"אל תכעסי שלא סיפרתי לך על המאהב שלי"
בכתה לי, חשפה שמעולם לא אהבה כך, גם ביודעה היטב שלא נברא להם עתיד יחד. לא הותירה לי תשובות בעבורה כיצד דווקא היא בגדה בחוקי המצפון. שכן לא חשבה מעולם שתתאהב כך בגבר המחוייב לאשה אחרת. בין חברות
"לכי ממי", כך אמר לחברתי הטובה שישבה אתמול מולי, סיפרה בדמעות על האיש שליווה את סיפוקיה בחצי השנה האחרונה. לפני כן לא סיפרה דבר לאיש, אפילו לא לי, שאינני מסוגלת הבוקר להתנתק מעצבונה.
ישבנו על הבר, במקום הקבוע שלנו, שם אנחנו נוטות לנהל שיחות משמעותיות זו עם זו, שיחות בהן לא העזה עד כה לספר לי עליו.
"אל תכעסי ששמרתי בבטן", התחננה בזוג עיניים שובות, שבכו באחרונה פעמים רבות מדי לבד.
איך אוכל לכעוס עלייך? אני שואלת, לצד סימן שאלה נוסף המופנה אליי, תוהה כיצד זה שלא הרגשתי שהיא עצובה והאם יש בכוחי לגמד במעט את ענקי הוויתור שאיתם היא נלחמת.
ישבתי מולה, לא מעזה לקטוע את כל אשר רוצה ליבה לומר. היא סיפרה על אהבה אסורה שגברה על חוקי המותר, על סעיפי ההיגיון ועל ציפיות ה"אני".
"היינו עושים אהבה במבט", לחשה בבתוליות. עד שהרגש דרש יותר מכך והתעקש גם על חום גופני.
בכתה לי, אמרה שמעולם לא אהבה כך, גם ביודעה היטב שלא נברא להם עתיד יחד. לא הותירה לי תשובות למה דווקא היא בגדה בחוקי המצפון, שכן מעולם לא חשבה שתתאהב כך בגבר המחוייב לאשה אחרת, אשה שזה זמן רב כבר אינו אוהב. גבר הנשוי לבדידותו, מחפש בה מילים נרדפות לתשוקה ולא מוצא.
רצתה למחוק את המגע שלו מעורה
הזמינה לה עוד כוס של וויסקי. התרגלתי לחלוק איתה חלומות קטנים וגדולים, מאלה שבגילנו, בגיל 25, מצטיירים כפשוטים כל כך. רצתה שכל הראש יסתובב, ביקשה לטשטש את כל אותם הרצונות שאינם בני מימוש, למחוק את המגע שלו מעורה.
"היינו נפגשים בסתר", גילתה לי והביטה לעבר הרצפה, כאילו קלטה בה תהום אליה תוכל לקפוץ, לצעוק שהיא נופלת ושלא אכפת לה בכלל. מפני שמעדיפה היא את הכאב הפיזי על פני המאבק הפנימי.
שקלה לרגע לוותר על הניסיון המציע לטפס מהסתר לעבר ממלכה של אושר אמיתי, עליו תוכל לספר לכל אנשי האצולה הקרובה שלה, אלה שלא ינחשו לעולם מה התרחש בצינוק ליבה בחודשים האחרונים.
היא סיפרה שהיה כותב לה געגועיו, סיפרה שהיא מכורה לאופן בו החיו מילים אלה את נפשה, היתה חובקת את ההד. מבקשת במקביל מהאיש שאישר לה ללכת להשתדל לגשר על קשיי שנותיו, לרכך במעט את התא המשפחתי שלו.
"נסה לאהוב אותה שוב", אמרה לו ונשכה שפתיים. רצתה לצעוק שהיא מרשה לו לאהוב אותה יותר, מפני שאינה זוכרת מתי בפעם האחרונה שאהבו אותה כך.
באותן העיניים הנוצצות נשבעה לו שלא יזכה יותר לדעת מה ההרגשה אצל האנשים החלולים בבטן וכי תשתדל לתפור היטב את הקרעים.
"אני ריקה", הודתה בפניי והוסיפה שאיננה יודעת כיצד תוכל להימנע מן הטירוף.
הבטתי בה, במי שחששה לקשור עצמה בקשרים שעלולים להסתבך בשרוכי הרגש, או להיפרם ולהפיל, וליטפתי את שיערה הגולש. "ממי שלי!", קראתי לה והבטחתי שהכל יהיה בסדר, שהכאב יניח לנפשה ויאפשר להירפא.
* * *
אני לא כועסת על שטמנה בבטן את כל סודות האהבה הזו, אבל אני מוצאת בי כעס על האבסורד. זה כמו לבחור מראש לטעות, בדרך מלאה בסיכונים.
היא ניסתה להצדיק את אהבתה הטהורה לגבר נשוי, דיברה על תחושת החיות שהפעימה אותה. הפעימה אמנם, אך הותירה ספק אם ביכולתה כעת לנפח את גופה החלול כדי שתחזור לעצמה.
לא פעם אמרתי לה בששת החודשים האחרונים שמשהו בה השתנה. נעשה מבריק יותר, קורן. הייתי צריכה לנחש שזה קשור באהבה כלשהי שנכנסה אל ממלכת התום שלה. אולי אילו הייתי עושה זאת היה ביכולתי להיות שם, לתעד אותה מתמסרת ללא פחד, למרות שכה חששה להרגיש. אולי היה בכוחי לחבקה בכל פעם שהגבר הזה היה צריך לעזוב אותה ולמהר לחזור הביתה, בכל חשכה בה נותרה עם אהבת הפשרות שלה, תחת שמיכת פיקה אחת וסודות זכים.
הייתי יכולה להזכיר לה שהיא יפה כל כך, ושתוכל לגעת בכל מי שרק תבחר, כל עוד לא תבחר לגעת באסור. והייתי אומרת לה את מה שעליי לומר לה כעת - שאני גאה בה.
* * *
"גאה בי?" היא שואלת מופתעת מן העבר השני של הקו, עדיין בדמעות האתמול.
"אכן", אני קובעת. "עשית את הדבר הנכון. וכעת, כשאת יודעת אהבה מהי, ברור לי שלא תוותרי עליה עוד בקלות. ממש כשם שלא ויתרת על היותך נבונה ושקולה. אלה תכונות שיגרמו לעוד רבים אחרים לאהוב אותך. אני אוהבת אותך ממי", אני אומרת לחברתי הטובה. "את תהיי חזקה. את כבר לא לבד".
האימייל של טל
התרגלתי לחלוק איתה חלומות קטנים וגדולים
צילום: index open
מומלצים
