שתף קטע נבחר

חופש העיתונות בחופש

מדינה שבה השב"כ קובע מי יוכל להיות עיתונאי קרובה יותר לגרמניה המזרחית או לרומניה של צ'אושסקו מאשר לדמוקרטיה שישראל מתיימרת להיות

מאז מרץ 2002, מועד כניסת כוחות צה"ל לערים הפלסטיניות, נחשפו פעמים רבות עיתונאים למעצרים, הגבלת חופש התנועה, איומים, שלילת תעודת העיתונאי, מכות, ירי באש חיה או גירוש משטח המדינה בשל "גישה עוינת ותעמולה אנטי-ישראלית בוטה".

 

"בזכות" פעולות אלה מופיעה ישראל במקום ה-92 מתוך 139 מדינות בדירוג חופש העיתונות של הארגון הבינלאומי "עיתונאים ללא גבולות", אחרי מדינות כמו כווית ובוסניה. ולמרות זאת, שתקו רוב העיתונאים הישראלים שהעניקו לעצמם פטור מהדאגה לחופש העיתונות.

 

זה הרי לא נוגע לנו, מה שקורה שם, בשטחים, הם בוודאי חשבו לעצמם. רבים מהעיתונאים שעובדים בסוכנויות הידיעות וברשתות הזרות הם פלסטינים, כך שיחס קולגיאלי כנראה לא בא בחשבון. גם יריות של חייל צה"ל בשטחים אל מונית שבה נסע עיתונאי "הארץ" גדעון לוי בחודש אוגוסט 2002 לא עוררו התרגשות רבה בציבור או בקרב העיתונאים. הוא הרי כותב על מסכנותם של הפלסטינים. מגיע לו.

 

המגמה המדאיגה של צמצום חופש העיתונות לא נעצרה בשטחים. היא דילגה בקלילות מערבה, מעל לגדר ההפרדה. אך גם כאשר הופיעו מספר סימנים המעידים על בחישה בלתי פוסקת של לשכת ראש הממשלה ברשות השידור ועל סכנה לאיבוד מעמדה ככלי תקשורת עצמאי באופן יחסי - הם התקבלו באדישות.

 

אם שתיקת העיתונאים הישראלים תימשך, בקרוב כולם יעבדו בכל כורחם ב"פראבדה" נוסח ישראל. זה עתה התבשרנו כי במסגרת הכללים החדשים של לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ), הוחמרו הקריטריונים לקבלת תעודת עיתונאי. התעודה, שהונפקה עד כה אחת לשנה ללא תשלום, תונפק החל מ-1 בינואר 2004 תמורת 100 שקל. בנוסף, דורשת לע"מ מעיתונאים מבקשי תעודה, כתנאי לקבלתה, להיבדק על-ידי השב"כ, ולהגיש תצהיר חתום בידי עורך דין המעיד כי הם עוסקים בעיתונות.

 

תעודת עיתונאי של לשכת העיתונות הממשלתית מאפשרת למחזיקים בה, בנוסף על ביקורים חינם במוזיאונים, להיכנס למתחמים הסגורים לקהל הרחב כמו ועדות הכנסת, אתרי פיגוע והשטחים.

 

לטענת מנהל לשכת העיתונות, דני סימן, הנהלים החדשים נועדו לצמצם את מספר מחזיקי התעודות ב-40%, מ-10,000 ל-6,000 בלבד. הוא גורס כי אלפי תעודות ניתנו לאנשים שאינם עיתונאים כלל. ייתכן שכן, אך לא הממשלה תקבע מי עיתונאי ומי אינו. חמורה מכך ההחלטה להעביר את פרטי הפונים לבדיקה ביטחונית בשב"כ. אם השב"כ יגיע למסקנה שמתן התעודה לאדם מסוים עלול לסכן את שלום הציבור או את ביטחון המדינה יהיה מנהל לע"מ רשאי לדחות את הבקשה מטעמים ביטחוניים.

 

 

מדינה שבה השב"כ קובע מי יוכל להיות עיתונאי קרובה יותר לגרמניה המזרחית או לרומניה של צ'אושסקו מאשר לדמוקרטיה שישראל מתיימרת להיות. על-פי האמנה הבינלאומית בנושא זכויות פוליטיות וחברתיות, שעליה חתומה גם ישראל, הגבלת חופש הביטוי מותרת רק לצורכי שמירה על הסדר הציבורי או שלום הציבור. ספק אם התניה גורפת מראש של קבלת תעודת עיתונאי באישור השב"כ מגנה על שלום הציבור. סביר יותר להניח שהיא מבשרת על צעד נוסף בדרך לאובדן חופש העיתונות בישראל.

 

אם הכללים החדשים יישארו על כנם, הצעד המתבקש מצד העיתונאים צריך להיות החזרה קולקטיבית של תעודות העיתונאים ללשכת העיתונות הממשלתית.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים