חיזבאללה והחמור הישראלי

צמד המלים" חזית שנייה" כיכב אתמול אצל כל הפרשנים הצבאיים בעיתונות הישראלית, אצל מומחי הביטחון וכמובן אצל הרמטכ"ל. יש קונסנזוס: חיזבאללה מעוניין ומתכוון לפתוח בחזית צבאית נוספת מול ישראל, נוסף לאינתיפאדה הפלסטינית. בעצם, הצבא משמיע את ההערכה הזאת כל כמה חודשים מחדש, וסוחף אחריו את הפרשנים הצבאיים, ובדרך כלל ההערכה גוועת עד להשמעתה בפעם הבאה.
לא רק משום כך ההערכה הזו תמוהה, בלשון המעטה. אם ראשי חיזבאללה מעוניינים להפגין סולידריות עם הפלסטינים, למה הם חיכו כמעט שנתיים? הלא כבר נקלענו במהלך התקופה הזאת לימים קשים – למשל אירועי הר הבית והאירועים בעלי הקשר איסלאמי חריף – והם ישבו בשקט. אולי זו הראיה שארגון חיזבאללה אינו יכול לפתוח חזית שנייה?
יש בכירים שעדיין לא סלחו לראש הממשלה ברק על שהתעלם מהמלצותיהם המפורשות והוציא את צה"ל מלבנון באופן חד-צדדי. הרמטכ”ל מופז, השר אפרים סנה, אלוף פיקוד הצפון גבי אשכנזי ואף יוסי שריד – כל אלה ציירו תחזיות מחדירות ביחס להמשך התוקפנות של חיזבאללה נגד ישראל לאחר הנסיגה, והנה שקט של שנתיים טפח על פניהם. מן הבחינה הזו רבים התכוונו אתמול, לאחר הפיגוע הצפון, לזמר "הזהרנו אתכם". בכל מקרה, אין מדובר במחבלים שיעים מחיזבאללה אלא בגורמים פלסטינים, הקשורים לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שאנשיהם הגיעו מהשטחים או מלבנון, ואשר המודיעין הלבנוני לא יהסס לטפל בהם בחומרה, בניגוד לחסינות שהוא מעניק לאנשי חיזבאללה. ודרך אגב, הגיע הזמן לסיים את ויכוח האגו הזה, מי צדק בהערכות העבר, ולהתמקד בעתיד. הנסיגה החד-צדדית הרי כבר בוצעה.
איש אינו משלה את עצמו בקשר לעוינות של הארגון השיעי כלפי ישראל. אלא שמאז הנסיגה אין לחיזבאללה לגיטימציה לממש את העוינות בשטח. ממשלות סוריה ולבנון אינן מעוניינות בהסלמה, והציבור הלבנוני נחלץ מחובתו לתמוך באנשי חיזבאללה, הנאבקים לכאורה לשחרור האדמות. במשך 18 שנה רכב הארגון על החמור הישראלי כדי לקדם את עצמו במערכת הלבנונית, הערבית והאיסלאמית, אלא שאפילו החמור הבין לבסוף שמנצלים אותו, והלך. עכשיו נעשה ניסיון לפתות את החמור לחזור לשטח לבנון, כדי לשוב ולרכב עליו וכך לזכות בלגיטימציה מחודשת מכוח הניהול של מלחמת "השחרור" הערבית. באופן פרדוקסלי, אנשי חיזבאללה שמנהלים מלחמת "שחרור", מייחלים שצה"ל ישוב ויכבוש את דרום לבנון.
צריך גם לזכור שאחרי כל כך הרבה שנים של מאבק בישראל הועברה הבכורה מן השיעים לאינתיפאדה הפלסטינית. לדידה של דמות כנסראללה זוהי פגיעה באגו האישי והארגוני, מה גם שהשיעים אינם ידועים כמחבבי פלסטינים דווקא. אדרבה, בעוד שבועיים תתכנס בבית, בביירות, ועידת הפסגה הערבית, ועל סדר יומה היוזמה הסעודית לשלום מלא עם ישראל תמורת כל השטחים. זו מכה נוספת להצהרות הלוחמניות של ראשי חיזבאללה, שתבעו לגבות מחיר מישראל כדי שתיסוג מאדמות ערביות.
בפועל נזהרים בחיזבאללה מלתקוף צבאית את גבול ישראל או לפתוח בפעילות צבאית משותפת עם האינתיפאדה, ואנו יכולים לשמר מצב זה, בעיקר באמצעות לחץ אמריקני על ביירות ודמשק. המקסימום של חיזבאללה כיום הן כוונות לסייע בעקיפין באספקת נשק לפלסטינים. אלא שהארגון אינו יכול לממש כוונות אלה בעצמו, וגם משום כך מייחלים ראשיו כי ישראל תמלכד את עצמה מחדש בלבנון. מן הבחינה הזו, הצהרות הרמטכ"ל מופז הן בדיוק מן הזן הנחוץ לחיזבאללה. הסלמה מילולית עלולה לגלוש להסלמה בלתי אחראית בשטח. האם נדע להישמר מן המלכודת?