים ולוח מודעות

כשקים דיל, הסולנית של ה-Breeders, חיפשה את החבר החמישי ללהקה, היא מצאה אותו בעזרת מודעה ב-Craigslist, לוח מודעות מקוון שמחולק לפי ערים מרכזיות.

לכל עיר שמחשיבה את עצמה יש "רשימת קרייג" משל עצמה, החל מניו-יורק ולוס אנג'לס וכלה בבנגלדש ותל אביב, ובאתר מתפרסמות מודעות בכל נושא אפשרי: בייביסיטינג, הכרויות, משומשים, דירות, הצעות עבודה ומה לא. העיתונים הכלכליים

Google Base. מגרש שומם

כבר כינו את המייסד, קרייג ניומרק, "רוצח העיתונים", כשהאתר שלו התחיל להציב תחרות ממשית ללוחות הדרושים בעיתונים המודפסים.

מי שהתקנאה בהצלחה הזו היא גוגל. בפני חברת ענק מסדר הגודל של גוגל עומדות שתי אפשרויות: רכישת האתר המצליח, או הקמת חיקוי ולקוות שיגבור על המקור. החיקוי, Google Base, היה מאגר מידע שמסוגל לאחסן מגוון פורמטי מסמכים ולהציגם במודעות, לא צלח.

מעטים הבינו איך בכלל להשתמש בו, וללא האווירה המקומית המאפיינת את האתרים הפנים-עירוניים של ניומרק, Google Base הפך למגרש שומם למדי. הוא עדיין משמש רבים כמאגר מידע מגוון, אך מעטים המשתמשים בו כלוח מודעות. בעברית כמות התוכן בו דלה עוד יותר.

Google Checkout - תשלום מקוון

שירותי התשלום המקוונים (ולא רק PayPal) מהווים פתרון ראוי לאחת הבעיות הגדולות ביותר ברשת, שמרתיעות לא מעט צרכנים פוטנציאליים: למסור את מספר כרטיס האשראי שלך לגורם זר באינטרנט זה סיכון לא מבוטל. שירותי התשלום

PayPal, מאחוריכם - או שלא

מבצעים את הגבייה מכרטיס האשראי וההעברה ממשתמש אחד לאחר, תוך גביית עמלה קטנה וללא חשיפת פרטי האשראי.

כשגוגל השיקה את Checkout, הוא נשמע מבטיח: במסגרתו הגולשים יכולים לעקוב אחרי כל הקניות שביצעו ברשת ממקום אחד, ופרטיהם לא יימסרו לאף גורם. החברה הבטיחה לסמן אתרים אמינים בלוגו של Checkout, כדי שהגולשים ידעו שאפשר לבצע בהם קניות בראש שקט. חובבי השופינג באינטרנט קיוו לתחרות בריאה שתוריד את גובה העמלות.

Google Checkout אינו שירות רע, אך למרות זאת לא הביס את PayPal. הסיבה העיקרית לכך היא eBay, שמחזיקה בבעלות על PayPal והחליטה לאפשר למשתמשיה לשלם אך ורק דרך השירות שלה ולגרוף לכיסיה את העמלות. לא עזרה אפילו הפגנת מחאה שגוגל קיימה בכנס משתמשי eBay השנתי בבוסטון. eBay מצידה טענה שלא תתיר שימוש ב-Google Checkout עד שיהיה לשירות רקורד מוכח, ובינתיים PayPal רק חיזק את מעמדו כסטנדרט התשלומים המקוונים.

Orkut - רשת חברתית

עוד לפני ש-Facebook בגירסתו הראשונית-סטודנטיאלית בא לעולם, היו רשתות חברתיות כמו Friendster ו-Tribe, וגם Orkut של גוגל, שנקראה על שם המייסד שלה, המפתח ממוצא טורקי אורקוט בויוקוקטן.

Orkut. לא מפחיד את Facebook

בתחילת דרכו של השירות, ניתן היה להירשם רק עם הזמנה, אותה ניתן לקבל מחבר שכבר רשום לשירות. באותה שיטה הופצו במקביל ההזמנות של Gmail, שירות המייל של גוגל שהפך להצלחה ענקית. אתרי החלפת הזמנות הציעו הזמנה ל-Gmail תמורת הזמנה ל-Orkut, ולהיפך.

על פניו Orkut הוא אינו כישלון ענק - מדובר בשירות חביב ונעים לעין, והממשק שלו השתפר מהותית בשנתיים האחרונות. אפשרות בשם Scrapbook (פנקס רישומים) הוסיפה לו תכונה שמזכירה מסרים מידיים, אך עדיין חסרה בו תמיכה בווידאו. אבל משום מה Orkut צבר קהל בעיקר בברזיל והודו, שם הפך להצלחה בקנה מידה לאומי, אך לא פרץ את גבולותיהן של מדינות אלו. מי שמשוטט באתר נתקל בלא מעט טקסטים בפורטוגזית, השפה בה מדברים למעלה מ-50 אחוז ממשתמשי Orkut.

לפי נתונים של חברת המחקר ComScore, ב-2007 רשם Orkut כ-25 מיליון כניסות ביום. ב-50 הקהילות הפופולריות ביותר ב-Orkut יש 37 מיליון משתמשים רשומים, ו-1.3 מיליון כניסות ליום, אבל בארה"ב, שם הכסף הגדול מבחינת גוגל, בקושי שמעו עליו. גוגל העדיפה שחובבי הרשתות החברתיות לא ירעו רק בשדות זרים והשיקה את OpenSocial, פלטפורמה אחידה לפיתוח כלים לרשתות חברתיות, כמו משחקים, גלריות תמונות, רשימות חברים ועוד.

 Web Accelerator - מאיץ גלישה

בראשית ימי האינטרנט נהגו דפדפנים לשמור על המחשב עותקים של כל הדפים שגלשתם בהם, כדי להאיץ את הגלישה.

ההגיון שמאחורי השיטה הזו הוא שמידע שמגיע מהמחשב שלכם יגיע מהר יותר בהשוואה למידע שיורד מהאינטרנט, אך מעודכן פחות. נשמע מגוחך, אכן, ואולי זו הסיבה שהשימוש בתכונה הזו וב"מצב גלישה לא מקוון" שמציעה גלישה בגירסאות מעלות עובש של אתרים, לא נפוץ.

לכן ניתן רק לתמוה מה גרם לגוגל להגות את Google Web Accelerator, שירות האצת גלישה שמבוסס על עיקרון דומה: הדפים בהם גולשים מוצגים מהמטמון של גוגל במקום מהאתר עצמו, מה שאמור לחסוך 20 אחוז מזמן הטעינה - כמה מילישניות, במקרה של חיבור מהיר מודרני. לא הבדל דרמטי, אלא אם כן מסתכלים בראייה לטווח ארוך במיוחד.

גם הקנאים לפרטיות הרימו גבה אל מול Web Accelerator, ותהו אם זה בריא לנתב דרך גוגל את כל תעבורת האינטרנט ולספק לה כמות עצומה של מידע על הרגלי הגלישה האישיים שלנו. באג חמור שהתגלה בשירות (ותוקן מאז) חשף כי גוגל הגישה לגולשים דפים השמורים במטמון עם שם משתמש וסיסמה של משתמשים אחרים. כתוצאה מכך, גולשים יכלו לצפות בתכנים אישיים שאינם שלהם, תוך הפרה בוטה של פרטיות חלק מהמשתמשים. השירות עדיין קיים, ואתם מוזמנים להוריד אותו אם תרצו. כמובן, על אחריותכם ועל (היעדר) פרטיותכם.