המועמדים לגיבורי הסביבה

רונן ברגר

ביישובי חוף הכרמל מכנים אותי "המשוגע‭."‬ בשנים האחרונות הייתי מעורב במאבקים רבים של תושבים באזור מגוריי, בין השאר נגד הקמת מתקני הגז בחוף הכרמל, למען העתקת קו מתח גבוה ומסוכן שעבר מעל ישובי המועצה האזורית ולמען שמירה על ניקיון חוף הבונים. אני איש של סביבה, טבע ועזרה נגד זיהום אוויר. המאבק הגדול שלי הוא נגד בניית מתקני הגז בחוף הכרמל, שבמסגרתו יצאתי עם תושבים ופעילים נוספים לעשרות הפגנות, וגם עלינו לירושלים. חוץ מזה פעלתי גם להזזת קו המתח הגבוה שעבר מעל היישובים, ובמסגרת זאת פניתי לראש המועצה וסייעתי להניע את גלגלי הביורוקרטיה האיטיים. בתום מאבק ממושך הצלחנו להזיז את קו המתח שעבר מעל עין-כרמל, צרופה, גבע-כרמל ועין-איילה. אנחנו לא רוצים שיפגעו לנו באיכות החיים, באוויר הנהדר שיש לנו ובחופים המדהימים. העיסוק העיקרי שלי הוא הסביבה והטבע. זה החיים שלי. חוץ מהמאבקים הסביבתיים, אני גם חובב מושבע של טיולים וסיורי שטח ומגדל בבית פירות וירקות בהנאה גדולה. שורה תחתונה: כיף גדול להיות איש סביבה שמניע תהליכים ומסייע לשפר את איכות החיים באזור המגורים שלי (איתן גליקמן, ידיעות אחרונות)

שומרי המפרץ, אילת

קבוצה שהוקמה במטרה לשמור על הסביבה של מפרץ אילת. יש לנו קבוצת בוגרים וקבוצת נוער שבה ‭50-כ‬ חברים. אנחנו נפגשים פעם בשבוע לפעולה ששמה דגש על סביבה, על אקולוגיה ועל הים של אילת, ופעם בחודש אנחנו נפגשים לצלילת ניקיון במפרץ, שאליה אנחנו מזמינים גם צוללים נוספים שעוזרים לנו לנקות את קרקעית הים. את הפסולת שאנחנו אוספים אנחנו ממיינים, ומה שניתן למחזר אנחנו שולחים למיחזור. בכל צלילה כזאת אנחנו מוצאים גם בעלי חיים שהסתבכו בפסולת ומחזירים אותם לים. בכל שנה אנחנו מוציאים במבצעי הניקיון האלה כארבעה-חמישה טונות פסולת. אחרי כל צלילת ניקיון אנחנו עושים סיורי הסברה בחוף בין הנופשים. אנחנו מראים להם תמונות של הזבל שאספנו, ומסבירים להם כמה חשוב לשמור על ניקיון המפרץ. בחגים, כשהחופים מלאים במתרחצים, אנחנו מסתובבים ביניהם יחד עם פקחי רשות שמורות הטבע ומחלקים שקיות אשפה לאיסוף. בנוסף אנחנו גם עוסקים בניקיון נחלים בסביבת העיר אילת יחד עם חיל הים. שורה תחתונה: אנחנו רוצים להעלות את מודעות הציבור להשפעה שלנו על הסביבה, ולהגביר את האחריות של האנשים לשמירה על מפרץ אילת (יאיר שגיא, ידיעות אחרונות).

אלון מאיר

מאז שאני זוכר את עצמי אני פריק של הטבע. כילד הייתי רץ אחרי פרפרים, מחפש חיות בשלוליות, אוסף נחשים ולטאות, חוקר צמחים וקורא ספרי טבע. לבר-מצווה קיבלתי במתנה את הספר "החי והצומח של ארץ ישראל‭,"‬ ובשירות הצבאי הייתי מנצל את השמירות בבסיס ברמת הגולן כדי ללמוד על הצמחייה המקומית עם מגדיר. אחרי הצבא למדתי לימודי ארץ ישראל וגיאוגרפיה ועשיתי תואר שני בניהול משאבי טבע וסביבה. היום אני מורה לשל"ח. עברתי לקיבוץ יסעור כי חיפשתי סביבה כפרית קרובה לטבע, והתאהבתי במקום. יום אחד, לפני חמש שנים, שמעתי שהגבעה הקטנה בפאתי הקיבוץ עומדת להפוך לקרקע נדל"נית, שיוקמו עליה צימרים, מגרשי חניה, שבילים ומה לא. יצאתי למלחמה לשימור הגבעה כשטח ירוק. אנשים לעגו לי. אמרו שהתוכנית כבר מאושרת ושאין סיכוי. אבל אני לא ויתרתי. החתמתי מאה חברים על עצומה, ישבתי מול משרדי ההנהלה - והצלחתי. הגבעה הפכה יעד לשימור. היום הגבעה היא מקום עלייה לרגל לילדי הגנים. חיים פה גירית, שועל ונמיה לצד נחשים, ארנבות, פרפרים וציפורים - והטבע שוקק חיים. שורה תחתונה: כמורה לשל"ח שמחנך תלמידים, אני בוחר תכנים שהמסר שלהם הוא שימור הסביבה. גם לפרח הסביון ולציפור הפשוטה בשדה צריך להיות מקום להתקיים (גואל בנו, ידיעות אחרונות)

יהודה גנוט

‭1999-ב‬ עברתי תאונת דרכים קשה כשמשאית התנגשה חזיתית במכוניתי. סבלתי מפגיעה רב-מערכתית, ולאחר תקופת אשפוז ושיקום ממושכת חזרתי הביתה בכיסא גלגלים. בדיוק אז נפתח מתחת לחלון הבית מסוף אוטובוסים של חברת דן. עבורי, שישבתי כל היום בבית, הרעש היה בלתי נסבל. באותה תקופה לא ידעתי בכלל מה זה "איכות הסביבה‭,"‬ אבל הרעש הפריע לי והחלטתי להילחם. פניתי לעירייה, לחברת דן, למשרד התחבורה, לארגוני סביבה ולכל מי שרק היה מוכן להקשיב. הגעתי גם לקליניקה לצדק סביבתי של אוניברסיטת תל-אביב, שם סטודנטים מסייעים בהתנדבות לפתרון בעיות סביבתיות. בסופו של דבר המאבק שלי הצליח והמסוף הועבר למקום אחר. הסיקור התקשורתי של המאבק שלי הוליד גל פניות מצד חרדים כמוני, שנתקלו בבעיות דומות בתחום הסביבה ולא ידעו למי לפנות. וכך, לפני עשר שנים הקמתי את עמותת "חרדים לסביבה‭,"‬ שהוא כיום הארגון הסביבתי היחיד שפועל במגזר החרדי. עם הזמן הפכה העמותה שהקמתי ל"כותל המערבי" של הציבור החרדי בנושאי איכות סביבה. התפקיד שלי הוא בעיקר לתאם בין הפונים לגופים שיכולים לעזור להם לפתור את הבעיות, ובנוסף אני פועל גם בתחום החינוך במוסדות של הקהילה החרדית. שורה תחתונה: רוב הבעיות הסביבתיות הן תוצאה של מעבר על החוק, וחשוב לזכור שלכל דבר יש פתרון (ראובן וייס, ידיעות אחרונות)

סוהא אבו-עיטא

מאז שאני זוכרת את עצמי אני מתעסקת בנושאי איכות הסביבה. כמורה למדעים ומחנכת כיתה ג' בבית הספר היסודי אלחכימה בטייבה, אני פועלת כבר שנים להעלות את המודעות לנושאי איכות סביבה בקרב התלמידים שלי. איכות הסביבה זה נושא שמאוד קשה ללמד במגזר הערבי, ולמרות זאת הקמנו בבית הספר גינה אקולוגית ואני מלמדת את הילדים על מיחזור. זה ממש כיף שהילדים וגם ההורים מעורבים ומשתפים פעולה. חוץ מזה אני גם מארגנת לילדים סיורים בשטח ומראה להם סרטים בנושאי איכות הסביבה. הם אוהבים את זה מאוד, ועל הדרך גם לומדים על קיימות. שורה תחתונה: אם רק רוצים, אפשר להעלות את המודעות לאיכות הסביבה גם במגזר הערבי (איתן גליקמן, ידיעות אחרונות)

רון מונהייט

"הפעילות שלי מתמקדת בקיימות השכונתית, כלומר בנושאי קהילה וסביבה. הגעתי לתחום לפני כשש שנים, בעקבות העיסוק שלי כמהנדס חשמל באנרגיה ירוקה ובתאים סולאריים. נחשפתי לנושאים כמו זיהום אוויר ופליטת גזי חממה, והבנתי כמה חשוב לעסוק בשמירה על הסביבה. רוב הפעילות שלי מתמקדת בייזום ובקידום פעילות בשכונת מגוריי, רמת ספיר (למעט פרויקט אחד של הדרכה בנושאי חיסכון בבתי ספר).‬ כך למשל יזמתי "אוטובוס הליכה‭,"‬ שבו תלמידי בית הספר היסודי הולכים ברגל לבית הספר - פעילות שלוותה בהרצאות על סביבה ובריאות. בנוסף פעלתי להכניס את השכונה שלי לפרויקט הפרדת פסולת אורגנית במקור, הקמתי גינה קהילתית בשכונה, יזמתי שוקי קח-תן לספרים ולבגדים משומשים והובלתי פעילות חברתית בגינה הקהילתית, כמו קבלת שבת ואירועים בחגים. בכל הפעילויות האלה משתפים איתי פעולה הרבה אנשים, לרבות בתי ספר וגורמים בעירייה. קמפיין נוסף שאני מעורב בו הוא הגברת המודעות לנזק של שקיות הפלסטיק. במסגרת זו חניכי הצופים מגיעים לסופר השכונתי, מסבירים לקונים מה הנזק שגורמות השקיות ומעודדים אותם להשתמש בשקיות בד רב-פעמיות. המטרה שלי היא להעלות את המודעות לנושא, שכן חברה שרוצה לה - תקיים לאורך זמן לא יכולה לעשות זאת בלי שתדע לשלב בין חברה, כלכלה וסביבה. לכן אני גם מייחס חשיבות גדולה לחינוך הנוער. שורה תחתונה: כמו שאמר מהטמה גנדי: "היה אתה השינוי שאתה רוצה לראות בעולמנו" (ליאור אל-חי, ידיעות אחרונות)‭".

בלהה גבעון

אהבה הארץ, הטבע והחקלאות תמיד היו חלק מעולמי. בגיל 23 סיימתי לימודי הוראה ועברתי לבאר-שבע בעקבות בעלי. במשך 14 שנה הייתי מורה לחקלאות ולימודי סביבה בבתי ספר בעיר. אחרי שיצאתי לשנת שבתון התחלתי לעבוד כרכזת בחברה להגנת הטבע, ונשארתי שם 16 שנים. הגעתי עד רמת רכזת בכירה של מחוז הדרום. במשך השנים הייתי מעורבת במאבקים סביבתיים רבים באזור הדרום, שהפכו את הנגב למקום ירוק יותר. כך למשל נאבקנו נגד הזיהום מהתעשייה הכימית בנגב, התנגדנו להקמת שדה התעופה בעין-עברתה ליד אילת ועוד. ‭'98-ב‬ החלטתי לקחת את הפעילות שלי צעד קדימה: הקמתי את עמותת "נגב בר קיימא" והתחלתי ליזום שיתופי פעולה עם כל הגורמים שבהם נאבקתי בעבר, מתוך הבנה שיחד נוכל ליצור שינוי גדול יותר. פניתי למנכ"ל כיל ואמרתי לו "בוא נשכח את מה שהיה ונפתח דף חדש למען תושבי הסביבה‭." ‬וכך הקמנו יחד פורום ראשון של נציגי התושבים ומפעל הברום. מאז הקמנו עוד 12 צוותים של המפעלים הכי גדולים בנאות-חובב ונציגי התושבים. הפורומים נפגשים אחת לחודשיים ודנים בנושאי פיקוח, הזרמת שפכים, פליטת גזים רעילים, מטרדי ריח ועוד. ואכן, הודות לפעילות המשותפת שלנו רמת ניטור האוויר באזור גדלה בעשרות אחוזים, יש ירידה של ‭80-כ‬ אחוז במטרדי הריח, בריכות השפכים עברו שינוי ונאות-חובב אפילו הפך להיות הפארק האקו-תעשייתי הראשון בישראל. על פעילותי זכיתי באירועי ‭60-ה‬ למדינת ישראל באות מפעל חיים לאיכות הסביבה מהשר דאז גדעון עזרא ז"ל. ‭2010-ב‬ זכתה עמותת "נגב בר קיימא" בפרס יו"ר הכנסת על פעילותה למען הקהילה והסביבה. שורה תחתונה: ברור שאי אפשר להתקיים בנגב בלי התעשייה, אבל אנחנו פועלים כדי שהם יפעלו בסטנדרטים סביבתיים גבוהים (מתי סיבר, ידיעות אחרונות).

טל ומעיין שנהר

טל (13.5)‬ ומעיין (11.5)‬ שנהר, מתגוררים בכפר ורדים - לפני חצי שנה נסענו למעלות לקניות, ובדרך ראינו שלט ביער אורנים שמודיע כי הולכת להיבנות שם שכונת מגורים. בשבוע שאחרי כבר ראינו טרקטורים בשטח ועצים כרותים. ידענו שיש במקום בור מים עתיק מהתקופה הביזנטית שיש בו עדיין מים שבהם חיות סלמנדרות, ושאלנו את אמא מה יקרה להן. פחדנו שהבולדוזרים יהרסו את הבור ויחסלו את הסלמנדרות ואת הראשנים שלהן. פנינו לחברה להגנת הטבע וביקשנו שיוציאו משם את הסלמנדרות, אבל לא נעשה דבר. כשראינו שאף אחד לא מתייחס החלטנו להציל את הסלמנדרות בעצמנו . הגענו לבור והוצאנו ממנו שבע סלמנדרות בוגרות ‭400-ו‬ ראשנים. בכל יום שבת, במשך חצי שנה, פרשנו בבור רשת דייגים ובעזרת מלקחיים תפסנו את הראשנים והכנסנו אותם בזהירות לצנצנות מים ואת הסלמנדרות הגדולות לדלי. אחר כך נסענו לבריכת חורף בקיבוץ סאסא ושם שיחררנו אותם לחופשי. היה כיף לראות אותם שוחים במים ולדעת ששום דחפור לא יפגע בהם. ובאמת, זמן קצר אחר כך עלו דחפורים על הבור ומילאו אותו בעפר. אנחנו מאוד אוהבים חיות ומעיין כבר שנתיים וחצי צמחונית כי היא לא יכולה לראות שהורגים חיות. חוץ מהסלמנדרות והראשנים שהצלנו אנחנו גם מטפלים בחיות בפינת החי בבית הספר ומאכילים אותן. יש שם צ'ינצ'ילות, עכברים, תוכים, נחשים, שרקנים ועוד. בטיולים ובפיקניקים אנחנו מנקים ואוספים בקבוקים ריקים למיחזור. אנחנו גם אוספים פסולת מהחופים כדי שחס וחלילה צבי הים לא יבלעו אותה וימותו. גם ככה הם הולכים ונכחדים. בבית אנחנו מכינים קומפוסט מהאשפה של השכנים ומחלקים להם אותו כדשן. פיזרנו גם תיבות קינון לירגזים והצלנו פקעות של צמחים שהעברנו למקום אחר. שורה תחתונה: צריך לשמור על הטבע ולהתייחס בכבוד לבעלי החיים (גואל בנו, ידיעות אחרונות).

אביבה בר-לב

החינוך לשמירה על הסביבה טבוע בי מילדותי. אמי הייתה תמיד אומרת לנו "ילדים, יש לנו רק כנרת אחת‭,"‬ ובכל בוקר כשהייתה יוצאת לדרכה הייתה עוברת בכל הכניסות של הבניינים בדרך ומכבה את האורות החיצוניים, כי "חבל על החשמל‭."‬ גם אני, לאורך כל חיי, פועלת לשמירת הסביבה. בסופר אני עושה שימוש חוזר בשקיות, בפיקניקים אני נמנעת מלהשתמש בכלים חד פעמיים, לא משאירה אשפה בחופים וביערות וממחזרת סוללות ובקבוקי פלסטיק. בבניין שבו אני גרה הצבתי ארגז קרטון גדול, והשכנים שמים שם את בקבוקי הפלסטיק הריקים שלהם ואני מעבירה אותם למיחזור. אני גם מחזירה תרופות שפג תוקפן לקופת חולים, משקה את העציצים במי הדחת הכלים ונעזרת רבות באתר "אגורה‭,"‬ שמאפשר להעביר הלאה דברים ישנים שאני כבר לא צריכה. אפילו כשאני שוחה בים אני עושה זאת כששקית רשת קטנה קשורה לבגד הים שלי, ואני אוספת לתוכה ניילונים שנסחפו לים ומשליכה אותם אחר כך לפח. חוץ מכל זה אני גם חברה בארגון "טבע נקי" ושותפה בפעילויות סביבתיות רבות כמו אימוץ הכרמל. זה אומר שבחופשות אנחנו עוברים בין הנופשים, מחלקים להם שקיות אשפה ומעודדים אותם לא להשאיר פסולת בשטח. כמורה בגמ - לאות שעדיין מלמדת בהתנדבות אני מעודדת תלמידים לשמש "נאמני מיחזור" במשפחתם ולעודד גם את השכנים המבוגרים לקחת חלק בכך. אני מאמינה מאוד בחשיבות הדוגמה האישית, ולשמחתי הנכדים שלי ממשיכים בדרכי. כך למשל הנכד החייל דרש שבבסיס יוצב מכל למיחזור בקבוקים, והנכדה הסטודנטית עמדה על כך שאת הציונים ישלחו לה בדואר האלקטרוני ולא במכתב. שורה תחתונה: כל נר קטן מפזר את החשיכה סביבו (ראובן וייס, ידיעות אחרונות).

שומרי היערות הצעירים

תלמידי כיתות ד' בבית הספר "יחד" בגבעת אלה, עמק יזרעאל מדוע אנחנו ראויים להיות גיבורי הסביבה: כבר לפני יותר מעשור בית הספר שלנו אימץ תוכנית לימודים ירוקה, ובשטח בית הספר פועלות משתלה תוססת ופינת חי. היישוב שלנו מוקף ביערות מחט, ברושים, אלונים ואקליפטוסים, ולפני כשנתיים עלה הרעיון למנף את הסביבה העוטפת ולקרב אליה את התלמידים. הוחלט להעצים את התלמידים על ידי כך שיעסקו בעבודת ייעור, ובעצם יאמצו את היער הסמוך. וכך הפכנו לשומרי יער מסורים, שבסיוע המורה ניצה טיבי, המנהלת אילנה עוזר, קק"ל, המועצה האזורית עמק יזרעאל ואנשי גבעת האלה אחראים על שימור היער. מדי שנה, בסוף כיתה ‭,'ג‬ נערך טקס שבו מקבלים התלמידים העולים לכיתה ד' את דגל היערן, וכל אחד מהם חותם לעיני כל תלמידי בית הספר על אמנה שבה הוא מתחייב לשמור על היער. ומה עושים שומרי היער? מדי שבוע קבוצת תלמידים מהשכבה יוצאת עם המורה לחקלאות, חנן רוסו, לפרויקט כלשהו ביער, בין אם זה הקמת פינת ישיבה פסטורלית בלב היער )שאותה בנינו מסנדות וחבלים שסחבנו לבד( ובין אם אלה ספסלים אקולוגיים שבנינו מבקבוקים ממוחזרים שאספנו. בדרך אנחנו גם מנקים את השבילים מאשפה, ולפעמים אנחנו מכשירים חלקות קרקע ביער ונוטעים בהן עצים. שורה תחתונה: השאיפה שלנו היא לערב את כל היישוב בשמירת הטבע והיערות שמקיפים אותנו (ישראל מושקוביץ, ידיעות אחרונות)

אמיר יחיאלי

לפני 14 שנה הייתי מורה למדעים בבית ספר קטן בירושלים. חיפשנו דרך לחסוך בהוצאות והצעתי שנאסוף את מי הגשמים ונשתמש בהם. מה שהתחיל כיוזמה מקומית הפך למיזם מיחזור מים שמופעל כיום בהצלחה רבה ‭130-ב‬ בתי ספר ברחבי מדינה. פרויקט מיחזור המים בבתי הספר חוסך למוסדות הלימוד אלפי שקלים בשנה. הוא גם מדגים לתלמידים צריכת משאבים בת קיימא, ומאפשר להעמיק איתם בשאלות עקרוניות וערכיות הנוגעות ליחסים שבין האדם לסביבתו. כך למשל בתי הספר שבהם אנחנו מקימים את מתקני מיחזור המים משבצים את נושא בעיית המים בישראל בתוכנית הלימודים ודנים בו בשיעורי גיאוגרפיה ומדע. המורים והתלמידים דנים בבעיות, מציעים פתרונות ובודקים את ההיתכנות שלהם. בצד המעשי התלמידים שמפעילים את המערכת לומדים לקרוא שעון מים ובודקים את יעילות המודל במונחים של צריכה וחיסכון. כך הם לומדים לעצב לעצמם תודעה צרכנית נכונה ולתרום את חלקם. אני סבור שהמשימה הלאומית כיום היא לעצור את מי הגשמים בדרך לים במקום להחזירם מהים באמצעות התפלה. אגב, השמועות על הפרויקט הגיעו עד לא - פריקה, שם אנחנו פועלים בימים אלה לסייע למדינות העניות לאגור מי גשמים. שורה תחתונה: המים מהטבע נקיים, יפים, ואין בהם תוספות של כלור. ישר מהשמיים לפה שלנו (דני אדינו אבבה, ידיעות אחרונות).

סער אוסטרייכר

אני ובת הזוג שלי, הדס הוכברג, מגדירים את עצמנו כיזמים סביבתיים שמתמחים בהקמה, בתכנון ובמחקר של יערות מאכל. הרעיון הוא לשלב בין הקדמה לחקלאות המסורתית של יערות הגשם והחורש הטבעי, עם כמה שפחות מגע יד אדם. כך למשל, בטבע לא נטעו עצים בשורות, וכך גם אנחנו נוהגים. בנוסף אנחנו לא משתמשים בכלים חקלאיים כמו טרקטור, כי הרי בטבע לא חרשו. מאז שהייתי נער הייתי פעיל בארגונים סביבתיים. לפני חמש שנים הגעתי לתחום של יערות מאכל, תחום שאני עדיין לומד וחוקר אותו. ביער מאכל המטרה היא לספק נישה אקולוגית למינים רבים ככל הניתן של בעלי חיים, צמחים, פטריות ויצורים אחרים כמו חיידקים, וליצור משאבי טבע חיוניים כמו בריכות מים, מזון, מחסה, אנרגיה, חומרי בנייה, הסקה, וצרכים נוספים. בחלקה שלנו במושב אנחנו מגדלים בהרבה אהבה עצי מאכל כמו אפרסקים, תא - נים, מנגו ופסיפלורה. יש לנו גם עצים שמשמשים לחימום ולבנייה, ועצים שעצם קיומם מעשיר את האדמה. כך למשל העץ "ינבוט לבן" מעשיר את הקרקע בחנקן שחקלאים אחרי קונים אותו ממפעלי דישון. חוץ מזה יש לנו ירקות עונתיים (מאיר תורג'מן, ידיעות אחרונות).

ליאת צבי

גדלתי בפתח-תקווה כשעוד הייתה עיר של פרדסים, וכנראה שם ינקתי את האהבה לטבע ולסביבה. בגיל צעיר מאוד הגשמתי את חלומי והפכתי לשותפה במשרד פרסום גדול. אבל חמש שנים אחר כך, כשהפכתי לאמא, ישבתי יום אחד ליד מיטת בתי התינוקת, וכשהשמעתי לה את "שיר לשירה" של יהונתן גפן התחלתי לפתע לבכות. יש בשיר שורה שאומרת "עולם חדש וטוב אני אתן לך‭,"‬ ואני הרגשתי שמה שקורה בחוץ זה לא מה שהתכוונתי אליו. התחושה שלי הייתה שהקו המפריד בין שגשוג כלכלי לאושר ושמירה על הסביבה התרסק ונעלם. התחלתי להרגיש שצריך לחשוב פעמיים לפני שצורכים מוצרים, אבל מהר מאוד הבנתי שזה יוצר ניגוד מול המקצוע שלי וחשתי לא בנוח. לשמחתי באותה תקופה משרד הפרסום שלנו עשה את קמפיין "שעת כדור הארץ" באוסטרליה, ואני אימצתי את הרעיון ושנה לאחר מכן עשינו את הקמפיין הזה גם בישראל. הבנתי שזה צריך להיות הייעוד שלי - לרתום את ההתמחות שלי בפרסום לשירות הסביבה. מכרתי את חלקי במשרד והקמתי עם מאיה צוראל את "הקליניקה‭,"‬ משרד פרסום שמקדם אג'נדות סביבתיות. אני רואה חשיבות רבה במה שאנו עושות, בעיקר כחינוך לדור הצעיר, ולכן אנחנו בונות קמפיינים כיפיים שידברו לבני הנוער ויעודדו אותם לדאוג לסביבה. שורה תחתונה: קיימות או נמות. צריך לזכור שהכלכלה היא כלי בשירות החברה, היא לא המטרה (ראובן וייס, ידיעות אחרונות).

שי קרן

הפעילות שלי מתמקדת באיכות הסביבה והחברה בשכונת רמת בגין שבה אני גר ובבית ספר "נופים" שבו אני מלמד מדעים. כשאני מסתכל מסביב אני רואה המון אנשים טרודים בחיי היומיום, באיך להביא כסף הביתה. אבל אם אתה מרים את הראש אתה אמור לשאול את עצמך איך המדינה שלנו תשרוד עוד ‭60-50‬ שנה, כשמצד אחד יש לנו תרבות בזבזנית ומצד שני אנחנו מוקפים אויבים. המסקנה שלי היא שמי שיהיה יותר יעיל ויחסוך במשאבים יהיה לו יתרון, וכאן זיהיתי הזדמנות להשפיע. במסגרת הפעילות שלי הובלתי את בית הספר שבו אני עובד להיות בית ספר ירוק, תוך רתימת הילדים לעיסוק בנושא והקמת קבוצת מנהיגות סביבתית בבית הספר. יזמתי גם שוק קח-תן ובנוסף אנחנו לוקחים את כל תושבי השכונה לטיול של שבת כדי שיכירו את סביבת המגורים שלהם. במקביל אני פועל עם הילדים לניקוי השכונה, אנחנו מארגנים ערבי בילוי בגינה הקהילתית בשכונה ואנחנו גם מגיעים לבית האבות המקומי ועושים שם פעילות קהילתית. חשוב לי ליצור מאוסף הבתים בשכונה רקמה חיה, משהו שהוא מחובר. שאנשים יכירו זה את זה, שיידעו מה עושה השכן שלהם. זה גם נותן תחושה של ביטחון וחוזק ואני נהנה מאוד ממה שאני עושה. שורה תחתונה: תאמין במה שאתה עושה ותיהנה מכך - ואחרים יבואו בעקבותיך (ליאור אל-חי, ידיעות אחרונות).

עופרי משה

בת שמונה וחצי, מתגוררת בקיבוץ גזר. מאמינה שכמו שהסביבה עוזרת לנו לחיות, למשל העצים שמספקים לנו מזון וחמצן, ככה גם אנחנו צריכים להחזיר אהבה לטבע. בפורים האחרון לא קניתי תחפושת מוכנה אלא הכנתי תחפושת סביבתית: התחפשתי לעונות השנה, ואת התחפושת הכנתי מבדים ישנים: צד ימין היה בגד ירוק שמסמל את האביב ועליו הדבקתי פרחים, והצד שני היה בגד אפור שמסמל את הסתיו. התחפושת הזאת גם מגבירה את המודעות לסביבה וגם נלחמת בתרבות הצריכה. אני לומדת בכיתה ג' בבית הספר "שדות אילן‭,"‬ ובתחילת השנה יזמתי פרויקט של מיחזור פלאפונים ישנים. עברתי בין כל הכיתות והסברתי כמה חשוב למחזר את הטלפונים הישנים שזרוקים לנו בבית. הנחתי בכל כיתה קרטון עם הסבר, וכך אספתי 130 טלפונים ישנים. הטלפונים הועברו לחברה שמעסיקה בעלי צרכים מיוחדים בפירוק ומיחזור החלקים. חוץ מזה גם דאגתי שהכיתה שלי תקבל הרצאה על הסכנות האורבות לחיות בים וביבשה משקיות פלסטיק של חטיפים שזורקים אנשים ומ - בלוני הליום שעפים והם עלולים לבלוע אותם ולהיחנק. בשנה שעברה יזמתי פרויקט "פרח" שבו כל כיתה בחרה כמה פרחים, למדה עליהם ומתוכם בחרנו בסוף את הפרח שהכי מתאים להיות סמל בית הספר. הפרויקט הבא שלי הוא להכין מגדיר בית ספרי לנוצות של בעלי חיים. שורה תחתונה: "אני מחזירה לטבע אהבה" (מאיר תורג'מן, ידיעות אחרונות). ‬

גלית סמואל

החיבור שלי לנושא הגנת הסביבה החל לפני כשש שנים. פתאום התחלתי להבחין בקיפודים בשכונת מגוריי בתל-אביב, וגיליתי שהם נחשפים כשעוקרים שיחים וגדרות חיות. כשבדקתי את הנושא למדתי שלקיפודים יש תפקיד חשוב מאוד בטבע, כי הם אוכלים מזיקי צמחים ונחשים קטנים. כך התחיל פרויקט "קן לקיפוד‭,"‬ שבמסגרתו התחלתי לקיים פעילות הסברה בקרב התושבים איך להימנע מפגיעה בקיפודים, ובמקביל הקמתי "קו חם" עם יותר ‭30-מ‬ מתנדבים, שאוספים קיפודים פצועים או חולים ומעבירים אותם לטיפול. מהפרויקט הזה צמח בהמשך "פורום תושבים למען טבע עירוני ואיכות הסביבה בת"א-יפו‭,"‬ שכולל כיום גרעין של כעשרים פעילים, אבל יש לו רשימת תפוצה של ‭7,000‬ איש. גם הפרויקט הבא של הפורום נולד כתוצאה מהתבוננות בסביבה: ראיתי מישהו מרסס עשבים בחומר כימי, וכל החרציות התייבשו. כך נולד קמפיין "בר בעיר‭,"‬ שנועד להפסיק את ריסוס העשבים בחומרים כימיים. עכשיו אנחנו פועלים בנושא רכס הכורכר בחוף תל-ברוך, שבו אושרה תוכנית בנייה נרחבת. במסגרת ההתדיינות הסכימה העירייה להשאיר חלק קטן מהרכס כפארק חוף, ואנחנו מנסים לשכנע להשאירו כפארק טבעי, מעין שמורת טבע עירונית. הפעילות שלי מתמקדת במאבקים ציבוריים בנושאים שאינם מטופלים על ידי הגופים הקיימים. במקצועי אני עורכת דין ולפני כל קמפיין אני מקפידה ללמוד ולחקור את הנושא. בעקבות העיסוק בתחום אף התחלתי בלימודי דוקטורט בתחום הסביבה. שורה תחתונה: אם אנחנו כתושבים לא נפעל, יהיה קשה ליצור שינוי מערכתי (ראובן וייס, ידיעות אחרונות).

אריק הר זהב

במסגרת עבודתי כמורה למדעי הסביבה הקמתי ‭12-ב‬ השנים האחרונות מגמות ללימודי הסביבה בשתי ישיבות ובאולפנה אחת. זה נשמע נחמד, אבל זה ממש לא מובן מאליו אצלנו. יש כאלה שמסתכלים ואומרים שאני בטח ירוק משוגע או שחושבים שאם אני ירוק משמע אני שמאלן. אבל הקמנו את המגמה והוחלט שכל הבנות באולפנה ייגשו ללפחות שלוש יחידות בגרות בלימודי סביבה. חלק מהתלמידות אפילו משלימות לחמש יחידות. חוץ מזה הם גם עושים עבודת מחקר. אז יוצא שאני מלמד את הנושא יותר ‭400-מ‬ תלמידים, מתוכם ‭200-כ‬ בנות. התלמידים, ברוך השם, עושים לי חיים קשים, אבל הכי משמח אותי להישאל שאלות שאני לא יודע להשיב עליהן. המטרה היא שכל תלמיד יבין איך עובדת מערכת אקולוגית וכמה גדולה השפעת האדם על המערכת. חוץ מזה אני גם מכשיר מדריכות שמע - בירות תכנים סביבתיים לתלמידי בתי הספר היסודיים בגוש-עציון, יזמתי פרויקט לשיקום גת קדומה, פרויקט מסלולי הליכה עם ספסלי ישיבה מחומרים ממוחזרים ופרויקט ערוגות תבלין ונוי המבוססות על קומפוסט שמכינות התלמידות. לא חשוב מה יהיה העיסוק של התלמידים האלה בעתיד, חשוב שכולם יחזיקו באג'נדה סביבתית. גם בעבודה הכי בורגנית אתה יכול להיות איש סביבה ברוחך. זה אומר הפרדת אשפה, צמצום שימוש באנרגיה, שמירת משאבים ועולם שלם שנכנס לחיי היומיום. שורה תחתונה: בתוך הבית אנחנו בעלי הבית, אבל מחוצה לו, בטבע, אתה אורח (עקיבא נוביק, ידיעות אחרונות).

"כללית ירוקה‭"

באמצעות גדי כהן,‬ סמנכ"ל משאבי אנוש בשירותי בריאות כללית: לפני 25 שנים הייתי מנכ"ל עיריית רחובות. באותה תקופה שימשתי בהתנדבות מטעם העירייה כגזבר באיגוד ערים לאיכות הסביבה, ושם התחברתי לראשונה לנושא. לפני שש שנים מוניתי לסמנכ"ל לוגיסטיקה, תשתיות ומערכות מידע בשירותי בריאות כללית. החלטתי שבשל הקשר המובהק בין איכות סביבה לבין בריאות, אני חייב להוביל את הנושא גם במערכת הזו. כך הקמתי את צוות "כללית ירוקה‭:"‬ עשרה עובדים בראשותי, שמתכנסים מדי חודש ודנים בצעדים לשיפור איכות הסביבה במערכת. לאורך השנים מינינו צוותי משנה בכל בית חולים של הקופה ובכל אחד משמונת מחוזות הקופה בארץ, והכשרנו לנושא 80 עובדים בקורס אקדמי בנושא איכות הסביבה שקיימנו במכללת נתניה. בין הצעדים הרבים שעשינו לאורך השנים: הסמכנו בתקן לאיכות סביבה את כל בתי החולים שלנו וגם מחוז אחד - והיעד הוא שעד סוף 2014 גם שאר המחוזות יקבלו את התקן; החלפנו את כל שקיות הניילון בבתי המרקחת שלנו - ומדובר על 17 מיליון שקיות בשנה - בשקיות ניילון מתכלות; הגברנו את תהליכי איסוף הנייר והקרטון למיחזור בכל המוסדות שלנו, והגענו לגידול של 50 אחוז בארבע שנים; הצבנו ‭800-כ‬ מתקנים לאיסוף תרופות ביתיות במרפאות ובבתי החולים שלנו, ואספנו בעזרתם בשנתיים האחרונות 151 טונות של תרופות ביתיות שהועברו להטמנה מיוחדת. בנוסף שני בתי חולים שלנו, קפלן והעמק, יהיו המוסדות הציבוריים הראשונים בארץ שיחוברו למערכת הגז הטבעי, והתחלנו בבניית מוסדות בשיטת בנייה ירוקה, והפכנו לגוף הציבורי הראשון שקיבל אישור ממשרד התקנים לבניית מרפאה ירוקה במזכרת-בתיה (ראובן וייס, ידיעות אחרונות).

גינות קהילה בישראל

התארגנות גינות קהילה בישראל פועלת כח- ממה לפעילי גינון קהילתי. המטרה שלנו היא לספק תמיכה וידע לכל מי שמתעניין בנושא בכל מקום בארץ. ההתארגנות שלנו קיימת משנת 2008 ומונה ‭20-כ‬ פעילים. כל גינה קהילתית היא בדרך כלל עצמאית ויש לה רכזים משלה שאנחנו מסייעים להם מרחוק. הקמנו מאגר מיפוי כדי להכיר את התופעה, וכדי לאפשר קשר בין פעילי הגינות יצרנו מאגר של אנשי קשר ברשויות שאפשר ליצור איתם קשר כדי להקים וליזום גינות, והקמנו גם מאגר מאוד גדול שכולל חומרים בנושא גינון, כמו למשל איך מגדלים ירקות, מתי צריך לשתול ‭.'וכו‬ המטרה שלנו היא שתופעת הגינות הקהילתיות תתרחב ויוקמו כמה שיותר גינות כאלה, כי יש להן תרומה גדולה גם בחיבור החברתי בין האנשים, גם במובן של איכות הסביבה כי מגדלים מזון בריא ונגיש ושומרים על הטבע העירוני, וגם בחינוך סביבתי והגברת המודעות לאורח חיים בריא ולשמירה על משאבי הטבע. שורה תחתונה: אם יש לכם שאלה בנוגע לגינון קהילתי, אפשר תמיד ליצור איתנו קשר (ליאור אל-חי, ידיעות אחרונות).

המטה להצלת הרכס האחרון בתל-אביב

מועצת שומרי סביבה (ש"ס)

מועצת שומרי הסביבה שלנו - מכיתה ו' בבית ספר "דעת" בקיבוץ סעד בנגב - מונה שישה תלמידים מכיתה ‭.'ו‬ אנחנו מתנדבים בהפסקות ובשעות שאחרי סיום הלימודים למען פעילות שנועדה להטמיע בקרב הת - למידים את המודעות לאיכות הסביבה והמיחזור. כך למשל יזמנו תחרויות, סקרים וחידות בנושא הפרדת פסולת, אנחנו מארגנים פעילויות בהפסקות ליד פחי ההפרדה, ואנחנו מצלמים את התלמידים ששומרים על הסביבה ומעלים את התמונות על לוח ההצטיינות. מי שאחראית על היוזמה בבית הספר היא המורה למדעים רויטל מוניטין. לדבריה הפעילות שלנו כבר נותנת את אותותיה, והורי התלמידים מדווחים שהילדים מקפידים על הפרדת אשפה ועל מיחזור גם בבית. שורה תחתונה: יש לנו הזדמנות להשפיע על אחרים ולעזור להם לשנות הרגלים (מתי סיבר, ידיעות אחרונות).