 לפעמים כשאני כך לבדי/ אני חוזר לסמטאות ילדותי / אל נעורי שנעלמו עם השנים / לחברים שלי ההם הישנים
 ני חוזר אל הצבעים והקולות / אל העיניים התמימות והגדולות / אני חוזר אל השכונה אל עץ התות / אל עפיפון אדום אדום קשור לחוט
 יינו ילדים וזה היה מזמן / אני וסימון ומואיז הקטן
ני זוכר קולנוע רקס ביומיות / ומרחוק פעמונים של כנסיות / ואיך רדפנו על גגות אחרי יונים / לעוף איתן רצינו עד לעננים
בגן השעשועים על נדנדות / נשבענו אמונים לכל הילדות / שיחקנו סמל וסוס ארוך וראשיות / המלחמות היו אז לא אמיתיות
יינו ילדים וזה היה מזמן / אני וסימון ומואיז הקטן
 נעלי שבת עם כובע של בארט / ובעברית יפה עם עין ועם חית / דהרנו על ענן עשוי מכריות / ובאקדח פקקים הטבענו אוניות
ייתי טרזן , וסימון ארול פלין / ומואיז הקטן קפץ כמו גונגה די / ובלילות החורף הקרים מאוד / היינו מתכסים בכל החלומות
יינו ילדים וזה היה מזמן / אני וסימון ומואיז הקטן
| 
_s.jpg "צילום: ירון ברנר")
