שתף קטע נבחר

שרון את פואד טובים לערבים

מעולם לא עמדה לפלסטינים עזרה גדולה יותר מהמצב המידרדר של ישראל. הם מקיזים דם אבל אנחנו יורקים דם. אם אדם מוכשר וחכם כמו רמון יחבור למצנע, לפחות תוכל להיות תקווה

כושרם של הימין והשמאל להמציא מציאות שתתאים להזיותיהם מסייע לפלסטינים יותר מהמלחמה בנו. הורדת התנחלויות ונסיגה מלאה אינן מעניינות אותם. הדבקות בשטחים מחזקת אותם. בניגוד לאגדות השמאל, כאשר הוצע להם הכל מכל כל הם סירבו, כי 96 או 98 אחוזים שלהם הם, כפי שקבע אבו מאזן, מאה אחוז ואחד. הם זכות השיבה, השוללת קיומה של מדינת יהודים בארץ ישראל. כך היה אחרי הכרזת בלפור, אחרי תוכנית פיל, אחרי החלטת החלוקה של האו"ם ובימי הלאווים של חרטום. אם יהודים רוצים להתיישב בארץ, להתפלל ולחכות למשיח – זה בסדר. ישות, לא. מ-1920 הם אומרים זאת בכוח הנשק.
אילו פונו ההתנחלויות וכל השטחים רק כדי להביא שלום, הערבים היו מתנגדים. אם יפונו רוב השטחים בגלל מה שטוב לישראל, הפלסטינים יפסידו. בניגוד לנו, להם יש סבלנות. שתי הכלכלות קורסות, אבל הערבים יודעים לחכות. מעולם לא עמדה להם עזרה גדולה יותר מהמצב המידרדר של ישראל, שקשה לה בלי העינוגים והמכוניות והנסיעות לחו"ל. לישראלים אין גפנים בגינה ואין עז ליד הבית ואין עץ זית. והערבים יודעים שהישראלים הם עם חסר סבלנות.
לכן מעולם לא הייתה לערבים ממשלה נוחה יותר מזאת של שרון ופואד. על כל פיגוע מגיבים בכוח. התגובה מולידה עוד פיגועים. 40 אחוז פראיירים מפרנסים מאות אלפי פרזיטים הנחוצים כדי להצביע בעד המשך הברוֹך. כן, חייבים להחזיק, בהון עתק, אוגדה שלמה כדי לשמור על 5,000 מתנחלים שנאחזים כמו קוץ בתוך מיליוני ערבים. שרון את פואד טובים לערבים. הערבים מקיזים דם אבל אנחנו יורקים דם.
כך גוברת היום הכמיהה – וטוב שכך – לבוא מישהו שלא היה בשלטון, כמו פרס או שרון, מאז ימי החשמונאים. שיבוא מישהו שניהל עיר דו-לאומית ונקי מכל השגיאות של חובבי השלטון המתחלפים זה עם זה כבר עשרות שנים. אם אדם מוכשר וחכם כמו רמון יחבור למצנע, לפחות תוכל להיות תקווה.
ממשלה שלהם ושלאחרים יכולה לנצח במלחמה, אם תבין שכדאי לישראל לסגת מ-90 אחוז של השטחים, לפנות את רוב ההתנחלויות, לצאת מהמיתון הכבד ולומר לערבים: שלום אינכם יכולים לתת. אין לכם מנדט היסטורי. במדינה הערבית הגדולה שלכם אין מקום לישויות נבדלות (ראו לבנון, ראו הקופטים במצרים). אם אתם רוצים לחיות, תעשו הסכם ביניים. ראו אותו כחוזה שכרת מוחמד עם היהודים, חוזה שתרבותכם מתירה להפר אותו. אבל דעו שישראל חזקה, עם כלכלה בריאה ועם תקווה, תעשה לכם את המוות אם לא תקבלו אחרי קרוב למאה שנה את העובדה שהיהודים חזרו לביתם הלאומי. הפרת הסכם כזה תהיה עילה למלחמה שבה תפסידו. אם אתם מחכים לסלאח א-דין חדש, הוא מתעכב ממש כמו המשיח היהודי. לכן, אם ניאבק על השטחים רק נגד הערבים נפסיד את המדינה שלנו. אם נהיה חכמים, ננצח אנחנו ואתם. לפחות לעוד מאה שנה, ואחרי זה המבול.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים