|
 |
|
| לכל הטורים של בני לאו |
 |
|
|
|
|
|
מצוות הנחלת התורה לדורות הבאים אין פירושה שיש לשמור עליה בצמר גפן, הרחק מעיני כל. עלינו ליצור תורת חיים, לשלב מסורת וחידוש - ולהתחיל מבראשית. טור פרידה |
|
|
|
|
|
|
דווקא כשאתה רוצה להתבצר בעוצמה שבנית בכל שנת עמלך, מחייבת אותך התורה לצאת לסוכה, שמסמלת יותר מכל את חוסר הביטחון - אבל גם את הגנתו הישירה של אלוהים |
|
|
|
|
|
|
רגש האשם נדחק לרוב הצידה על-ידי מערכת של מגננות ותירוצים. לעולם התשובה צריך הרבה אומץ - בחברה, במשפחה ומול בורא עולם |
|
|
|
|
|
|
בשונה מהאויבים המקיפים אותנו, אנו לא מנופפים במאכלת. אנו מצווים לקחת שופר של איל - זה שבא כקורבן העקדה במקום הבן - ולהשמיע קולות יבבה לצד קולות הגניחה |
|
|
|
|
|
|
יישור ההדורים הוא המפתח לחיי חברה תקינים. אך את העיתוי לבקשת מחילה ופיוס יש לבחור בזהירות |
|
|
|
|
|
|
התורה מבקשת לעדן את תחושת הבעלות ומצווה על הבאת ביכורים. היא גם מזכירה שחברה לא יכולה להסתפק בעמל ללא רוח. עבודה - ודאי; דת עבודה - חלילה |
|
|
|
|
|
|
התורה מזהירה מהאש המשתוללת בעולם בזמן מלחמה, ואינה מבחינה בין צדיקים לרשעים. והרוע מתחיל בתוכנו |
|
|
|
|
|
|
התורה מכירה בצורך לשחרר קבוצות שונות משירות פעיל במלחמה. הבעיה מתחילה כשמנהיגים מקדמים אינטרס אישי או משפחתי, בשעה שחייליהם מוסרים את נפשם |
|
|
|
|
|
|
בדיוק מפליא מתאר ירמיהו הנביא את הימים האלה: כאב ובלבול, ניכור מחוץ ומבית. אך אם נשכיל לערוך בדק בית אמיתי, נצא מהמכה מתוקנים יותר, שלמים וזהירים יותר |
|
|
|
|
|
|
אחרי שנים של גלות פסיבית, הבין העם היהודי שעליו לשוב ולהילחם על עצמאותו. במלחמה אין סומכים על הנס - אבל גם לא רק על "כוחי ועוצם ידי" |
|
|
|
|
|
|
הומניזם שלא במקומו אינו מלמד על ערכים נעלים, אלא לכל היותר על טשטוש זהות. אבל גם התלהמות לאומית שאינה כואבת את מותם של אזרחים בלבנון לא הולמת את רוח האבות |
|
|
|
|
|
|
אנו נכנסים לשבוע שחל בו תשעה באב בכאב ודאגה. עתיד העם היהודי, המבקש לשוב ולהיבנות בארץ, נתון בידינו |
|
|
|
|
|
|
יש מציאות שבה אי-אפשר לעצום עיניים ולהתבשם מניחוח של שלום עולמי, כשהאויב מתחמש לך מתחת לאף. מלחמת מדיין היא הדוגמה לצורך להתעורר מחלומות מתוקים מלאי אשליה |
|
|
|
|
|
|
חרף הפיתוי גדול למכור את זכויות המקדש, החכמים שמרו עליו מכרישי ההון כשהגבילו בחקיקה את החופש של נדבנים למיניהם. אבל הבית התמוטט כשאחים צרו אלה על אלה |
|
|
|
|
|
|
בלעם אמנם בא לקלל ויצא מברך, אך בכל זאת הצליח לחשוף כמה מנקודות התורפה של הישראלים. בלק הבין את הרמז, וכיוון את בנות מואב להתקרב למחנה ולפתות את צעיריו. התוצאה לא איחרה לבוא |
|
|
|
|
|
|
בשירת משה הוא היוזם והמבצע, העם עונה לו על כל דבר ודבר. מרים טוענת שהעם צריך להוביל, ותפקיד המנהיג לסייע ולדרבן. אבל שניהם לא יהיו שם, בכניסה אל הארץ המובטחת |
|
|
|
|
|
|
הטענה על ריכוז סמכויות של דת ומדינה ביד אחת - לגיטימית. אבל אש המרד, שמובל על-ידי אינטרסנטים מושחתים, אוכלת את כולם |
|
|
|
|
|
|
כמו ילד מלא חרטה, נחושה נבחרת מבני ישראל לקחת אחריות ולתקן את חרפת המרגלים. משה יודע שהגזירה האלהית היא סופית. ומה ביאליק חושב על זה? |
|
|
|
|
|
|
אוי לעם שכל מנהיגיו עסוקים רק בענייני הבשר בלי חיבור של ממש לחזון ורוח, אך אבוי למי שמנהיגיו משוטטים בעולם של רוחניות מבלי לחוש את מצוקותיו |
|
|
|
|
|
|
הכפייה האלוהית הזו, עם הספירה המתמדת, הפכה אותנו לבני-זוג די בעייתיים. אבל יש גם דרך אחרת |
|
|
|
|
|
|
מדי פעם בא איזה כוח חיצוני - איראן או חמאס - ומדביק את השבטים בברית גורל מייאשת. אך בהיעדר עננים שכאלה, מתפזרים השבטים - הכתום והכחול - ומתנתקים מהחוט הסמוי |
|
|
|
|
|
| | |
|
| | | |
