"צייר לי כבשה", מבקש הנסיך הקטן בתמימות, ובהתכוונו לכבשה, הוא מתכוון להרבה יותר מכך. כך גם אנחנו בבואנו לשרטט מסכים ולאפיין תהליכים, כשאנו מתכוונים לטעון כל בר ניווט וכל קופסאת דיאלוג במשמעויות גדולות הרבה יותר מסך חלקיה. אז איך כותבים איפיון? ובמה אנחנו מטפלים ומסתבכים בימים אלו ממש?
"מהו מסמך איפיון כהלכתו?" הוא דיון שהתשובות לו רבות בערך כמספר המאפיינים, והוא תלוי לא רק במאפיין עצמו, אלא גם בטבע המוצר: האם אתה מאפיין
מוצר רשת? ואולי אתה מאפיין מוצר מכני? רפואי? לכל אלו יש כללים שונים לגמרי שאיני בקיאה בהם כלל.
האם אתה מאפיין עבור תאגיד כאמדוקס, מיקרוסופט ועוד? לכל אלו יש כללים מאוד נוקשים באשר למסמכי דרישות, שבעקבותיהם באים מסמכי איפיון עתירי פרטים, שבעקבותיהם באים שרטוטי מסכים וישיבות לאין ספור. אנחנו מתמקדים בעיקר באיפיון של מוצרי רשת, מהזווית המוצרית, אחרים מהזווית הטכנולוגית.
מסמכי האיפיון שלנו כוללים בדרך כלל:
1. תיאור התהליך/מוצר/תכונה אותם אתה רוצה לאפיין, במילים כלליות ופשוטות ככל האפשר
2. תוכן העניינים, כמו בכל ספר הגון, אתה מראה למי שאמור לקרוא את זה על מה הוא הולך לקרוא פירוט מדוקדק ככל האפשר, המניח כמה שפחות מקום לטעויות. מעבר לטעויות, השתדלו תמיד לתת כמה שפחות מקום לאינטרפטציות של המתכנת, אולי אתה התכוונת לא', אבל המתכנת לא מכיר את א', והוא חושב ש-ב' ילך פה ממש נהדר, לא כדאי להגיע לשם.. אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו את זה כל יום מחדש, היות ויש לנו אמון בסיסי בבני אדם ובמתכנתים.
3. על כל אחד מהקודמים, מצרפים ציורים קטנים. אנחנו משתמשים בויזיו, שהיא תוכנה קטנה ונהדרת של מיקרוסופט, והיא מאפשרת לך לצייר באותו דיוק מסך הרשמה, כמו גם חדר ישיבות עתיר עציצים ירוקים קטנים ומתוקים. יתרונה הוא בכמות הגדולה יחסית של תכונות רשת שהיא נושאת בחובה.
לאחר שכתבת ושרטטת את כל זה (להלן, ה-מה), זה הזמן לשבת עם צוות הפיתוח ולהוסיף את ה- איך. לנו יש את הפריווילגיה של מנתח מערכות בעל ותק של 25 שנה. אבל גם אם אין אחד שכזה בנמצא רצוי שיהיה בצוות (או מחוץ לו) מפתח בעל אוריינטציה של ניתוח מערכות. תשתיות מערכת טובות הן חיוניות להתפתחות המוצר ולמפתחים יש נטיה למצוא את הדרך המהירה והפשוטה ביותר מהדרישות שלכם לפיצ'ר עובד.
לאחר שהצוות הטכני הראה לך את כל מה ששכחת/לא ידעת שבכלל צריך, אתה מתקן את כל מה שעשית תוך קללות נמרצות, הצוות הטכני חוזר וסוגר את פינותיו - ואז סוף סוף אפשר להתחיל לפתח.
אז במה אנחנו עוסקים היום? ונשמח מאוד לשמוע את דעתכם, כהורים, כמשתמשים, כאנשי רשת וכאנשים מן השורה.
במערכת שלנו הילדים אינם היוזרים הרשומים, לפי החוקים הבינ"ל שישראל עוקפת (ואינה אוכפת) באלגנטיות מה, אסור לך (האתר) לשמור ברשת פרטים של ילדים, דבר הגיוני מאוד לכל הדיעות ונכון מאוד כהורה וכאשת מקצוע.
אם זאת, הם עדיין המשתמשים שלנו, לפיכך יכול כל הורה לפתוח לעצמו "תת חשבונות" ולתת להם שם. אחד המתחרים (העקיפים) של ויקידו שולח את ההורה לפתוח חשבון ילד חדש בקריאה המרנינה לפעולה create a kid. אכן, ילדים זה שמחה, ומאוד כיף ליצור כאלה.
תת החשבונות האלו יכולים להיות חשבונות של ילדים, או חשבונות של בני משפחה אחרים, אך אליה וקוץ בה: את חשבונות הילדים יכול ההורה לראות בכל רגע נתון, שום מסר לא עובר לילד או מהילד בלי שההורה יוכל לצפות בו.
אנחנו לא כל כך בטוחים שהסבא/דוד/אח ירצה באותה רמת "האח הגדול" – ולפיכך נשאלת השאלה, האם את הסבא/אח/דוד יוכל ההורה רק להזמין לשירות כמשתמש עצמאי? או שמא הוא יכול לפתוח עבורו את תת החשבון ואחר כך לאפשר לו להתנתק? האם זה לא מסובך מדי? האם לא נאבד משתמשים באם רק נזמינם ולא נאפשר למשתמשים לפתוח להם תת חשבונות בפועל?
מבחני הממשק למשתמש שאנחנו עורכים בשבועות האחרונים הראו לנו (מלבד האחוז המדאיג של ילדים שבוחרים לשלוח הודעות "מפחידות" בסגנון "אני אהרוג אותך") הוא שילדים מבינים היטב פשטות, ומסתבכים עם פעולות שיש להן יותר מאופציה אחת לביצוע.
אנחנו הגדרנו שאחרי ביצוע הצילום, יוכל הילד לראות מה שצילם, לצלם שוב, או לשלוח באמצעות לחיצה על תמונת הנמען, ואחריה על מעטפה, אך אבוי, רוב הילדים לוחצים קודם על המעטפה, ואחר כך מחפשים את החבר לשלוח – האם במקרים כאלו לאפשר את כל מגוון האופציות (ולהסתכן בסיבוכיות יתר ובנתיבים עקלקלים) או להתעקש על הדרך הקצרה ביותר לעשיית כל פעולה?
אחת השאלות הקלאסיות במוצר, והנה, לא פסחה עלינו, כיצד משלבים בין הרצון החטטני לדעת הכל (ואם אפשר *הכל* ) על המשתמשים שלך, מבלי להבריח אותם בצווחות? במקרה שלנו העסק עוד יותר מורכב, אתה לא צריך רק לרשום את ההורים, אתה צריך לשכנע אותם שכרגע הם עברו רישום שיאפשר להם להרגיש בטוחים.
עם זאת, אנשים לא אוהבים להירשם בעזרת אמצעים שיגרמו להם להרגיש בטוחים (כגון אותו סרח עודף, כרטיס אשראי) אך שוב, אליה וקוץ בה, אנחנו חייבים לרשום אותם בדרך שתאפשר לנו אחר כך לדעת בדיוק מי הם היוזרים שלנו – שוב, בדיני ילדים אנו עוסקים כאן, שהם עבורנו (לפחות) דיני נפשות.
אז איך לאפשר הרשמה קלה ופשוטה, התרשמות מהמוצר, קלות שימוש וויראליות בהרשמה, מבלי לאבד את הביטחון?
אלו הן רק שלוש דוגמאות מתוך עשרות, וכרגע מדובר בעשרות הצועדות נמרצות בדרך להיות מאות, וההתלבטות על כל עניין ועניין היא קשה, כל אחד מהם יכול לגרור אחריו שיחות אינסופיות והצעות והצעות שכנגד. כל אחד מהם יכול לגרום התלהטות יצרים נוראית וכעס בלתי מרוסן – וזאת כבר למדנו, יש דברים שהם שוליים לאחד, ויהרג ובל יעבור לאחר.
מעבר לזה, אנחנו (באיפיון, בכל מה שקשור בשימושיות, בשמישות) מנסים תמיד ללכת על הקו הדק בין משהו שיראה מוכר מאוד ובטוח למשתמש, ומצד שני חדשני ומעניין דיו כדי להצדיק שימוש, הקו הדק שבין המשהו הפיצפון הזה שנראה לך שולי, אבל יגרום ליוזר להעלם, והקו המאוד מאוד דק בין משהו שימושי להפליא, למשהו שלא תרצה לגעת בו במקל.
אז מה דעתכם? איך אתם מתייחסים למסמכי איפיון? ולסוגיות מוצר כגון אלו שעלו פה? נשמח לשמוע.
amit@vikido.com
yami@vikido.com
שוחחו איתנו בטוויטר:
@vikidoteam
לכל הטורים של הסטארט-אפ השקוף
