לשבת לכוס קפה עם "האיש שהיה לו הכל"
הייתי מבקשת לשמוע. מבטיחה שרק אקשיב מבלי לשפוט, מבלי ללעוג או לספר דבר לאיש. מבטיחה שלא אעז לומר ש"ככה זה. יום אחד אתה למעלה ולמחרת נופל". הייתי מכחישה את השמועות הטוענות שהאף שלו בעננים. מבטלת את הסבירות שהתמוטטות הזו היא לקח שנועד לשחצנים
מגיל 15 בערך אני ממלצרת. העבודה מתישה לימים, מעייפת, דורשת סבלנות וזריזות רגליים. אבל יש בה משהו שאני מאוד אוהבת, המאפשר לי מפגש עם פרצופים מוכרים שאינני מכירה באמת. אני מקבלת אותם כך, משתדלת שלא להתרשם על סמך הזמנותיהם בלבד, נמנעת מלשפוט חוסר סבלנות רגעי.
בשנה האחרונה אני נהנית לשרת אחוז גבוה של לקוחות קבועים המגיעים בוקר בוקר אל בית הקפה בו אני עובדת. אילו יכולתי לבקש כעת לשבת עם אחד מהם לכוס קפה, הייתי בוחרת בו. ב"איש שהיה לו הכל".
בזמן האחרון הוא נמנע מלהגיע, ביטל שגרת בוקר רגילה – וחסרונו מורגש. אני נזכרת איך חיכיתי שיבוא, שולחת אליו חיוך מזהה ומזמינה לו מיד את הקפה שהוא אוהב. הגשתי לו בכל פעם את מנת הקפאין הראשונה של הבוקר, והוא תמיד שאל אם כבר מצאתי את זה שידאג לי, מחכה לתשובה הקבועה שלי, שהדואג הוא זה שמוכרח למצוא אותי.
אילו יכולתי, הייתי מציעה לו שנלך לבית קפה אחר, בו איש לא יצביע לעברי. הייתי מסתכלת לו בעיניים ומבינה דרכן הכל. הוא היה יושב מולי כפוף, כמי שלא נותר לו דבר להציע, מספר לי שירד בזמן האחרון לפחות ארבעה ק"ג בגלל המשבר. הייתי משקרת ואומרת שזה מוזר מפני שממש לא רואים, וגם אם כן - הוא תמיד ייראה טוב.
הייתי מבקשת לשמוע. מבטיחה שרק אקשיב מבלי לשפוט, מבלי ללעוג או לספר דבר לאיש.
מבטיחה שלא אעז לומר ש"ככה זה. יום אחד אתה למעלה ולמחרת נופל". הייתי מכחישה את השמועות הטוענות שהאף שלו בעננים. מבטלת את הסבירות שהתמוטטות הזו היא לקח שנועד לשחצנים.
הייתי מרגיעה אותו שאנשי הברנז'ה לא מעניינים אותי, שכן אינני מאמינה בקטלוג בהתאם לשווי הרכוש. הייתי מסבירה לו שאינני מבינה איך גם אם לא חסר להם דבר, הם בוחרים להתעלם מהנדיבות. הייתי שואלת מה בכלל אכפת לו מהם, מאנשים שניזונים מתחרותיות, אלה שישמחו יותר כשיגלו שהדשא של השכן מלאכותי.
באותו הרגע יהיה אכפת לי רק ממנו. אחד הלקוחות שהכי אהבתי לשרת, בעל העיניים שנהגו בכל בוקר לשדר לי איפוק. איש שגם אם בשיחות הקצרות שלנו היה מנפץ לי בנחמדות את הנאיביות, נהג תמיד להשאיר לי טיפ על החיים שמתגלגלים להם מחוץ לבועה שלי.
הייתי מבקשת שיסביר כיצד חיים עם כל כך הרבה שתיקות ונעצבת כשהיה משיב שנראה שזהו המחיר של כל כך הרבה מעצורים.
הייתי מרשה לעצמי לשאול מה הוא חושב כעת לעשות. כמי שמאמינה שניתן לצאת מכל סבך, גם כשצריך לשם כך לחזור שוב ושוב אל נקודת ההתחלה. אני מנחשת שהיה מודה בפניי שלצערו אינו זוכר מהיכן מתחילים.
הייתי מגלה לו את נפלאות האומגה 3, הסם שלי נגד דיכאון
הייתי מזמינה לנו סלט אירופי, מוכיחה לו שניתן להרגיש חו"ל גם כאן אצלנו, בבית קפה שכונתי בעיר. הייתי מגלה לו את נפלאותיו של האומגה 3, הסם שלי נגד דיכאון. מכריחה אותו לאכול משהו ושואלת לשלום בתו הקטנה. הייתי מבקשת ממנו למצוא כוחות כדי לקרוא לה סיפור קצר לפני השינה, סיפור של ניסים ונפלאות בו חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה.
בשאיפה לקלף את הקליפות שעוטפות אותו, הייתי שואלת על החיים שם למעלה, היכן שהכסף אינו מהווה אמצעי לחיים נוחים, אלא מטרה בפני עצמה.
בנקודת הסוף הזו, הוא היה מתאר לי את הנפילה. הוא היה נזכר בשלב שבו היו סביבו כל כך הרבה שטרות, עד שאיבדו מערכם, הפכו למובן מאליו. הוא היה מספר לי על הרוח המערבית שהגיעה בהפתעה, על הניסיון להתעלם ממנה. היה מעיד על היותה חזקה ומטורפת, שהעיפה את כל השטרות, שטר אחר שטר, מותירה אותו בלי כלום. "ובכלום הזה'', היה לוחש, ''אתה מתפרק. עולה על מטוס ובורח. חוזר אחרי שבוע כשמבין שאין לאן לחזור".
הוא היה מזיל מולי דמעה, והתמונה הזו היתה נחקקת בי לכל החיים. אני הייתי מחייכת ומבטיחה לו שהוא מסוגל לצאת מהסבך הזה מבלי להשתגע. שעליו רק להתעלם מן החוץ, ממי שעלול לצחוק עליו אם ילבש את אותה החולצה גם מחר.
הייתי מבקשת את החשבון, משלמת על שנינו ולוקחת אותו אל המקום הסודי שלי, מקום שבו מותר לצעוק עד שהאוויר נסדק. נותנת לו להפנים את שתמיד טענתי - שהים הוא תרופה לכל עצב.
ולאחר שהשמש היתה צוללת במעמקי הים, הייתי מזמינה אותו אליי הביתה כדי להראות לו איפה אני חיה בכבוד. בית בו כל עוד דולקת קטורת מטהרת ונשמרת אווירת הבית החמה, אין צורך בכל כך הרבה רהיטים ומוצרי חשמל. מפני שמה שהכי חשוב הוא שהרוח הזו שהעיפה את השטרות לכל עבר לא תחדור פנימה.
הוא היה מודה לי על הדאגה ומתנצל שהוא מוכרח ללכת.
ואני, שאין בכוחי לשנות את העולם, רק לכתוב עליו, הייתי ממשיכה להאמין בניסים מתוך הבועה שלי.
חג חנוכה שמח ומאיר לכל בית ישראל
האימייל של טל
הוא היה יושב מולי כפוף, כמי שלא נותר לו דבר להציע
צילום: index open
מומלצים
