הפרעות אכילה
אחת המחלות הבולטות של העולם המודרני במאה ה-21 דורשת טיפול פסיכולוגי מעמיק והרבה אמפטיה
יו-אה (שם בדוי) אשה צעירה ונאה כבת שלושים ממוצא סיני היא בעלת הופעה מרשימה. סגנון לבושה מעיד על מקוריות ויצירתיות כיאה למנהלת מחלקת העיצוב הגרפי בשבועון האופנה היוקרתי שבו היא עובדת. יו-אה הגיעה לטיפול בגלל הפרעת אכילה שממנה סבלה שנים רבות, אך לאחרונה הרגישה שהמחלה יצאה מכלל שליטה.
היא סיפרה שאחותה הצעירה נמצאת בטיפול בשל דיכאון קליני ממושך שהביא לנסיון התאבדות, ולכן החליטה גם היא לנסות טיפול. יו-אה התלוננה שהיא שהיא שמנה מדי, למרות שבעיני האוביקטיביות היתה בעלת גיזרה חטובה. היא סיפרה שהיא מתעסקת באוכל ללא הפסקה ומרגישה רעב מתמיד. היא היתה מרעיבה את עצמה במשך ימים, וכשלא היתה מסוגלת לסבול יותר את תחושת הרעב, היתה עוברת להתקף אכילה חסר שליטה שתקף אותה בעיקר בלילות, ואז היתה מזמינה פיצה שאותה היתה זוללת בשלמותה, ואחריה מיכל שלם של גלידה. לאחר התקף הזלילה היתה נתקפת
בחרדה וזעם כלפי עצמה, והיתה מקיאה את האוכל, ואם לא יכלה להקיא היתה נשארת ערה כל הלילה במצב של יאוש. היו לה גם מספר בעיות רפואיות כמו רגישות וכאבים כרוניים בקיבה, ובעיות בחניכיים ובשיניים, שהן תוצאות לוואי שכיחות של ההפרעות אכילה, אלה הוסיפו לחרדה ולחששות מוגברים מפני המוות. היא העירה שהיא מבחינה בהרבה ציפורים מתות על המדרכה, ושזה "סימן רע" עבורה. ההתעסקות של אשה כה צעירה במוות עוררה בי דאגה, ובשל מצבה הנפשי הירוד החלטנו להיפגש פעמיים בשבוע.
יו-אה החלה לספר על מצבה בהווה: לאחרונה נפרדה מחבר שאיתו היתה לה מערכת יחסים בת שבע שנים, כששאלתי מה היא מרגישה בעקבות הפרידה, היא ענתה במין אדישות: “שום דבר, זה לא היה קשר משמעותי, הוא היה בחור מפונק ולא התיחס אלי יפה במיוחד. אמא שלו שהיתה מטייוואן לא אהבה אותי, וזה פשוט הסתיים. בתחילת הטיפול היא גם התלוננה שהיא לא מסוגלת לבכות ושהדבר מעיק עליה מאוד. בשלב הראשון התמקד הטיפול בעקר בהפרעת האכילה שלה, ובתחושותיה השונות בנושא.
יו-אן היא בחורה אינטליגנטית מאוד, עם נטיה אסתטית חזקה ובעלת נפש של אמן. כבר בתחילת הטיפול יכולתי להגיד לה שלתופעות האכילה שלה יש ערך סמלי משמעותי. מכיון שהיא שמה לב לעובדה שאני אוהבת מטאפורות, ושגם לה יש נטיה לחשוב בכוון דומה, יו-אה החלה "לבלוע" את דברי ו "לעכל" אותם טיפין םיפין, תוך כדי סיפור ההסטוריה שלה.
יו-אה נולדה בסין, וגרה כנהוג שם במשפחה מורחבת יחד עם הוריה, סבתה מצד האב, דוד, דודה ובן דוד בן גילה. היא מתארת את שנותיה הראשונות כמאושרות, בעיקר משום שהיתה קרובה לסבתא האהובה שאותה העריצה, ושבאה ממשפחה מכובדת וקרובה למשפחת המלוכה. היא זוכרת שהסבתא לא אהבה את אימה, שבאה ממשפחה פשוטה, ושלאמא תמיד היו התקפי זעם אלימים. כששאלתי איך זה השפיעה עליה, היא התפלאה ולא ייחסה לזה שום חשיבות. כשהיתה יו-אה בת שלוש קיבל האב מילגה ונסע ללמד בארה"ב. גם לפרידה מאביה לא ייחסה כל חשיבות, ורק בשלב מאוחר יותר בטיפול העירה שאימה הצטרפה לאביה שנה לאחר מכן. יו-אה נשארה עם הסבתא וסיפרה שאלה היו השנים המאושרות בחייה. כשהערתי שפרידה משני הורים אינה דבר של מה בכך, ענתה שזה דבר שכיח בסין. כשהיתה בת שש נסעו היא וסבתה לארה"ב והמשפחה התאחדה. ואולם כאן החלה סידרה של טילטולים ומעברים ממדינה למדינה ומבית ספר אחד למשנהו.
ויו אן זוכרת שאימה היתה משפילה את אביה והוא היה שותק. האב היה בורח להימורים, ויואן חושבת שהוא גם בגד באימה. יו-אן החלה לספר על יחסיה הקשים עם אמה שנהגה בה באכזריות. היא נזכרה שבתור עונש אמה היתה נוהגת להשאיר אותה לבד בבית חשוך, ומאז היא מפחדת מחושך. כשהיתה בגיל ההתבגרות והראתה שהיא כועסת, אמה היתה מכה ומקללת אותה ("הלוואי שתמותי"). כשיו-אן סיימה את בית הספר התיכון איבד האב את כל כספו. ההורים נאלצו לעקל את הבית והיא לא זוכרת כיצד הם מימנו את לימודיה, והאב חזר לסין יחד עם הסבתא כשהם חסרי כל.
במשך השנים טיפלתי במספר ניכר של הפרעות אכילה, ובחרתי לספר על יו-אה משום שהיא מהווה דוגמה טובה של הדינמיקה הפנימית והמשפחתית במקרים מסוג זה. הפרעות אכילה הן לא מיקשה אחת, אלא שם כולל לקבוצת הפרעות הקשורות בדפוסי אכילה לא בריאים שנובעים מקשיים רגשיים, ולכן נחשבות למחלות פסיכוסומטיות.
לפי מדריך האבחון הפסיכיאטרי קימים שלושה סוגים של הפרעות אכילה:
אנורקסיה נרבוזה: מתבטאת בצריכת מזון נמוכה עד כדי הרעבה עצמית שגורמת לירידה משמעותית במשקל ועלולה במקרים קיצוניים להוות סכנת חיים. המחלה שכיחה בעיקר בקרב נערות מתבגרות או נשים צעירות שמפתחות תפיסה עצמית גופנית מעוותת. האנורקסיות משתמשות בהקאות, בחומרים משלשלים ובפעילות גופנית מוגזמת על מנת לרדת במשקל, במקרים קיצוניים הטיפול בהן מצריך אשפוז.
בולימיה נרבוזה: מתבטאת בהתקפי זלילה חסרות שליטה שלאחריה באה התנהגות מפצה כמו הקאות, שלשולים וצומות. התקפי זלילה חסרי שליטה ללא תחושת שובע, שאחריהם המטופל מרגיש רגשות אשמה ותחושות גועל, את ללא התנהגות מפצה, ולכן אלה אנשים שסובלים מהשמנת יתר.
הפרעות האכילה נחשבות למחלות פסיכוסומטיות מורכבות והרקע להן הוא שילוב של גורמים אישיים, משפחתיים ותרבותיים. כולנו מודעים לעובדה שבחברה המערבית בת זמננו. קיים לחץ בעיקר על נשים להיות רזות וחטובות מגיל צעיר. נערות הנוטות לפרפקציוניזם עלולות להפוך לאנורקסיות, ואילו אלה הנוטות להיות אימפולסיביות נמצאות בסכון גבוה להפוך לבולימיות.
במחקרים פסיכולוגים נמצא כי לדינמיקה במשפחה יש השפעה רבה על התפרצות הפרעות אכילה בעקר בגיל ההתבגרות: נערות מבתים בהן שולט כאוס וחסך רגשי נמצאות בסיכון גבוה לפתח בולימיה, ואילו בנות להורים שתלטניים וסימביוטים יפתחו תלות יתר בהורים והפרעות אכילה אנורקסיות.
הפרעות אכילה ואנורקסיה בפרט נחשבות לקשות לטיפול בעקר בגלל האופי ההתמכרותי של המחלה. לכן במקרים חמורים הדורשים אשפוז יש צורך לשלב טיפול יחידני, משפחתי ולעתים גם תרופתי.
סגנון הטיפול שלי בהפרעות אכילה הוא רב מימדי, ומשלב דינמיקות אישיות משפחתיות תוך נסיון להבין גם את הפן התרבותי. הטיפול ביו-אה יכול לשמש דוגמה טובה לכך. כיום יו-אן ממשכה להתמודד עם הקשר האמביולנטי עם הוריה, עם הפחדים והחרדות והקשיים שלה ביצירת קשר אינטימי, אך הפרעת האכילה נעלמה כליל.
