אזרחות כהלכה

כאשר בני ישראל יצאו ממצרים הם קיבלו חירות, אך העבדות היתה עדיין נעוצה בנשמתם, הם הציקו למשה, והתגעגעו לסיר הבשר. רק לאחר שהושמו שוטרים ושופטים וניתנה חוקה (מעמד הר סיני) נאמר להם: "היום הזה נהייתם לעם..." (דברים כ"ז 9).
דוד בן גוריון, האחראי במידה לא מבוטלת לכך שעם הקמת המדינה לא חוקקה האסיפה המכוננת חוקה לישראל, נהג בכל זאת, בכל עת, להזכיר לראשי המפלגות הדתיות, לעסקניהן ולרבניהן, ש"זו מדינת חוק ולא מדינת הלכה".
עתה, לאחר הבחירות האחרונות וחילופי השרים, ובייחוד במשרד הפנים, עדיין איננו באמת מדינת חוק (ראה התנהגות חברי בית המחוקקים). אבל אנחנו בכל-זאת קצת פחות מדינת הלכה.
כידוע, בחוק השבות המקורי לא היה כל רמז להגדרה דתית. כל אדם שאמר בתום לב שהוא יהודי, לא היה בן דת אחרת ובא לישראל כדי להשתקע בה התקבל בברכה לפי חוק השבות, וזכה לאזרחות ישראלית. ב-1970 השתנו העניינים. ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, סירבה לקבל את עצת כל שופטי בית המשפט העליון למחוק ממרשם האוכלוסין ומתעודות הזהות את השייכות הדתית-עדתית, ולהסתפק, כנהוג בכל מדינה דמוקרטית, בציון האזרחות, והחליטה להכניס לחוק השבות את ההגדרה הדתית-אתנית, לאמור: "לעניין חוק זה: יהודי: מי שנולד לאם יהודיה או התגייר ואינו בן דת אחרת". ולעניין חוק השבות, יזכו באזרחות גם בן זוגו, בנו ונכדו של יהודי (כאן רחב לבבה).
משום שעם העלייה הברוכה מארצות ברית המועצות לשעבר באו רבים – בני זוג, בנים ונכדים של יהודים שאינם יהודים כהלכה - שכאמור זכו לאזרחות, התחילו כל מיני "צדיקים" לעשות מאמצים לגיירם, ולהופכם ל"יהודים כהלכה". אפילו אדם נחמד ואיש ביטחון מומחה בשטחו כעוזי דיין עוסק במרץ לקדם את הגיור ההמוני על מנת לעשותם "יהודים כשרים" בארצם.
כידוע, גיור הוא אקט דתי פולחני. זו לידה מחדש המחייבת שם חדש וניתוק מוחלט מהקשר לעבר, שהרי להיות ישראלי לא די. הגיע הזמן להבין שמדינה ריבונית ודמוקרטית, אפילו היא יהודית, אינה יכולה להפוך מעמד של אזרחות לעניין המחייב המרת דת. לפי אותו כלל, יהודים בכל הארצות בעולם הדמוקרטי, אשר הגיעו לשם כפליטים, הם וילדיהם ובני זוגם הפכו לשמחתם לאזרחים שווי זכויות ולא נדרשו להמיר את דתם.
עכשיו שר הפנים, אברהם פורז, החל להחזיר לאזרחות ולחוק האזרחות את מעמדן הנכון והנכבד במדינה מתוקנת, ועל כך יבורך.
ההגדרה של "או שהתגייר" וכן ש"אמו יהודיה" חלה מכוח החוק אך ורק לעניין חוק השבות (עניין זה מנוצל על-ידי המשיחיים שלנו לגייר בחו"ל אינדיאנים והודים ולהביאם לכאן כדי לעבות את ההתנחלויות בשטחים הכבושים, והגיע הזמן לתת על כך את הדעת).
מכל מקום, קיים חוק אזרחות, ובסמכותו של שר הפנים להעניק אזרחות לאנשים הנמצאים בארץ, חיים ופועלים בה, או לקרוביהם של אזרחים הלוחמים בצבא והממלאים כל חובה אזרחית למופת.
אנחנו לא חיים בגטו ואיננו מיעוט זר בארצנו. כבר בתקופה המשנה, כאשר חיו היהודים בארצם, קבעו ביחס לאלה: "משנטמעו נטמעו ואין חוקרים ואין דורשים", ובשולחן ערוך כבר נכתב כי כל המשפחות כשרות והפוסל במומו פוסל (שם כתוב שהוא רשע כעמלק).
הגיע הזמן שגם היהודים יבינו כי אנחנו מדינת חוק ולא מדינת הלכה, וכי הזיקה בין המדינה לציבור החי בתחום שיפוטה היא זיקה של אזרחות ולא של פולחן והמרת דת כנהוג במסגרות של כתות דתיות שאבד עליהן הכלח.