יאיר, רפי, ניסים וג'סיקה רביט

"כמה טוב שבאת הביתה", שר אריק איינשטיין בפרומו החדש והכחלחל של שידורי רשת, שמזמין אתכם לצפות במיטב השידורים, שאמור לכוון אתכם אל המקלט כשיש שם מופעים של רשת, שאמור להציג את פניה של הזכיינית באור הכי טוב שאפשר. פרומו, כמו כל פיסת עשייה טלויזיונית אחרת, הוא מוצר מורכב שערימה שלמה של בני אדם הגו, תכננו, תסרטו, הפיקו, צילמו, ביימו, הקליטו, ביצעו, גימרו ושידרו. פרומו אינו גחמה מקרית של רגע. לפיכך,מותר וגם רצוי להקדיש לו את תשומת הלב הראויה למוצר שמציג לראווה את פניה של הזכיינית.
ובכן, מה רואים? את נסים משעל, משופצר ומאופר כיאות, מחולף ומעונב, והוא מחייך אלינו, הצופים. את רפי גינת, גם הוא במצב צבירה ייצוגי מאוד, כולל עניבה, ומחייך. את יאיר לפיד, במצב הצבירה הרגיל שלו, כולל חיוך (מקסים!) של מיליון דולר. ואת שרה ג'סיקה-פרקר. בקומבינזון. ואריק איינשטיין שר "כמה טוב שבאת הביתה".
וכדי שגם רפי השכל שבינינו יבינו היטב על מה מדובר, ומה יש בבית הזה שכל כך טוב לחזור אליו, מתעכבת המצלמה שוב על משעל, גינת, לפיד – ועל שרה ג'סיקה-פרקר, שמרימה את עצמה ואת הקומבינזון ממקום מושבה והולכת לאנשהו, או נבלעת באופק המדומה של המצלמה, לא חשוב מה.

בעיה? איזו בעיה?

אז מה לא בסדר בתמונה הזאת? מה לקוי בפרומו השוביניסטי המעצבן הזה? הכל ממש בסדר גמור. רשת מציגה את עצמה כמה שהיא באמת: זכיינית טלויזיה שבשידוריה אפשר לראות על גבי המרקע המון גברים חשובים ומכובדים וכוסית. הם עושים חדשות וראיונות, היא לא צריכה לעשות כלום, רק להנכיח קצת את הקומבינזון. כך נראה הבית של רשת. כמה טוב שבאת הביתה, שר איינשטיין, פונה אל כולנו בלשון זכר. אולי – מחשבה רדיקלית משהו – הפרומו פשוט לא מיועד לי, או לחמישים אחוז מן הצופים, שהן, לגמרי לא במקרה, צופות?
נסים משעל, כשהוא לא מלבה מדורות מחלוקת בכוח, עושה תכנית ראיונות פוליטית טובה, אם זה הז'אנר שמעניין אתכם. רפי גינת, כשהחוש הדרמטי שלו לא מעבירו על דעתו, עושה תוכנית צרכנות אפקטיבית ומצוינת. יאיר לפיד, על פי עדויות אוהביו, תמיד מקסים, פשוט מקסים, בין כשהוא סוחט מצופיו דמעות ובין כשהוא סוחט מצופותיו את ה"איזה מאמי" הצפוי, כי הוא באמת נורא חמוד (ומקסים!). ושרה ג'סיקה-פרקר היא ייבוא מלבב של סדרת כבלים מצוינת –בארצות הברית לא היו משדרים את "סקס והעיר הגדולה" ברשתות הגדולות מפאת הלשון, העירטול והבוטות של הסצינות – אבל היא ממש לא בליגה של אלו שעושים טלויזיה רצינית ואיכותית, נכון? והם רק בנים, נכון?
תהפכו את לוח המשדרים בערוץ 2 על קרבו ועל כרעיו, תחטטו אצל כל הזכיינים, ותמצאו שהטלוויזיה שמוצעת לכם מתכווננת באופן עקבי לתוכניות שגברים עושים. תמספרו, תעשו כל סטטיסטיקה שבא לכם, ותמצאו שייצוגן של נשים בפני המצלמה לא שונה במאומה מייצוגן המעליב במוסדות חיינו הממלכתיים. תקשיבו לראיונות עם נשים – ותמצאו שהמעטים שאכן מתרחשים מסתיימים איכשהו בפניה לאשה בשמה הפרטי, בעוד שמרואיין ממין זכר זוכה לאזכור תדיר של שם משפחתו ותאריו. תצפו בחדשות, תראו בעצמכם מי הכתבים והעורכים והמגישים הבכירים. תעקבו אחרי הקרדיטים, ותראו שמסתמנת כאן בעיה, שאינה רק בהעדר ייצוג הולם לכשרונות של נשים, אלא מעבר לזה: בהתעלמות מוחלטת מכך שקיימת בעיה.

אנחנו לא העולם

שוביניזם הוא אידאולוגיה. בדיוק כמו פמיניזם, רק הפוך. אידאולוגיות מוצלחות באמת הן שקופות לגמרי לצרכניהן: פשוט לא שמים לב אליהן, ודי. כשאנחנו שומעים את "ים השיבולים" של הגבעטרון, לרוב איננו חושבים שמדובר בתוצר אמנותי של אידאולוגיה מובחנת (ציונות מעשית, קידוש ערכי החקלאות). אנחנו רק שומעים שיר מוכר, ואולי אפילו אהוב. רובכם –כשתראו את הפרומו של רשת – לא תבחינו בכך שהוא תוצר של שוביניזם כל כך טהור וכל כך מוצלח, עד שאיש מבין העושים במלאכה לא ראה זאת לפני שהפרומו עלה לשידור. יהיו ביניכם כאלה שיתהו על קנקנה של הכותבת וישאלו מה קרה לה, או למה זה מעצבן אותה, או שיגידו שככה זה בעולם ואין מה לעשות. ובכן, לא. בעולם הטלוויזיוני המערבי, פרומו כזה היה נפסל לשידור בידי הזכיינית עצמה, מחמת ידיעה ברורה שחלק מחמישים אחוז ויותר של צופות היו מעקמות את האף בסלידה. אבל אנחנו לא שייכים לעולם הזה, אלא לעולם השלישי, שבו מייצרים טלוויזיה צעקנית, מניפולטיבית עד זרא, שובניסטית במובהק – ובאמת שלא צריך להתנצל על זה בפני איש.
אז כמה טוב שבאת הביתה. באתָ, ולא באת. ואיך נראה הבית? יושבים בו שלושה גברים מוקפדים ומוצלחים פלוס כוסית בקומבינזון. תודה על ההזמנה, אבירי הפרומו מבית רשת, ותודה שהבהרם לי שזה ממש לא הבית שלי.