שתף קטע נבחר

מדמוקרטיה לביביקרטיה

הגבלת זכות השביתה עשויה להסתמן כנקודת האל-חזור מן הדמוקרטיה אל הביביקרטיה. הצלחתה תוביל לשבירה מהירה של כלים דמוקרטיים נוספים

תחת המסווה של חוק התקציב וחוק ההסדרים מוביל נתניהו מהלך שהוא לא פחות מאשר שינוי עמוק בדפוסי המשטר של ישראל, או במילים אחרות – מהפכת בעלי ההון.

 

ההתקפה על זכות השביתה, כמו הניסיון לפורר את העבודה המאורגנת וביטול בית הדין לעבודה, אינם רק קטע בניהול מאבק כלכלי. הם קביעה של נורמות משטריות אפלות. זכות השביתה, לצד זכות ההפגנה וזכות הבחירה הכללית הם יסודות מהותיים של המשטר הדמוקרטי, שהתפתחו בזיקה לעלייתה של המדינה המודרנית והכלכלה התעשייתית. שלוש אלה באו לאזן בין העובדה שבחברה תעשייתית מודרנית רוב הכוח מצטבר בידי מיעוט קטן של בעלי הון, לבין העובדה שהציבור הגדול נעדר עוצמה של ממש. הדמוקרטיה אמורה הייתה ליצור את האיזון. להעמיד את הכוח הפוליטי של המעמדות הנמוכים כמשקל נגד לכוח הכלכלי של אליטת ההון.

 

הדמוקרטיה המערבית מבוססת על הכרה באיזון זה, בכיבודו ובשכלולו. לעומת זאת, הצורות המנוגדות לדמוקרטיה המערבית - הטוטאליטריות לסוגיה ורפובליקות הבננות של העולם השלישי - מאופיינות בהפרת האיזון, שמתבטאת בריכוז גדול של כוח בידי קבוצות עילית מצומצמות. זכות ההתאגדות של העובדים וזכות השביתה הן מעין נייר לקמוס, המבחין בין המדינות הדמוקרטיות למדינות שאינן כאלה.

 

הצירוף של מיתון, שבירת איגודי העובדים, הגבלת זכות השביתה ואיום על מערכת המשפט הוא צירוף ממאיר, שצריך לעורר דאגה אצל כל מי שדמות הדמוקרטיה הישראלית חשובה לו, גם אם אינו מזדהה עם התוכן הספציפי של תביעות ההסתדרות.

 

נתניהו מוביל את ישראל בבטחה מתחום הדמוקרטיות המערביות אל אזור הדמדומים של העולם השלישי. המשטר שייוולד ממהלכים אלה – ביביקרטיה – משתדל לרכוש אהדה על-ידי הבעת הזדהות עם מצוקות האזרח הקטן, הנפגע מהשביתות. זה שאינו יכול להוציא דרכון, לקנות דירה או נתקע במכס בשובו מהנופשון. הביביקרטיה מבוססת על תרמית הדאגה לאזרח הקטן. אבל האזרח הקטן ישלם בגדול. נתניהו דואג לו לכאורה, אבל הוא הקורבן הבא של תוכניתו. הוא יהיה המפוטר הבא, המובטל הבא, בעל העסק הסגור הבא או המפונה הבא מדירתו בשל אי-תשלום המשכנתא.

 

האסטרטגיה של הביביקרטיה היא פריסת המהפכה הגדולה לפרוסות קטנות ובלתי קשורות: הפרטת הנמלים פה, תיאגוד בתי החולים שם; פיטורים במגזר הציבורי פה, קיצוץ שירותים לחלשים שם; ביטול בית הדין לעבודה פה וביטול זכות בשביתה שם. כל אלה מונפקים על-ידי מכונת התעמולה של האוצר כצעדים נפרדים שמטרתם הבראת המשק. בפועל, הם אינם אלה צעדים משתלבים במהפכת נתניהו.

 

הביביקרטיה מצליחה בין היתר בשל אדישות ושתיקת (או שמא בגידת) האינטלקטואלים. למשל האמנים, שנאבקים על ליטרת הבשר של תקציבי התרבות ומקפידים להיבדל משאר המאבקים; הפרופסורים המתבוננים מנגד כשהם רואים את המגזר הציבורי מדמם, בעוד שהאוניברסיטאות הן המטרה הבאה של הביביקרטיה. ההיבדלות הזאת היא בעצם שיתוף פעולה עם אסטרטגיית ההפרדה של הביביקרטיה, וקידומה.

 

הגבלת זכות השביתה עשויה להסתמן כנקודת האל-חזור מן הדמוקרטיה אל הביביקרטיה. הצלחתה תוביל לשבירה מהירה של כלים דמוקרטיים נוספים. זה הזמן שבו כל מי שהדמוקרטיה וזכויות האזרח יקרות ללבו, ושעד כה טרח להבדיל את עצמו מהמאבק החברתי בשל שיקולים של יוקרה מעמדית, מקצועית או אחרת, יצטרף למאבקה של ההסתדרות, שהוא הזירה שבה נקבע היום עתידה של ישראל.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים