החשוב שהיה לדחוף

פוליטיקאים עוסקים בדחוף ודוחים את החשוב, עד שלפתע הופך החשוב לדחוף. תחושת הדחיפות אינה מתעוררת אצלם אלא לאחר שקנתה לה אחיזה בציבור. ראו, למשל, סיפור היחס המספרי המשתנה בין היהודים לערבים בין הים לירדן. היחס הזה מעצב את דיוקנה של המדינה, אבל עד לא מכבר הוא לא בלט בשיח הציבורי ולכן לא הדריך את מנוחתם של הפוליטיקאים. הציבור הרחב לא הירבה לעסוק בו מפני שזה טבענו: איום גדול שאינו מיידי, נדחק מפני התקווה שתתרחש איזו תפנית פלאית.
אין חדש בתחזיות הדמוגרפיות הקובעות כי תוך שנים ספורות ישתווה מספרם של היהודים והערבים בין הים לירדן, תוך פחות מ50- שנה יאבד הרוב היהודי במדינת ישראל, מספר היהודים בעולם מתמעט בקצב מהיר מאוד, ומאגריי העלייה כמעט אזלו. החידוש הוא רק בכך שהתבדו כל הנחמות שסייעו ליהודים להשתמט מן הצורך להתעמת עם משמעות המספרים.
מה שגם להפצעת התודעה אינה אוריינות מתמטית, אלא המלחמה בשטחים הכבושים. לפתע התברר לכל שלא קל לשלוט באוכלוסייה גדולה, שתוך שנים מעטות תשתווה לאוכלוסייה היהודית. הקזת הדם היכתה בתודעה יותר מעיונים מלומדים בשאלות של מוסר, זכות אבות ואסטרטגיות מגננה.
מעתה עתידה "הבעיה הדמוגרפית" לכפות את עצמה על השיח הפוליטי בישראל ולהעסיק אותנו
עד כדי כך שנתקשה להתפנות לעניינים אחרים. הזמן דוחק, התעלמות מסוכנת ומגוון העמדות אינו גדול. כל יהודי בישראל צריך להחליט באיזה מ – 8 הפתרונות המוצעים יתמוך ולגזור מכך את התנהגותו הפוליטית.
1. "סערת המלחמה": יש לסלק את ערביי א"י אל מעבר לירדן. רחבעם זאבי דיבר על "טרנספר בהסכמה", אבל יורשו, בני אלון, מטיף לגירוש המונים שימרו את פינו. מי שמשליך את יהבו על "סערת מלחמה" עשוי לדאוג למלחמה סוערת, אבל מה יקרה אם הפלסטינים יתחכמו לנו וייכנעו?
2. "אפרטהייד": הערבים ייכלאו במחוזות קטנים, עצמאיים לכאורה ומשועבדים למעשה, כגון אלה שהאפריקנרים קראו להם "בנטוסטנים".
3. "גר תושב": הערבים יורשו להתגורר בישראל הגדולה כאורחים שאזרחותם ירדנית, וכך יימנע מהם להשפיע על צביונה של המדינה היהודית. ומה אם ימשיכו בהתקוממותם? אם יתקוממו, תתחולל "סערת מלחמה".
4. "היפרדות בהסכמה": תוקם מדינה פלסטינית עפ"י המתווה ששורטט בשיחות טאבה.
5. "היפרדות בכפייה": התכנסות מיידית לקווי 67', הקמת גדר, זריעת שדות מוקשים והנחת הפלסטינים לגורלם.
6. "ביי ,ביי, אום אל פחם": זו גרסה משופרת של (5) וכוללת העברת ישובים ערביים גדולים במשולש ובנחל עירון אל התחום הפלסטיני, תמורת סיפוח שטחים דלילי אוכלוסיה וישובים יהודיים ביו"ש.
7. "חלומו של חואתמה": מדינה אחת מנהר עד ים ומעמד אזרחי זהה לכל תושביה, כפי שהציעו נואף חואתמה, מנהיג "החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין", וגם תנועת "מצפן" ו"דרך הניצוץ".
8. "נמתין": אין בנמצא פתרונות טובים, אך מצבנו אינו רע כלל. מוטב להתנזר מפתרונות רדיקליים ולהגיב לנסיבות, המשתנוה במהירות רבה יותר מכפי שהדמיון יכול לחזות. הנוסח הדתי של (8) הוא הסתמכות על נס.