ההחלטה לחלוק את סיפורי עם האחרים היתה לא פשוטה. זה כמה חודשים אני משתקמת ממערכת יחסים נצלנית והרסנית, שבתוכה שקעתי
יש רגעים שאני לא בטוחה. אולי לא אמצא? אולי אני מחפשת משהו שלא קיים? אולי אני לא מספיק מחפשת? האם אני באמת עושה
תמיד ידעתי למה אני מחפש את הפרקים הישנים והשחוקים של "חברים" בטלוויזיה. אולי זה השחקן שבתוכי שמייחל לעבוד בעבודה
פתקים זה חRא של דבר. אני שונא את הגברים האלו שמציאותיים רק בסיפורי הגבורה של נשותיהם ש"הוא השאיר לי פתק על המקרר.
אתה מתבגר. אתה מתבגר למרות שתמיד היית שם, בוגר. תמיד ידעת שאתה מחפש אהבה אמיתית, ולא רוצה שום דבר אחר. אפילו
לא קל להיות בחורה, בטח שלא בחורה מוצלחת. אין ספק שמופעל לחץ רב על נשים, מכל הכיוונים. יותר מזה, נשים צריכות להתמודד
בזמן האחרון אני תוהה אם זה אפשרי להיות עצובה על כך שאיבדתי משהו שלא היה שלי מההתחלה? בחור אקראי נכנס לחיי בזמן
אלוהים שלי, אני יודע שלא נהוג לפנות אליך בשבת בצהריים. כלומר, נהוג לפנות אליך בשבת, אבל בדרך כלל מדובר באנשים
מסרון שלה בבוקר: "הערב רק שנינו לבד? אולי נביא משהו מממסעדה טובה?" התשובה לא איחרה להגיע. "אבל רק שנינו", אני מחזיר
כבר מיציתי הכל, כסף ואלכוהול, עכשיו אני בדרך לרוטשילד. עשרות דרכים יצירתיות עלו בדעתי כדי להכיר את האחד, אך כולן
את האהבה הקוריאנית שלי, קים סאונג-סו, מעיר הנמל טונגיונג שבדרום קוריאה, הכרתי לפני שנה ברשת חברתית באינטרנט. אני
נפגשנו שם בתשע בבוקר בדיוק. שעה יפה ללוויה, חשבתי לעצמי). טיפסנו לשם ביחד, הוא ואני, מדלגים על מדרגות הרבנות, נראים
השבוע החלטתי לרדת אל העם. ממרום הקומה ה-12 ברמת אביב רציתי לגלות מה מתרחש בעיר האוהלים התל אביבית. השמועות מספרות
כבר שעת בין ערביים. משב רוח מנווט דרכו בלחש בין וילונות התחרה שתלתה בחדרם. היא שוכבת במיטתם עירומה, נחה לאחר מעשה
גולדי הארט יקרה, שאלת "לאן נעלמו כללי הנימוס בעולם הדייטינג?" לדעתי, את לא רוצה להכניס את כללי הנימוס לדייטים,
כל חיי הייתי מאוהבת. מהגן. בגיל שלוש או ארבע הייתי חברה של אלעד, ילד יפה עם עיניים ירוקות ושיער בלונדיני. אחר כך,
החלטתי להוריד את המסיכות... לא החלטה פשוטה, בכל זאת אני סוחבת אותן איתי 28 שנה והן שירתו אותי לא רע עד היום.
לא מזמן כתבתי כאן טור קצר - דו-מיני: בחרתי באשה, בצער ויתרתי על גברים - על הקושי והאמביוולנטיות שבדו-מיניות. קראתי
חשתי מידה מסוימת של הקלה. אחרי הכל, הכימותרפיה מאחוריי. אבל מצאתי את עצמי מנסה ליצור סדר בתוך עולם של רגשות. נדרש
עכשיו? ממש עכשיו? כי ברור לך, הרי, שאני בעד כל הזמן. ז'תומרת, אני בעד כל הזמן אבל אל, אל תעשי לי סתם רק לראות אם
את איילת פגשתי בחברה שבה עבדתי בזמנו. הייתי איש מכירות, והיא היתה האחות הקטנה, המתוקה והיפה של אחת המנהלות בחברה
הסרט הכי יחסימי שתוכלו לראות בקרוב, "בגינרס", אינו קומדיה רומנטית סטנדרטית מהסוג שהקנה למג רייאן תהילת עולם.
לגבר המתוסכל שלום, ברור לי ממאמרך - בנות, סקס חופשי זה לא שוויון, זה בלוף - שאכן אתה מתוסכל. אולי כי אתה בן 42
אמרו לכן לפני 50 שנה בערך שעכשיו יש שוויון ויש גלולה, ואתן יכולות לשכב עם מי וכמה שבא לכן. איזה כיף! כמו גברים,
הגברים, לפחות חלק מאלה שמשמיעים את קולם הווירטואלי כאן בערוץ יחסים, חושבים שמה שחשוב לבחורות זה רק כסף (אסכולת
עבר המון זמן מאז אותו קו בודד שסימן שהזרע שלך והביצית שלי לא הפכו לזיגוטה מלאת אפשריות. האמת שמרוב לחץ לא עשינו סקס
יום אחד באוגוסט אשתקד התחלתי ללכת עקום. נשמע כמו קטע מהספר "האיש שחשב שאישתו היא כובע" - וזה לא יהיה כל כך מוטעה.
כולם נוסעים ברכבת דמיונית שלוקח אותם דרך כל התחנות בחיים, ורק אני עומדת בצד ומסתכלת. אני לא מלאה ברחמים עצמיים, אני
בתורה כתוב כי עונשם של אדם וחוה, מלבד עזיבת גן העדן, היה "בעצב תלדי בנים". אבל אני מתחילה להרגיש שלא גידול הבנים
"שבתות וחגים", קלישאת הפילגשים. לשמחתי, הפעם, הסיפור שלי, המיוחד (כך חשבתי), לא התיישב עם הקלישאה. לא לבד, לא על
