מעשנים ומנגנים

מריחואנה היא ככל הנראה הסם הנפוץ ביותר בעולם, וגם אצלנו. הערכות שונות על מספר המשתמשים בישראל, נעות בין חצי מיליון למיליון. אחרי עשרות שנים של אכיפה כושלת, מתחילים להישמע קולות בעד התרת השימוש בה. מחקרים רבים ניסו לייחס למריחואנה תופעות לוואי או נזקים מצטברים, בהצלחה כה מועטה שחלק מהחוקרים שערכו אותם ממליצים להשתמש בה. ובכל זאת, המריחואנה נותרה בלתי חוקית, משום שחלק מהמעורבים בעניין שבויים בתפיסה ששימוש בסם אחד מוביל בהכרח לשימוש בסמים אחרים.
המוזיקה הלא-חוקית שמופצת באינטרנט בפורמט MP3, זוכה ליחס דומה לזה שקיבלה המריחואנה במשך שנים רבות. המעורבים בעניין, מניחים שצריכת MP3 מובילה בהכרח לצמצום ההוצאה על רכישת מוזיקה חוקית. בניגוד למריחואנה, כדאי לזכור, למוזיקה בדרך-כלל יש בעלים חוקיים. כמובן, אלו שנלחמים בMP3- הם בעלי זכויות היוצרים, אבל לרוב אינם היוצרים עצמם. ושוב, בדומה למריחואנה, לטוענים נגד MP3 אין שום הוכחות מוצקות על נזק אמיתי שהטכנולוגיה הזו גרמה. יש תיאוריה, ועד שלא הוכח אחרת המלחמה בעיצומה.

חבל על המאמץ

ההבדל בין הסם הטבעי לדיגיטלי, הוא שרוב הלוחמים במריחואנה כבר התייאשו, והלוחמים בMP3- מאמינים עדיין, משום מה, שיש להם סיכוי. העובדות כבר נקבעו בשטח - אי אפשר להילחם בתופעות בסדרי גודל כאלו במסגרת האמצעים המוגבלים של גורמי האכיפה. אפשר לרדוף אחרי סוחרי הסמים, אבל לא אחרי האנשים שמגדלים שיחי קנאביס במרפסת ביתם. אפשר לעקם את ידה של נאפסטר, ולצאת לחיסול סדרתי של תוכנות P2P אחרות, אבל אנשים ימשיכו לעשות Reaping למוזיקה ולהחליף שירים.
אלו מלחמות חינם, אבודות וגם מזיקות. משום שהן מסיטות את תשומת הלב מהסכנות האמיתיות. משום שהן מבזבזות משאבים יקרים. ומשום שהוצאת תופעה חברתית אל מחוץ לחוק, מוציאה פעמים רבות את השליטה בה מידי החברה.
בואו נדבר רגע על נזקי המלחמה במריחואנה. כשאמרתי שהמריחואנה היא הסם הנפוץ ביותר, לא הבאתי בחשבון חומרים כמו ניקוטין, אלכוהול, פרצטמול או איבופרופן. שני הראשונים, הם חומרים ממכרים ומזיקים הרבה יותר מ-THC, החומר הפעיל במריחואנה. גם להם יש אפקט פסיכו-כימי מובהק, וכלל לא ברור שהשימוש בהם אינו מוביל לשימוש בסמים אחרים.
שני האחרונים נצרכים בכמויות אסטרונומיות במשככי כאבים נפוצים, בהם רובנו משתמשים. לאורך זמן, ובכמויות מופרזות, הם עלולים לגרום נזקים למערכת העיכול, הכבד, הכליות, מערכת העצבים. המדינה אינה נלחמת בהם, לא משום שאינם מזיקים, אלא בגלל התפקיד התרבותי והכלכלי שלהם. או אולי משום שלגורמים שמפיצים אותם יש הרבה יותר כוח וכסף. ולא אמרתי מילה על סוכר, ועל ממתיקים מלאכותיים - אגף מרתק בפני עצמו של חומרים מסוכנים. שמו של הקפאין, אגב, מטוהר בכל מחקר חדש - הוא מסוכן אפילו פחות ממריחואנה.

האם באמת יש כאן בעיה?

המלחמה במריחואנה מסוכנת משום שהיא מסיטה את תשומת הלב מסמים אחרים, שלא הוצאו מחוץ לחוק. גם משום שהיא גוזלת משאבים יקרים שהיו צריכים להיות מופנים למלחמת חורמה באל.אס.די, אקסטזי, קוקאין, וסמים קשים אחרים, שהשימוש בהם גדל בקצב מפחיד בכל המדינות המערביות. והיא מסוכנת משום שהוצאת המריחואנה מחוץ לחוק מונעת אפשרות של פיקוח מצד משרד הבריאות. חלק גדול מצרכני המריחואנה מעשנים ללא ידיעתם "גראס מרוסס", שסוחרים חסרי מצפון מוסיפים לו אדולן, חומרי הדברה, וכל רעל אחר שעשוי להגביר את השפעתו.
באותו אופן, המלחמה ב-MP3 מסיטה את תשומת הלב ממה שנראה לכאורה כסימנים מובהקים לקרטליזציה ותיאום מחירים, שהם כנראה אלו שגרמו למחירים המופרזים ולהיווצרות הצורך בטכנולוגיה כמו MP3 מלכתחילה. היא מסיטה את תשומת הלב מהניצול המחפיר של אמנים על-ידי אמרגנים וחברות תקליטים. והיא מבזבזת משאבים יקרים, שהיו יכולים לשמש כדי להפוך את תוכנות החלפת הקבצים וטכנולוגיות ה-P2P למנוף חברתי וכלכלי עצום. התחום הזה מוכיח בכל פעם מחדש שהכוח האמיתי של אינטרנט הוא הכוח של המשתמשים (ושימו לב למשחק המילים המשעשע).
חבל, משום שבימים הלא קלים האלו, אין ספק שהנחמה העיקרית של הרבה מאד עובדי הייטק צעירים היא צריכה אינטנסיבית של חומרים לא חוקיים, משני הסוגים. במקום לעצום את העיניים, אולי הגיע הזמן להודות בזה, ולבדוק אם יש לזה פתרון. כמובן, יהיה צריך קודם לענות על השאלה - האם באמת יש כאן בעיה.