רעידת האדמה באל סלבדור

רעידות אדמה הן לא דבר שאפשר להתרגל אליו. ההפך הוא הנכון. כל מי שחווה את השניות הקשות של רעידת אדמה חזקה סובל לאחר מכן מפחדים ומחרדות קשים. בניגוד להתפרצויות געשיות, בהן זורמת לבה כתומה ולוהטת מלוע של הר געש ומושכת אל שוליה צופים, סקרנים, גיאוגרפים ואפילו חובבי איתני טבע ותיירים הרפתקנים למיניהם, לרעידות אדמה אין שום חן או חסד. זוועה הרסנית נטו.

באל סלבדור מכירים את כל הסוגים. הם נפגעו כבר מרעידות אדמה, מהתפרצויות געשיות, משיטפונות בוץ וסחף קטלניים, מסופות הוריקן איומות ואפילו מגלי צונאמי ענקיים, שמציפים את אזורי החוף. תושבי אל סלבדור יודעים עד כמה האסונות האלה מותירים את הקורבנות חסרי אונים, הם מכירים את תחושת האובדן ואת הנזקים הכלכליים הכבדים. שנים של שיקום והתאוששות נדרשות כדי להתגבר על רעש אדמה שנמשך 20 או 30 שניות. הם גם יודעים היטב את ההבדל בין משך ההתאוששות שנדרש ללוס אנג'לס, או לערים עשירות אחרות בקליפורניה, לבין הקשיים והמצוקה עימם הם נאלצים להתמודד. קשה לצפות משכנותיה של אל סלבדור שייחלצו לעזרתה. המדינה הקטנה, בכוחות עצמה, תידרש למאמץ ממושך של כמה שנים, כדי להתמודד עם האסון שניחת עליה.

ההשוואה אמנם בעייתית, אבל לקחים מסוימים אפשר ללמוד גם מרעידת האדמה, שהתחוללה באוגוסט 1999 במערב טורקיה. אלפי אנשים נקברו אז תחת ההריסות (מספר מדויק לא פורסם עד היום), וגם עכשיו, שנה וחצי כמעט לאחר הרעש, עדיין ניכרת ההשפעה שלו על תחומי חיים רבים בטורקיה. "תחום התיירות נפגע באורח המיידי והדרמטי ביותר", מסביר יעקב שקולניק, עורך המגזין "ארץ וטבע", מומחה להיסטוריה של טורקיה ולתרבותה, שמרבה לבקר ולהדריך בה. "הגעתי לאיסטנבול שבועיים לאחר הרעש והרחובות היו ריקים לחלוטין מתיירים. זה היה סוף הקיץ, שיא העונה, אבל כל ענף התיירות קרס והושבת לחלוטין. עד היום, ככל שידוע לי, לא חזרו בטורקיה למצב האופטימלי מבחינת תעשיית התיירות. התקוות הן שלקראת חג הפסחא, באביב הקרוב, יחזרו התיירים לפקוד את איסטנבול.

"בעיות אחרות", מוסיף שקולניק, "קשורות לפחד שתוקף עכשיו את האוכלוסייה בכל פעם שיש רעש אדמה, אפילו חלש. כל הרעשים האחרונים, חלשים למדי, גרמו לנפגעים כיוון שאנשים, בגלל החרדה, קופצים מן החלונות. הם פשוט פוחדים שהתקרה עומדת לקרוס עליהם ומעדיפים את הסיכון שבקפיצה. קשה לדבר על פיתוח תיירות בתנאי חשש כאלה".

בעיה נוספת עליה מצביע שקולניק, ייחודית לטורקיה, היא הפגיעות והרגישות של צריחי המסגדים. בנייה של מבנים גבוהים ודקים כל כך מועדת לפורענות בכל מה שקשור לרעידות אדמה.

ברעש האדמה שהתחולל ביום שבת בבוקר באל סלבדור שבמרכז אמריקה נפגעו למעשה כל חלקיה של המדינה הקטנה הזו. מבחינת רבים מן הנתונים, קווי הדמיון בין אל סלבדור לישראל מדהימים: השטח כמעט זהה – 21,000 קמ"ר; מספר התושבים דומה מאוד – כשישה מיליון; והעבר המסוכסך ורווי המלחמות עם השכנה הקרובה הונדורס מעלה גם הוא תחושת הזדהות ודמיון. אל סלבדור, המדינה הקטנה ביותר במרכז אמריקה, סובלת ממילא מבעיות כלכליות גדולות, שחלקן נובע מן המלחמה הממושכת וחלקן מאסונות הטבע התכופים שפוקדים אותה. כל הבעיות האלה, לא קשה לשער, יחריפו עכשיו באורח דרמטי.

טיילים ישראלים מעטים יחסית פוקדים בדרך כלל את אל סלבדור. שכנותיה, גווטמלה וקוסטה ריקה, שנפגעו גם הן, אם כי במידה פחותה בהרבה, מרעש האדמה שהתחולל בשבת בבוקר, הן יעדים פופולריים הרבה יותר בקרב המטיילים, שמגיעים בדיוק בעונה זו של השנה לדרום אמריקה. בעוד כחודש ייערך הקרנבל בברזיל, ובמהלך ינואר, בכל שנה, כל הדרכים מובילות לריו דה ז'נירו. זו העונה היבשה במרכז אמריקה, ובדרום היבשת הקיץ בעיצומו. לגווטמלה מגיעים בעיקר כדי לבקר בשווקים הצבעוניים ובאתרים של תרבויות פרה-קולומביאניות כטיקאל בצפון המדינה. קוסטה ריקה זכתה בשנים האחרונות לתואר "אתר הגלישה הטוב בעולם", בזכות החופים המצוינים שלה. המכורים, גם מישראל, משתדלים להגיע בעונה זו לקוסטה ריקה, כדי ליהנות מתנאי גלישה חלומיים. קשה להעריך עד כמה כל אלה ישנו, בגלל רעידת האדמה, את תוכניותיהם. ניסיון העבר מוכיח שהשינויים מתבטאים בדחייה של כמה שבועות במועדי הביקור, אבל מיד כשנרגעות הרוחות חוזרים המטיילים למסלולים הקבועים. רק כאשר יתבררו, במהלך הימים הקרובים, ממדיו המדויקים יותר של האסון באל סלבדור, אפשר יהיה להעריך את מידת ההשפעה שלו על המדינות השכנות.

בכמה מקומות למודי סבל, עקבו במהלך היומיים האחרונים בתשומת לב מיוחדת אחרי האירועים במרכז אמריקה. ביפן, כמו בקליפורניה, בארמניה, בחלק מסין, במקסיקו, באיטליה, בפרו ובכמה מדינות נוספות שממוקמות על "טבעת האש". הכינוי הזה הוצמד למקומות המועדים לרעידות אדמה ולהתפרצויות געשיות. בקווי התפר האלה, בהם נפגשים הלוחות הטקטוניים של כדור הארץ, צפויים בכל כמה שנים אסונות גדולים. צפיפות האוכלוסייה ביפן גורמת לכך שכמעט בכל רעידת אדמה בעוצמה בינונית ומעלה עלולים להיות נפגעים. הבנייה ביפן, הטכנולוגיה המתקדמת, המודעות הציבורית הגבוהה, כל אלה עשויים לעזור בצמצום מספר הנפגעים, אבל לא למנוע אותם.

ביפן ובקליפורניה לא מחמיצים פירור מידע על רעידות אדמה ועל ההתמודדות עימן. היפנים הם כנראה למודי הסבל הרב ביותר. בדיוק לפני חמש שנים, בבוקר יום שלישי, 17 בינואר 1995 פקדה רעידת אדמה איומה, מהחזקות ביותר ב-30 השנה האחרונות, את העיר קוֹבֶּה ביפן. יותר מ-5,000 אנשים נהרגו והעיר כולה קרסה. 300 אלף תושבי קובה מצאו עצמם ללא קורת גג. בקובה נעשתה בחמש השנים האחרונות מלאכת שיקום אדירה. העיר התעשייתית נבנתה למעשה מחדש, בהשקעה של מיליארדי דולרים. באל סלבדור יכולים רק לחלום על מבצעי שיקום מן הסוג הזה. חלק מן הציוד שמשמש עכשיו את צוותי ההצלה, מציינים באל סלבדור באירוניה, הובא לכאן ב-1998, כדי להתמודד עם הנזקים והאבדות שגרם הוריקן מיץ'. יכול להיות שהציוד שמובא עכשיו כדי לטפל בנפגעי רעידת האדמה ישמש גם את נפגעי עונת ההוריקנים הבאה.