אינטל הכריזה על Itanium: האם זה מזיז לך?

במהלך יולי 2001 תתחיל אספקה מסחרית של מחשבים מבוססי איטניום, המעבד החדש של אינטל, שאמור להכניס אותנו לעידן של 64 סיביות. המוצרים הראשונים יהיו שרתים, אך שמענו מחברות רבות גם על כוונתן לייצר תחנות עבודה המבוססות על השבב החדש.
המספר 64 סיביות מתייחס, כמובן, לאורך פקודה סטנדרטית בשפת המכונה החדשה, אבל החדשנות של איטניום חורגת מהכפלת אורך המילים והגדלת טווח הכתובות למיליוני טרהבייט. מדובר בגישה חדשנית לארכיטקטורה של המעבד שאינטל קוראת לה EPIC, קיצור של Explicitly Parallel Instruction Computing, כלומר "עיבוד פקודות מקביליות במפורש".
זה לא המקום להעריך או להאריך בשבחי הארכיטקטורה החדשה ודי אם נאמר כי היא מהווה נתק מוחלט עם מה שהכרנו עד כה כ"ארכיטקטורת אינטל". כדי להריץ קוד 32 סיביות מהסוג שרץ על פנטיום או אתלון, אינטל הטמיעה בתוך איטניום "מנוע" של פנטיום. אבל איטניום לא מצדיק את קיומו בלי תוכנות המיועדות ספציפית לפקודות EPIC שלו.

קהילת לינוקס אחוזת תזזית

יישומים כאלה, 250 במספר, קיימים כבר היום עבור ארבע סביבות עבודה. יוניקס של HP ושל יבמ, ו-XP/2000 Windows של מיקרוסופט בגירסאות 64 סיביות. כאמור, עיקר המאמץ מרוכז כרגע בתחום השרתים ולכן מדובר בתוכנות "ארגוניות". מסדי נתונים, מערכות ERP ו-CRM, מנועי מסחר אלקטרוני ודומיהם. על שולחן העבודה נראה את תחנות אינטיום מריצות יישומים הנדסיים, גרפיים, פיננסיים ומדעיים, בעיקר בסביבות יוניקס. יישומים משרדיים ומשחקים יצטרכו לחכות עוד הרבה שנים להגירה ל-64 סיביות. עניין עצום בפלטפורמה החדשה התעורר בקהילת לינוקס העולמית. זו הזדמנות פז לכל מי שרוצה להראות את כוחו בכתיבת גרעין חדש ב-64 סיביות, או אלמנט מעניין למעטפת הגרפית. עבור האנשים האלה אין צורך בעידוד נוסף והשאלה, האם איטניום יגיע במוקדם או במאוחר לשולחן העבודה שלך, היא מיותרת. הם יכתבו קוד לאיטניום כי "הוא שם". בדיוק מאותה סיבה שמטפסים על אוורסט או הולכים לקוטב.

המומחים, כמו תמיד, מפקפקים

המצב מזכיר את 1985, כאשר אינטל הוציאה את 386, הראשון במעבדי 32 הסיביות של ארכיטקטורת 32-IA. גם אז המומחים פקפקו בנחיצות הצעד הדרסטי, שניתק את רצף התאימות בתוכנות PC. יבמ החליטה אפילו שהמעבד החדש הוא גוזמה מופרכת מעיקרה. מי צריך על שולחן העובדה ארכיטקטורה של Mainframe? הוראות ההנהלה לצוות הפיתוח של OS/2 (אז עדיין פרויקט "מיקור חוץ" (outsourcing) שהופקד בידי מיקרוסופט) היו ברורות: פלטפורמת היעד היא בת 16 סיביות ואל תחכו לתחנת עבודה מבוססת 386 בשנים הקרובות. תנו לנו לנצל את שדה הפעולה של 16 סיביות, שעדיין לא נחרש ברובו.
במיקרוסופט הבינו שאת המערכת ל-32 סיביות הם יצטרכו לפתח לבד, ולשם כך עליהם לשכור ארכיטקטים של תוכנה מחברות אחרות, למשל מדיגיטל. זה היה הזרע שהצמיח אחרי הרבה זמן את Windows NT.
בחברה קטנה בשם קומפאק הבינו שזו ההזדמנות להתנער מהסטיגמה של "יצרן תואמים". הם החליטו להקדים את יבמ ולהוציא מחשב 386 בלי לחכות לדוגמה של יבמ ובלי לחקות אותה. ההבנה הזאת הזניקה את קומפאק למסלול בו היא הפכה תוך 7 שנים ליצרנית ה-PC הגדולה ביותר ואחר כך לרכישה של דיגיטל, החברה שסיפקה למיקרוסופט את ההזדמנות הראשונה להתאים את Windows למעבד 64 סיביות.
אז נכון ש-Alpha - המעבד של דיגיטל שהוצג בגירסת 64 ביט - אינו הצלחה מסחרית וגירסת Windows עבורו אינה מופת לחיקוי. אבל מיקרוסופט למדה משהו מהתרגיל, מה שאי אפשר לומר על כל אלה שחושבים כי 64 סיביות על שולחן העבודה הם גוזמה מופרכת מיסודה.

מי ירים את הכפפה?

איטניום מחכה לקומפאק של 2001 - לחברה שלא תתייחס למוסכמות המטופשות, לפיהן קודם כל עליו להוכיח את עצמו בתור שרת ואחר כך לחכות 10 שנים עד שיגיעו יישומים מתאימים גם למשתמש הסופי. נכון שאפילו אינטל לא מאמינה במיוחד בחזון הזה - קרייג בארט, נשיא אינטל, אמר בביקורו בישראל כי הוא צופה תהליך של 5 עד 10 שנים לחדירת איטניום לישומים שולחניים - אבל אף אחד לא מצפה מחברה של 30 פלוס (מיליארדי דולרים) לחשוב בצורה נועזת במיוחד. להזכירכם, זה היה סטודנט אנונימי בפינלנד שחשב כי 386 יכול להיות פלטפורמה טובה לגירסה קומפקטית של יוניקס. עשר שנים עברו עד שהשם לינוס טורוולדס הפך לסמל המסחרי של מהפכת הקוד הפתוח. אנו לא רוצים לחכות עשר שנים עד שנשמע על הסטודנט שכתב בשנת 2001 את "יישום המחץ" עבור איטניום. אנו רוצים לשמוע על כך כאן ועכשיו. אנו זקוקים לסמל מסחרי חדש, רצוי כחול-לבן.

יהודה אלידע הוא העורך הראשי של netמגזין