רשתות חברתיות כמו Facebook עשויות לגרום לנזק מוחי, לגרום לחוסר סבלנות, רדיפת סנסציות, חוסר יכולת להזדהות עם האחר וזהות בלתי יציבה, כך טוענת ליידי גרינפילד, נוירולוגית בכירה מבריטניה.
ליידי סוזאן גרינפלד, מי שלפי דיווח הגרדיאן
עומדת מאחורי האזהרות האלו, היא פרופסור לפרמקולוגיה סינפטית בלינקולן קולג', אוקספורד ומנהלת את המכון הלאומי הבריטי. גרינפילד מאמינה כי הממשלה הבריטית צריכה לבחון היטב את ההשלכות הפסיכולוגיות והתרבותיות של מערכות היחסים הנרקמות באתרים כמו Facebook, Bebo ו-Twitter.
גרינפילד אמרה לבית הלורדים כי ההתנסות של ילדים ברשתות חברתיות היא "נטולת נרטיב אחיד ומשמעות ארוכת טווח. כתוצאה מכך, המוחות של אמצע המאה ה-21 הם כמעט אינפנטיליים. מוחם של צעירים נחשף לתפאורה של עולם בו התגובות מהירות, תמונות חדשות מופיעות על המסך בלחיצת כפתור. המעברים המהירים האלו עלולים להרגיל את המוח לפעול בקצבים שונים. אולי התוצאות לא ייראו מייד בעולם האמיתי, אבל אנחנו רואים אותם בקרב אנשים שסובלים מהפרעות קשב".
גרינפלד גורסת כי יש קשר בין ההתקדמות בטכנולוגיות של הרשתות החברתיות לבין העליה בכמות המרשמים למתילפנידט, תרופה המשמשת בין היתר לסיוע בהפרעות בתשומת לב והיפראקטיביות.
גם משחקי מחשב לא זכו למחמאות: "כשמשחקים משחק מחשב, תמיד ניתן לשחק אותו שוב. הכל הפיך. הדגש הוא על הריגוש הרגעי, ההתרגשות שבהצלת הנסיעה במשחק. לאף אחד לא אכפת מהנסיכה עצמה או ממשמעות התוכן הזה לטווח הארוך. פשוט אין לו משמעות כזו". היא הסבירה כי בספרים, בשונה ממשחקים, יש בחינה מעמיקה יותר של דמות אותה הנסיכה, בעוד שבמשחק הדגש הוא על תחושת תגמול על ההצלחה שבהצלתה.
האם השימוש ברשתות חברתיות ובמחשבים אכן שוחק במהרה את האישיות, פוגם ביכולת הריכוז והורס את תפקודי המוח? גרינפילד היא אמנם מומחית לפסיכולוגיה של המוח, אך לא ציטטה מסקנות של מחקרים אחרים שתומכים בהשערותיה.
הפיתרון, היא אומרת, בכל מקרה, אינו תלוי ברגולציה על השימוש ברשתות חברתיות, אלא בחינוך ובחברה.
