הוא לא רוצה לפגוע בקשר, אז הוא בוחר בשקר
אני יודעת שהוא אוהב אותי ושאני יקרה לו, אין שום סיבה שאחשוב או שארגיש אחרת לפי התנהגותו איתי, ולכן אני נוטה לחשוב שהוא מבין את ההשלכות של מעשה כזה, בין אם נעשה ובין אם לאו, ולא יסכן את הקשר שלנו בשביל דבר כזה שוב
יותר מאשר להראות את ההוכחות שלי אני לא יכולה. אם הוא לא מודה שהוא משקר, ואני לא ראיתי במו עיניי את מה שקרה, אין הרבה שאני יכולה לעשות בנידון. אם כך, האם עליי לקבל את טענותיו, או ללכת על פי תחושותיי?
במחשבה ראשונה אלך לפי תחושותיי, לפי ההוכחות שקיימות אצלי. הרי ייתכן מאוד שהוא פוחד מההשלכות של המעשה שלו ושל השקר שבא בעקבותיו ולכן טוען לחפותו. אבל אני יודעת את האמת.
אבל מה אם הוא לא משקר? מה אם הוא אכן דובר אמת, וחלה טעות שגורמת לי לחשוב שקרה משהו שלא קרה? אם ייתכן הדבר, אז אני מאשימה אותו לשווא ופוגעת קשות בו, בקשר שלנו ובי. הסיכוי קלוש אמנם, אבל במחשבה שנייה, אולי נכון יותר יהיה להאמין לו ולקוות שאם אכן הוא משקר. הוא מבין שיכולות להיות לדבר מהסוג הזה השלכות קשות, והוא לא יחזור על כך פעם נוספת.
אבל האם ייתכן שהוא כלל לא מבין את העניין ורק פוחד מהכעס שלי? שהוא לא מבין את חומרת העניין ולא יימנע מלעשות את שעשה פעם נוספת, רק שבפעם הבאה ייזהר שלא להיתפס?
קל להתמודד עם האמת מאשר עם השקר?
כשהעליתי את הנושא הוא כעס. קודם כל על כך שאני "מחפשת" אותו, ושנית על כך שאינני מאמינה לו. הסברתי לו שאני צריכה ממנו הסבר על הדברים, הסבר יותר הגיוני מזה שנתן, אבל הוא רק נפגע מכך שאינני מאמינה לו.
האם יש דרך לגרום לו לא לפחד כל כך מהאמת? האם לא יותר קל להתמודד עם האמת מאשר עם השקר?
אני מודה שהייתי כועסת מאוד אם הוא היה מודה במעשה. אבל עכשיו, בהנחה שהוא משקר, אכעס עוד יותר אם אדע זאת בוודאות.
אני שוב אסתייג ואומר "אם" הוא משקר. ייתכן שהוא דווקא אינו עושה זאת מסיבות אנוכיות של פחד להתמודד, אלא מפני שאינו רוצה לפגוע בקשר שלנו, ולכן הוא משקר, על מנת לא ליצור מצב שאולי לא תהייה ממנו דרך חזרה.
אבל האם לי לא מגיעה הזכות לאמת? לא מגיע לי ששיקוליי לגבי המשך הקשר יהיו בידיי, כשכל העובדות מונחות בפניי? ואיך אצליח ללכת בין הטיפות, בין טענותיו לבין מה שנראה כמו ההוכחות שלי?
אני מנסה למקד את מטרתי בקשר הזה, והיא להיות עם האדם שאוהב אותי יותר מכל ושאני אותו אוהבת יותר מכל. מטרתי היא ליהנות מכל רגע איתו, לשמוח, לצחוק ולהמשיך לגדול ולהתפתח איתו. מטרתי, למרות שלפעמים אני מועדת, איננה להיות צודקת.
לשכוח עכשיו או לנסות להוכיח?
אני יודעת שהוא אוהב אותי ושאני יקרה לו מכל. אין שום סיבה שאחשוב או שארגיש אחרת לפי התנהגותו איתי, ולכן אני נוטה לחשוב שכנראה שהוא מבין את ההשלכות של מעשה כזה, בין אם נעשה ובין אם לאו, ולא ייסכן את הקשר שלנו בשביל דבר כזה שוב.
עברנו דרך ארוכה בשביל שהקשר שלנו יצליח, וקשה לי להאמין שאחרי העבודה הקשה (ששווה כל רגע) הוא יזרוק את הכל ככה סתם ללא סיבה. שכן אם ליבו איננו איתי, הוא לא היה עובר את מסכת התלאות שעבר, ושעדיין עובר, רק על מנת להיות איתי.
אם אאמין לו עליי להיות משוכנעת בדרכי זו, אחרת אחזור לזה שוב בעתיד הקרוב מאוד.
האם אצליח לשכוח את כל זה? האם לא אעלה את זה בכל ויכוח או מריבה שיהיו לנו בעתיד?
עליי להחליט. לשכוח עכשיו ולתמיד, או להמשיך לנסות להוכיח, לצפות לפרידה במהלך ניסיונותיי אלו.
עליי להחליט עכשיו ולתמיד.
