|  |  | עצים מאובנים במכתש הגדול |
|
| |  | | ברושים בעמק השלום רמת מנשה |
|
| |  | | אלה אטלנטית במצפה אילות גליל תחתון |
|
|
למעלה, מימין: האלה עומדת כאן כבר קרוב ל-200 שנה. גל אבני הבזלת מעיד על קבר שיח' שניצב כאן בעבר, שיח' אום זוע'ית. למי המעיין הקטן שלמרגלות המצוק, עין אום זוע'ית, ייחסו התושבים המקומיים סגולה כנגד עקרות. בעבר גם נהגו ילדי הקיבוצים בסביבה לעלות ברגל למצפה אלות כמשימת בר מצווה.
במרכז: במפגש נחל השופט ונחל השניים ניצבים שני ברושים, לזכר השומרים יואש זולר ויצחק קליצ'בסקי, שנרצחו כאן ב-1936 במאורעות תרצ"ו. המקום נקרא רמת השניים לזכרם, אך מכונה 'עמק השלום', ע"ש החווה בה התגוררו מאז 1964 חוקר התנ"ך הגרמני, הרמן בצנר ותלמידו, יוסף אלישע מצ'כיה, אוהבי ישראל.
משמאל: ה"גזעים" הענקיים האלה הם, כנראה, בני כ-120 מיליון שנה. הם מוטלים על קרקע החול הצבעונית בקוטר של כמטר וחצי ובאורך כעשרה מטרים. כשהעצים הקדומים מתו, חדרו תחמוצות ברזל אל החומר האורגני, התגבשו בתוכו ואיכלו אותו. כך נוצר מעין מאובן ששומר על תבנית העץ.
| |
 | |
|
|
 | | אלון מצוי בקבר נבי חזורי גולן |
|
| |  | | אלון וזית בצובה הרי ירושלים |
|
| |  | | אשל הפרקים בבאר רבובה, נגב מערבי |
| |
|
מימין: עלים ירוקים מאפירים וקליפות גזע מצולקות - בלב מישורי החול האינסופיים שממזרח לדרך הבשור ניצבים האשלים לצד חלקות ההדרים. התורכים הם שנטעו אותם בראשית המאה ה-20 כחלק ממדיניות השלטונות העות'מאניים, שביקשו ליישב את הבדווים בנגב המערבי.
באמצע: בתוך גזעו החלול של הזית יכולים להיכנס בלי דוחק שלושה אנשים. בצילו, כנראה, היה ה"התאבוּת" של בית הקברות הישן, כלומר, המקום שבו טיהרו את גופו של המת לפני שקברו אותו. לידו ניצב האלון המצוי, שהגיע לממדים מדהימים. גילו נאמד ב-500 שנה.
משמאל: אלון מצוי - עץ הבר הנפוץ בישראל - לובש שמלה של סבך ענפים צפוף, דחוס ודוקרני. רק במקרים נדירים הוא נראה כמו עץ ראוי לשמו. מקרה מוצלח כזה היא החורשה ליד קבר נבי חוזרי. בצל החורשה יש חניון דרך נאה ולידו אנדרטה לזכר חללי סיירת אגוז.
| |
| |
|
|
 | | ארזים ביער ביריה (עמוקה) גליל עליון |
|
| |  | | חרוב מצוי ליד שדה בוקר |
|
| |  | | אלה אטלנטית בעמק קדש גליל עליון |
|
|
מימין: יצירת מופת נדירה של הטבע, שמלאכת פיסולה נמשכת כבר 450 שנה. האלה הזאת היא הגדולה בישראל. בצילה יכולים לחנות יותר מחמישים בני אדם, מבלי שאיש יתלונן שהשמש קופחת על ראשו.
באמצע: העץ הים תיכוני הזה הוא גיבור אמיתי; לא די שהוא נלחם נגד האקלים, לידו עובר צינור הנפט מאילת לאשקלון. בגלל דליפת נפט החרוב כמעט השיב את נשמתו לבוראו וניצל בסיוע קק"ל. למרות התנאים הקשים, הוא מתנשא לגובה של כשבעה מטרים.
משמאל: החוקרים רואים בו שריד לצמחייה שהיתה נפוצה לפני כ-50 מיליון שנה, ובכלל, איך אפשר להישאר אדיש מול העץ שממנו בנו את בית מקדש שלמה? אלא שבישראל לא צומחים כמעט ארזים בר. אחדים מהם מגיעים לגובה 12 מטר.
| |
| |
|
|
 | | האקליפטוס הלבן אור עקיבא |
|
| |  | | שקמה עבותה נתניה |
|
| |  | | שיטת הנגב בנחל נוקד הר הנגב |
|
|
מימין: השיטה הזאת מועמדת ראויה לתחרות העץ היפה בנגב. העץ צומח בעיקול צר וגדול של הנחל, בלב אזור שהיה מעובד בתקופה הביזנטית. דווקא בדידותו היא שהופכת את מראהו לנוגע ללב.
באמצע: המומחים מתווכחים כבר שנים אם השקמה היא עץ בר בישראל, או עץ תרבותי. זו צומחת בגן ציבורי ליד אום ח'אלד , קוטר החלק התחתון שלה כשמונה מטרים. באום ח'אלד עברו גם יהודית ומשה מונטיפיורי. הם לא מזכירים עץ שקמה, אבל איפה ילונו אם לא ליד העץ הנהדר?
משמאל: האקליפטוס שהגיע מאוסטרליה התאקלם כאן יפה, "עץ היהודים" כפי שכינו אותו ערביי ישראל. הוא ניטע במושבות העבריות כבר מסוף המאה ה-19. הוא נקרא "האקליפטוס הלבן" מפני שקליפתו התקלפה והותירה עצה בהירה. העץ מיתמר לגובה של כ-20 מטר וקוטר גזעו כמעט שני מטרים.
כתב וצילם: יעקב שקולניק, באדיבות 'ארץ וטבע' וקק"ל
| |
| |
|
|
|
| | |
| משתתפים |  |
| | | | |
 | אינדקס |
|
|
| | | |
