"יש דברים רבים בחלד, שהזמן מיטיב איתם, ואני רק מייחלת להיות ביניהם, להיות כמותם", כך פותחת חוה אלברשטיין את אלבומה החדש, "ברוך הבא". כעבור שעה גדושה של האזנה, אפשר לומר שמשאלתה התגשמה: הזמן באמת מיטיב איתה.
בשלותה ממש מתפקעת מתוך האלבום הלא פשוט הזה, התובעני באריכותו, בכבדותו ובדחיסותו. קולה – הגיבור הראשי בעלילה - מזכיר שהיא לא רק יוצרת, אלא קודם כל זמרת. שומעים בו את השנים והוא עמוק יותר הפעם בגווניו - מעשה אמנות של הבעות, שמוסיפות ליופיו נימות קודרות, סרקסטיות ולעיתים מתגרות. "את הולכת לקבור את עצמך", היא שרה ב"שומעת הכל" עם המגע היווני, ומדגישה את המילים "רע ומר", קולה מוגבה למחוזות הפגיעות ב"אין פרידה יפה", נשנק בחטף ב"פרצוף בלי שם" ומבהיל באירוניות שלו במילים "רק השמח בחלקו עשיר" ("נגני במיתר האור" מאת יעקב רוטבליט), אבל גם מחויך ברבים מהשירים.
"ברוך הבא" הוא אלבום בעל מבנה מובהק מבחינת תוכנו, וכל השירים, כולל אלה שאלברשטיין לא כתבה (למשל "צער העולם" של אריאל הורוביץ ו"הערב יורד" שכתב שאנן סטריט) מצטרפים ביחד לכלל שלמות. הם מבטאים את מחזור החיים והזמן, שמתגלם בעונות השנה, בטבע ובמבע האנושי. יש בו "ציפור בכלוב" – אישה לכודה וציפור חופשית בשיר "שלום לך נודדת" (מאת המשוררת סבינה מסג), וגם נמלים עמלניות, המודל הישן לחריצות, שאלברשטיין אומרת להן: "אתן חייבות, אני כבר לא מוכרחה" ("נמלים").
אלברשטיין. הזמן מיטיב איתה (צילום: טלי שני)
ויזואלית, האלבום אביבי ואופטימי בציוריו הצבעוניים – כישרון נוסף של אלברשטיין. יש בו אהבה קיומית בסיסית, משמחת ומעודדת - "שכל הנפילות לא תכאבנה כל כך", מאחלת אלברשטיין לתינוק החדש בשיר "ברוך הבא" ומגייסת את כל היקום לברכו ברוב חן. עם זאת, ההומור הנוכח עלול גם להכאיב, כמו בשיר "מה קרה", שסיומו מבטא את הקונפליקט הזה: "לצחוק חזק לייאוש שלך". נדב לויתן, שממנו התאלמנה אלברשטיין לפני זמן קצר, נוכח באלבום בשירו המרגש "קו פרשת המים", שעוסק בהיפוך התפקידים המשפחתיים ("אני שוכחת מה שלמדתי מהורי ומתחילה ללמוד מילדי") ובמיסתורין של ההווה.
רוב הלחנים הם של אלברשטיין, שיצרה פולק יפהפה, מהסוג של השירים שהלחן שלהם מוגדר "עממי". לעיבודים העשירים ולהפקה אחראי עובד אפרת, והנגנים הם להקת ההופעות של אלברשטייין, שהם הרבה יותר ממלווים, ומרוממים אותה לשיאים מוזיקליים, כמו האיחוד המפעים בין הקלידים (עדי רנרט) למיתרים (ערן ויץ) עם מגע כלי ההקשה (אבי אגבבה) בשיר "החזאי". ובכלל, באלבום רגעים יפים למכביר, כמו הכפלת הקול הנפלאה בשיר "שלום לך נודדת".
16 שירים יש באלבום – זה הרבה, במיוחד כשהשירים האינטנסיביים ראויים להקשבה מרוכזת. אפשר לשקוע בו לצלילה רצופה, ואפשר לנגוס בו פרוסה-פרוסה. הטעם עז, ולעיתים גם מתוק וקליט, למשל בשיר "תביעות קטנות", שמעורר רצון להצטרף אליו בפזמון הפשוט: "וזה הכל וזה הכל וחוץ מזה רק בריאות ואהבה". כמה נכון.
"ברוך הבא", חוה אלברשטיין, "NMC"
_a.jpg "אלברשטיין. נימות קודרות ולעתים מתגרות צילום: טל שני")
