 ערב בא, שקיעה בהר יוקדת. אני חולמת ורואות עיני: הגייאה נערה קטנה יורדת ובאש כלניות לוהט הגיא
 ת הפרחים לצרור היא תלקט לה, ובשבילים המתכסים בטל, אל אמא היא נחפזת וקוראת לה: הביטי מה הבאתי לך בסל!
 לניות, כלניות, כלניות אדמדמות אדמוניות. כלניות, כלניות, כלניות מטוללות חינניות.
 קיעות בהר תבערנה ותדעכנה, אבל תמיד כלניות תפרחנה. סופות לרוב תהומנה ותסערה, אך מחדש כלניות תבערנה
לניות, כלניות, כלניות אדמדמות אדמוניות.
נים עוברות, שוב השקיעה יוקדת. הנערה גדלה, יפתה בלי די. היא אל הגיא עם בחיר לבה יורדת, ושוב כלניות פורחות בגיא.
 ושיט אליה בחיר לבה ידיים, והיא צוחקת וטלולה מטל, אליו לוחשת בין הנשיקותיים: הבט נא מה אספתי פה בסל!
לניות, כלניות, כלניות אדמדמות אדמוניות. כלניות, כלניות, כלניות מטוללות חינניות.
בועות האהבה הוי תשכחנה, אבל תמיד כלניות תפרחנה. כי השבועות כלות כמו עשן הן, אך הכלניות תמיד אותן הן.
לניות, כלניות, כלניות אדמדמות אדמוניות.
| 
_s.jpg "צילום: אלי אלגרט")
