 |
| ע"ע אהבה / יועד לוסטיג |
 |
|
 |
 |
|
 |
עמדתי והסתכלתי עליה, ראשי מריץ אלפי שורות של טינה, כעס ומבוכה, אבל שום דבר לא התאים, אז חייכתי את החיוך הכי ציני שיכולתי, אמרתי לה "את זבל" והסתלקתי משם. סיפור |
 |
| יועד לוסטיג (09:31 ,06/05/10) |
|
|
 |
 |
|
 |
היא עמדה לשאול אותו דבר מה נוסף, אבל אז חדר אליה בפראות נואשת, וידיה שהחזיקו בעורפו הירפו ותפסו את צידי פניו. המבט בעיניה היה כמתייסר ולא מאמין, וכל שנפלט מפיה היה: "אהההההההההה" ארוך... זו היתה התחלת הסוף |
 |
| יועד לוסטיג (13:24 ,02/07/08) |
|
|
 |
 |
|
 |
היא ישבה מולי באוטובוס, ואפילו תפסתי הצצה חטופה בתחתוני הכותנה הלבנים שלה. ברגע האחרון רשמתי לה את הטלפון שלי, והיא אפילו לקחה בכיף. סיפור חיזור עם לקח |
 |
| יועד לוסטיג (10:01 ,26/11/07) |
|
|
 |
 |
|
 |
נראה שכל עמיתיי להפלגה ניהלו חיי טלנובלה מתקדמים, וכולם צחקו וטפחו זה לזה על השכם ובירכו זה את זה על התכסיסים השונים בהם השתמשו כדי להימלט. התחלתי להרגיש קצת לא נוח. אין לי בעיה כשבורחים מסיבה טובה, אבל מעבר לחוסר האמינות של סיפוריהם, הזלזול הבוטה כלפי הבחורות שחלקו איתם את אמונן ויצוען גרם לי חוסר נעימות |
 |
| יועד לוסטיג (10:54 ,29/10/07) |
|
|
 |
 |
|
 |
אני תוהה אם את זוכרת את הערב ההוא. הייתי נוהג עבורך באותו ערב לנצח, חוצה את הגבול וממשיך עד שים אכזר כלשהו היה בולם את מנוסתנו. אבל לא היה לך סיכוי לדעת, לא אז ולא עכשיו, כשאת נוסעת עם בחור אחר שגם אותו כנראה לא תזכרי |
 |
| יועד לוסטיג (06:25 ,20/09/07) |
|
|
 |
 |
|
 |
כי אני חייב להיות אשם, אני הרי הגבר. למשוואה "אחותך, אמא שלך, אשתך" פשוט חייב להיות צד שני, וזה אני. אני האח, הבן, האבא והבעל. תראו לי אנס אחד שלא ענה על לפחות אחת מההגדרות שציינתי. מירמור קטן ומחויך בצבעי פסטל |
 |
| יועד לוסטיג (12:41 ,01/08/07) |
|
|
 |
 |
|
 |
שעה וחצי עוברות. מצידה השני של הדלת אני שומע בעיקר קולות של בכי ויבבות. להישאר, ללכת, להפריע באמצע? כשפתאום זוגתה צועקת בהיסטריה: "היא לא זזה!" תמיד אני צריך לנקות אחריהם, ואפילו סקס-פיוס לא יוצא לי מזה |
 |
| יועד לוסטיג (09:24 ,05/06/07) |
|
|
 |
 |
|
 |
אני בריצה כבר הרבה זמן. נע על פסי הגלגלת שלעיתים נעה כנגדי, דורשת ממני מאמץ אדיר רק כדי להישאר במקום, לעיתים זורקת אותי קדימה, כשכל שנותר לי זה לשמור על שיווי משקל. כך אני חי כעת, לא נוסע מהר - טס נמוך. אומרים שבין 29 ל-30 זו פשוט שנה של טירוף. הילד כבר בן 30 ובוער |
 |
| יועד לוסטיג (09:47 ,10/05/07) |
|
|
 |
 |
|
 |
הולך אני לתור בגן אשר בראשי, חולף על פני שער הכניסה עם אורות הניאון "גן האהבות חסרי התוחלת", שואף את ריחו החם של זיכרון ידיים שהושטו פעם לגעת בי וכיום אוחזות אחר. מנסה להבין, תר אחר גילויים חדשים, טעויות שטרם תוקנו |
 |
| יועד לוסטיג (10:33 ,26/04/07) |
|
|
 |
 |
|
 |
אלוהים כמובן לעולם לא יוותר על בדיחה מוצלחת. "אתה מדבר ומדבר כל כך הרבה על בחירה, שהחלטתי לצ'פר אותך חביבי", אמר לעצמו ושלח לי שתיים לבחור מהן, אחרי תקופת יובש. חביבי, שלוף החוצה את הלב ותטיל אותו, תראה איזה צד הוא נופל, תשתדל לא להשאיר כתמים על השטיח |
 |
| יועד לוסטיג (08:43 ,19/03/07) |
|
|
 |
 |
|
 |
במצב היום, של מעין "מלחמת מינים", אני רואה כהתפתחות חיובית התנסויות מיניות בין נשים, לאו דווקא לסביות. הן מאפשרות בנייה מחדש של הסולידריות הבין-מינית, והפנמה: המגדר שלי לא מושלם, והמגדר האחר לא בהכרח אחראי לכל הבעיות שלי. משנה מי האדם שמולך, לא מה יש לו בין הרגליים |
 |
| יועד לוסטיג (10:25 ,09/03/07) |
|
|
 |
 |
|
 |
טעמם של המים מתוק כל כך, אבל את טעם הלוואי המר שלהם האלכוהול אינו יכול להטביע. את המצפון הרבה יותר קשה להטביע מאשר את הכבד. "אל תספר" הוא חבל ארוך מאוד, ועד שאתה שם לב שהוא כרוך מסביב לצווארך, כבר מזמן פספסת את כל תחנות היציאה שחיכו לך בדרך |
 |
| יועד לוסטיג (19:32 ,18/02/07) |
|
|
 |
 |
|
 |
אחד הסיפורים השנואים עלי הוא "הברווזון המכוער". הברווזון עובר דחייה אחר דחייה בשל חיצוניותו השונה. הקורא לומד להזדהות עם הכאב של הברווזון המבקש חיבה וקירבה, ומנגד - לסלוד מהאופן בו החברה שופטת את השונה. ובסוף? הברווזון הופך לברבור צחור ומדהים. הוא כעת יצור יפה - אפשר להתחיל לאהוב אותו. ומה עם היופי הפנימי? טור פרידה |
 |
| יועד לוסטיג (07:43 ,26/12/06) |
|
|
 |
 |
|
 |
בניגוד לדעה הרווחת, אמר לה אורן, גברים הרבה פחות טיפשים ממה שאתן מוכנות להאמין, והבחורים החמודים - במיוחד. מה בוער להם? שנים הם חיכו בצד ואכלו כאפות מהפרינססות. גם הם ראו 'סקס והעיר' ותפסו את מה שאתן מסרבות להודות בו: הם הסחורה החמה עכשיו בשוק. יש להם את כל בנות ה-20 וצפונה, ובנוסף את כל הגרושות שבסבב ב' |
 |
| יועד לוסטיג (10:34 ,16/11/06) |
|
|
 |
 |
|
 |
פעם לא היה לי אכפת אם הגרב ישב ממש ממש בנוח על הרגל, אם הוא נראה טוב, עומד בשחיקה היומיומית של הכביסה של החיים. לא היה לי אכפת אם הוא לבן או שחור או צבעוני, אהבתי את התחושה המלטפת העוטפת אותי. אתם חושבים שאני מדבר רק על עצמי ורק על גרביים? תחשבו שוב |
 |
| יועד לוסטיג (11:26 ,20/10/06) |
|
|
 |
 |
|
 |
המוני בחורות הולכות, מחליקות, זורמות לתוך הבניין הכחול היהיר, מתנענעות. גלים של חלומות נשיים, חולפות על פני, מחויטות, לבושות אלפי גוונים של שחור. כל אחת נושאת הזיה רגעית קטנה של קשר. ואז נתקלתי בה, נערה של סקס בלתי מחייב, לוהטת ואוהבת את זה קצר ומריר |
 |
| יועד לוסטיג (14:18 ,12/09/06) |
|
|
 |
 |
|
 |
כבר מספר ימים נעה שקטה, אחרי תקופה סוערת ונסערת שנמשכה זמן רב. הבטתי בריכוז בפניה. סימני השחור מתחת לעיניה דהו מעט, וניכר שזווית פיה, אשר קרוב לשנה כבר נמשך תמידית כלפי מטה, עברה למצב אופקי יותר. הקמטים במצח התרככו, וברגעים חפוזים ניתן היה לראות אפילו את עקבות גומתה המפורסמת. כי אחרי יותר משנה של פרידה, הוא התקשר |
 |
| יועד לוסטיג (09:52 ,08/08/06) |
|
|
 |
 |
|
 |
הכוחות נערכים משני צידי המתרס. "בנות ביצ'יות", "גברים גסי רוח", "משתרללות" ו"קמצנים" צועדים לעבר המוצבים בחזית ואינם שואלים את עצמם לשם מה. אומץ הוא ללכת עם ליבך תחת אש, בלי לדעת אם היא רואה בך אויב או אוהב. זו העוצמה האמיתית, היכולת לבחור, לא היכולת להיפגע |
 |
| יועד לוסטיג (09:11 ,19/07/06) |
|
|
 |
 |
|
 |
הביקיני שלה הרגיש נוח בסביבתו. הים התנמנם לאור שקיעה אדמוני, מפזר רסיסים רכים על ילדים שחפרו מסלול ישיר לסין. יש משהו ביופי של אשה שהיא גם אם. האישיות מופגנת בקמטים ליד העיניים, בסימני המתיחה על הירך ובפגמים קטנים נפלאים שמצהירים: "גוף זה הוצא מהניילון ועבר שימוש" |
 |
| יועד לוסטיג (16:21 ,24/07/06) |
|
|
 |
 |
|
 |
מלאכיות סדום חיכו לי כשהגחתי אט אט ממאורתי. פורשות כלפי ידיים לחיבוק, רגליים ללפיתה ושפתיים מלאות חום והבנה. ללא מחשבה על העתיד, ללא תהיות על העבר, קיבלו אותי המלאכיות, קיבלו את כולי. ניגשות בצעד בטוח וחיוך דק ומסמנות בגופן את שביל הירידה מהצוק ממנו תכננתי להשליך את עצמי. זו גדולתה של העיר הגדולה, היא ממסכת את הרעש הפנימי |
 |
| יועד לוסטיג (11:19 ,06/07/06) |
|
|
 |
 |
|
 |
עם כל קשר שנגמר היא לוחצת על הכפתור ומתנקה. עושה restart למערכת. זורקת לפח את הצורך ואת זכרון המגע, משליכה מבלי להניד עפעף את חוסר ההתאמה, את הכישלון. לוחצת מהר מהר על הכפתור, לפני שהלב יספוג את הכאב המשתחרר כמו רעל. לוחצת כדי שתוכל להפסיק לרגע להרגיש. אבל מה עושים כשהכפתור של הלב נתקע? |
 |
| יועד לוסטיג (08:49 ,07/06/06) |
|
|
 |
 |
|
 |
בנסיעה אחת לכיוון תל-אביב, שהסתיימה אי שם בשדה בבית שמש, אלוהים משך בידית ושינה את המסלול עליו דהרה הרכבת של חיי ואפילו לא ידעתי. בבת אחת הטמפרטורה צנחה. לא שאלתי אותה מה קרה, והיא מצידה לא טרחה להסביר. שתי משוואות, נעלם אחד. תמיד שנאתי את האלגברה של מערכות יחסים. וכשנמצא הפיתרון, הוא רק העלה בי עוד שאלות |
 |
| יועד לוסטיג (13:11 ,22/05/06) |
|
|
 |