ונעבור לפיספוסים. מהפיגוע

* מיד לאחר הפיגוע הזדרז כתבנו עמנואל רוזן, סמכותי מתמיד, להכריז על סיומה של הפסקת האש הישראלית. רוזן טעה: ההבלגה דווקא נמשכת. אמנם בהמשך הערב הוא ידע לסייג עצמו ולומר שרק מהלך דרמאטי של ערפאת, כגון הכרזה על הפסקת אש פלסטינית, ימנע תקיפה ישראלית. אבל בפעם הבאה, עמנואל, קצת איפוק וטיפה פחות פופוליזם. זו כל בקשתנו.

* יוסי עין-דור, לעומת זאת, הגדיל לעשות בערוץ 2, והציע לאחד המפקדים בשטח רעיון מהפכני: מכיוון שגם בפיגוע בנתניה וגם בדולפינריום ניצלו המחבלים קורבנות שעמדו בתור, למה שלא... פשוט... נבטל את התור? ושבמקום תור יהיה, נניח, אולם גדול שבו יתקבצו כולם באופן בלתי-תורי ככל האפשר. תודה, עין-דור, איך לא חשבנו על זה קודם?

* ברשת ב' כינתה כרמית גיא את המתפרעים ליד מסגד חסן-בק "פרעחים", והביאה על המרכזיה מבול של טלפוני מחאה. מרשות השידור נמסר בתגובה כי מדובר ב"עניין מקצועי פנימי".

* ואילו שלי יחימוביץ', שראיינה רמטכ"לים בדימוס ב"פגוש את העיתונות", לא סלחה לרפול על שלא קלט את שאלתה, והעירה בחינניות של טרקטור כי שכחה לרגע ששמיעתו אינה תקינה. תמשיכי ככה, תגמרי אילנה דיין.

בפרק ששודר לפני שבוע וחצי, הגיע הרגע הנורא בו שואל איידן את קארי: "Are you cheating on me?", משפט שכל עולל המפזם את "If you had my love" של ג'ניפר לופז היה מתרגמו ל"האם את בוגדת בי?". אבל המתרגם של "סקס" החליט שאיידן שאל: "האם את מועלת באמון?", משל נמצאת הבחורה בחקירה משטרתית. בפרק האחרון מיררה מירנדה על יום מבאס שהיה לה בעבודה כשהצהירה "I lost a case", משמע: הפסדתי בדיון בבית המשפט. והתרגום? "איבדתי תיק". יודעים מה? אנחנו מוכנים לסלוח על הכל, אם רק יבטיחו לנו שלא לשחק בעצבי הצופים ולשדר פרק של הסדרה אחת לשבוע. בקיצור, לא למעול באמון.

ובאותו עניין: ללא ספק הטעות התרגומית המביכה ביותר של השבוע שעבר היתה זו שביצבצה במהלך השידור החוזר של פרק "חברים" במסגרתו מתעוררים רייצ'ל ורוס בווגאס כשהם נשואים כדין. רוס דוחק ברייצ'ל שלא להתגרש, כשהוא מנמק: "מה הבעיה, את פשוט מסמנת את ה-Check Box של ה'מיסס' במקום של ה'מיס'. הן ממש אחת ליד השניה". הכוונה, כמובן, לטפסים רשמיים שונים, בהם מתבקש הממלא לדווח על סטטוסו האישי. והתרגום לעברית? "את מוציאה מתיבת הדואר". כי Check box היא, כידוע, בדיוק זה.

איתי קרני, רענן שקד

ריקי כהן

כשמדברים על שובר קופות מתכוונים לרוב לסרט שהכניס לפחות 100 מיליון דולר. במקרה של "קרוקודייל דנדי בלוס אנג'לס" זה אפילו לא קרוב: בסוף השבוע הראשון להקרנתו בארה"ב הרוויח ההמשכון 7.7 מיליון דולר - בהחלט לא פתיחה מפוארת, ועד היום הצליח ללקט 23.8 מיליון. תזכורת: שני הסרטים הראשונים גרפו 174 ו-109 מיליון דולר רק בארה"ב. אין כאן כישלון, אבל שובר קופות? נו באמת.

איתי קרני