ותודה ל"אל-סם"
הדבר היחיד שהמשטרה סגרה ביום המריחואנה היה המיקרופון, ובכך הוכיחה שמה שמפחיד אותה יותר מכל הוא דיון פתוח בחוקי הסמים
השנה זכו משתתפי הפיקניק המסורתי של יום המריחואנה לחוויה
מגבשת. באה המשטרה, סגרה את ההגברה ועיכבה כ-30 אנשים לחקירה. זאת לא הייתה הפתעה גדולה אלא כרוניקה של פיצוץ ידוע מראש. אחרי שארגון "אל-סם" הגיש בג"ץ הזוי נגד משטרת ישראל וארגון לא קיים בשם "עמותת עלי ירוק" (ששמו דומה לשמה של מפלגה שלא ארגנה את האירוע), נאלץ בג"ץ לפסוק לטובת המשטרה ולציין ש"המשטרה תפעיל שיקול דעת" לגבי שמירת הסדר הציבורי. בלית ברירה, המשטרה נשארה עם השיקול-דעת ביד והייתה צריכה להראות שהיא לא מתעלמת מהפרות חוק. כל מי שנתפס עם ג'וינט ביד עוכב לחקירה, ואחרי מספר מסוים של תפיסות הוחלט ש"מתקיימת פה מסיבת סמים" וצריך להפסיק את האירוע.
ברור לכל שוטר שמי שנתפס בפיקניק עם ג'וינט היה מעשן את אותו ג'וינט במקום אחר אם לא היה מגיע לפיקניק באותה שבת. חלקם היו אולי נתפסים, רובם לא. שיקול דעת הוא עניין חמקמק, במיוחד כשמדובר בחוק שעל פיו כמיליון אנשים צריכים לשבת בכלא. למדינת ישראל אין תקציבים לכלוא כל-כך הרבה אנשים (שלא לדבר על הנזק לכלכלה כשאלה ייעלמו משוק העבודה), ואין מה לדאוג: מעולם לא הייתה כוונה לעצור את כל המיליון. אז מי כן ומי לא? כאן מגיע תורו של שיקול הדעת. זכור לי, למשל, מקרה שבו נעצרו שני נערים - חברים, אבל אחד מהם בן של עשירים מפורסמים והשני לא. העו"ד של העשיר שיחרר אותו אחרי כשעתיים. העני נשלח למעצר בית של תשעה חודשים כי מצאו אצלו קצת גראס שקנה מידידו העשיר. עניין פשוט של שיקול דעת.
כשיש כל-כך הרבה חופש לשיקול דעת, אפשר ללחוץ, אם צריך, על כל מי שאולי יוכל לעשות בעיות למערכת. וכך קרה גם ביום המריחואנה. בשבת ידע כל קורא עיתונים שהמשטרה תהיה חייבת להוכיח שלא איבדה שליטה (לאנשים שלא מעשנים יש איזה קטע עם שליטה) אחרי שבג"ץ פסק שהיא צריכה להפעיל שיקול דעת. אבל היו כאלה שלא קוראים בג"צים, ורבים מהם החליטו לא לוותר על הג'וינט שלהם רק בגלל שהיום יום המריחואנה ויש שוטרים מסביב. מכאן המערכת עברה לאוטומטי: המעשנים עישנו, השוטרים עצרו, המשטרה הרגישה שהיא מאבדת שליטה וסגרה את המוזיקה.
ואז התרחש הפלא (אני כבר הייתי בתחנת המשטרה, אבל סיפרו לי וראיתי בטלוויזיה): כל הקלאברים התחילו לחפש בסלולרי איפה יש מסיבה אחרת ונשארו רק הראסטות, הטראנסוויסטים והפריקים - כל אלה שבאמת באו לשם כדי למחות על מדיניות הסמים - תופפו, רקדו וחגגו בפיקניק יפה וספונטני. כשהמוזיקה חוברה מאוחר יותר למגבר חלש יותר, הסאונד נשמע כמו מסיבת מחתרת ולא כמו אירוע שבו אמורים לנאום ח"כ ושר. בסופו של דבר, הדבר היחיד שהמשטרה סגרה היה המיקרופון, ובכך הוכיחה שמה שמפחיד אותה יותר מכל הוא דיון פתוח בחוקי הסמים. עם קבוצה של סטלנים הם יודעים להתמודד. סטלנים פוליטים זה כבר יותר מדי.
הפיצוץ שכפה עלינו ארגון אל-סם הוליד תנועה מגובשת של אנשים שלא הולכים אפילו אחרי שסגרו להם את המוזיקה. הם לא אלימים, הם לא נלחמים, אבל הם גם לא הולכים לשום מקום. מי שבא בשביל הסמים כבר הלך למסיבה אחרת. כמו שאומר ידידי רונן: סדנת האקטיביזם הטובה ביותר היא אלה בראש. תודה לכם, אנשי אל-סם. תמשיכו ככה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
