חותכים את הבגט לקוביות של צנטימטר על צנטימטר בערך. מי שרוצה את הסיסטם, זה הולך ככה: חותכים כל בגט לשני חצאים. חותכים לאורך לשלוש פרוסות ואז כל פרוסה שוב לאורך לרצועות. כל רצועה – לקוביות. מתוחכם ושיטתי כאחד!
ממיסים את החמאה ומטגנים בה את הבצל עד שהוא נהיה שקוף. מוסיפים את הפטרוזיליה ממשיכים לטגן כדקה וחצי. מורידים מהאש ונותנים לתערובת לנוח ולהתקרר.
ממליחים את קוביות הלחם. מחממים את החלב כמעט עד רתיחה ושופכים על הלחם. מצננים. עכשיו עד שזה מתקרר אפשר לשתות משהו (הצורה הבטלנית של הכנת הכופתאות), או ללכת ולעשות משהו אחר בינתיים, שזו בהחלט הדרך הייקית. זה לא יוצא אותו טעם!
שופכים על תערובת הלחם את תערובת הבצל ומערבבים. בסדר גמור לעשות את זה בידיים אם אין אף אֶחט במטבח איתך.
טורפים את הביצים ושופכים על תערובת הלחם-בצל. מערבבים היטב, מוסיפים את פרורי הלחם והקמח ומערבבים שוב. אם התערובת דלילה מדי ולא ניתנת לעיצוב – מוסיפים פרורי לחם.
בידים לחות, מעצבנים כדורים בקוטר של 7 ס"מ לערך מהלחם, אפשר גם יותר קטנים.
מעבירים למים הרותחים (בעדינות, לא לקלוע מרחוק, זה לא כדורסל!) ומרתיחים שוב. מבשלים 15 דקות מרתיחה שניה ברתיחה עדינה שלא יתפרקו הכופתאות. מוציאים את אחת הכופתאות ובודקים אם היא מוכנה. אם בפנים הכל עשוי ואפוי – אפשר להוציא.
מוציאים מהמים ודוקרים כל אחת בקיסם כך שיצאו האדים.
